"מקרים חריגים דורשים לעיתים פתרונות חריגים", אומר (יום א', 6.3.16) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, אשר יצר אפשרות שאסיר ישוחרר אם בית המשפט העליון לא ידון בתוך חודשיים בערעורו.

מרואן מורה הורשע בדצמבר 2014 בידי השופט המחוזי עודד מודריק בהריגה ושיבוש מהלכי משפט ונדון לשמונה שנות מאסר. בית המשפט העליון דחה את בקשתו לעכב את ריצוי עונשו עד להכרעה בערעורו, והוא נכנס לכלא בינואר 2015. בינואר 2016 נדון הערעור והשופטים הציעו לצדדים להסכים שההרשעה בהריגה תופחת לגרימת מוות ברשלנות, אך ההצעה נדחתה. במצב זה ביקש הסניגור להפסיק את ריצוי עונשו של מורה, אך המדינה הסכימה רק לזרז את הדיון בערעור.

הנדל אומר, כי בית המשפט נוטה שלא להורות על הפסקת מאסר כאשר ריצויו כבר החל, אם כי הכללים העקרוניים לדיון בבקשה מסוג זה דומים לאלו שחלים על בקשה לעיכוב ביצוע - אך היישום שונה. הנדל סבור, כי אין צורך ב"טעם מיוחד" כדי להצדיק הפסקת מאסר, אך הנטל גובר בהתאם לנסיבות המקרה.

בעניינו של מורה אומר הנדל, כי יש שלוש סיבות לדחות את בקשתו. האחת: הוא הפר בצורה בוטה את תנאי שחרורו בערבות בזמן משפטו. השנייה: הוא הורשע גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בנסיבות שיש בהן חומרה. השלישית: הוא ריצה עד כה רק כשנה מתוך מאסרו. אולם הנדל החליט כאמור לנקוט בפתרון חריג - כלשונו - וקבע שעל מזכירות בית המשפט לקבוע את הדיון בערעור בתוך חודשיים. אם הדבר לא ייעשה, יהיה מורה זכאי לבקש שוב להפסיק את מאסרו. את מורה ייצגו עוה"ד פהים דעוד ושרון דניאלי.