אישה שהודיעה לשופטת שבכוונתה להתאבד בעקבות פסק דין נגדה, הורשעה באיום על השופטת. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (3.11.15) את ערעורה על ההרשעה.

השופטת שולמית יעקובוביץ (כיום רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב) דנה בתביעה קטנה שהוגשה בידי שכן נגד זילפה בר. מאחר שזו לא הגישה כתב הגנה, חייבה אותה יעקובוביץ בתשלום מלוא הסכום - 30,000 שקל. בר התייצבה לדיון במועד שנקבע, אך יעקובוביץ אמרה לה שכבר פסקה בתיק. נסיונותיה של בר להשיג ייצוג משפטי עלו בתוהו, ובאוגוסט 2011 שלחה ליעקובוביץ מכתב בו נאמר:

"אני יושבת בחדרך בפעם האחרונה ורוצה שתסתכלי לי בעיניים כדי שהמבט מלא כאב סבל וייסורים ילוו אותך בכל מקום ובכל זמן ויהיה צל מלווה של חייך, וירדוף אותך בחלומותיך. את, אישה של צדק חוק ומשפט אבל רוצחת נשמות חפות מפשע בלהב פסיקה, בדם קר ובקור רוח מקפיא... אני נאלצת ללכת בדרכו של שופט בן-עטר כמוצא אחרון. אני מקווה שופטת יעקובוביץ כי אחרי מותי תשני את פסק הדין". היא רמזה בכך לשופט מוריס בן-עטר, שהתאבד בפברואר 2011.

מאחר שהמכתב יורט בידי קצין הביטחון, הואשמה בר בנסיון לאיומים. בית משפט השלום בתל אביב קרא לעכב את ההליכים נגדה, אך המדינה לא נעתרה. בר הורשעה ונדונה לחודש מאסר על תנאי ולקנס של תנאי בסך 1,000 שקלים. מאחר שיעקובוביץ מכהנת כיום במחוזי בתל אביב, נדון הערעור במחוזי בירושלים ונדחה בידי סגן הנשיא, אהרון פרקש.

פרקש אומר, כי השאלה המרכזית היא מה משמעות המילים "שלא כדין" בסעיף החוק העונשין האוסר על איום: "המאיים על אדם בפגיעה שלא כדין, בגופו, בחרותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר". פרקש מגיע למסקנה, כי איום בהתאבדות נכנס להגדרה של "שלא כדין", שכן אומנם ההתאבדות עצמה אינה עבירה, אך לאיום כזה יש פוטנציאל להפחיד את מי ששומע אותו. עוד נקבע, כי "אדם אחר" יכול להיות גם המאיים עצמו (ולא רק המאוים), וכי אין לקבל את טענת ההגנה לפיה במקרה זה מדובר בזוטי דברים.

השופטים משה יועד הכהן ועירית כהן הסכימו עם פרקש. את בר ייצג עו"ד משה קשלס, ואת המדינה - עו"ד ליזו וולפוס.