שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר מנחם קליין, אומר (16.4.16) שיש לו "תחושה לא נעימה" בנוגע לשיקולים של מנהלי חברת קרנית בבואם להחליט באלו תיקים להתפשר.

קרנית מפצה נפגעי תאונות דרכים כאשר לא ניתן לאתר את הפוגע (למשל: פגע וברח). קליין מתייחס להתנהלותה בשולי פסק דין בו חייב את קרנית לשלם 50,000 שקל למי שנקבעה לו נכות של 3.9%, תיק בו - כדבריו - נאלץ להעלות את התובע על דוכן העדים ולהעמיד אותו לחקירה נגדו "אשר הטיחה בו דברים בלתי נעימים בעליל".

לדברי קליין, לקרנית יש שני כובעים - כמי שמחויבת לפצות את הנפגעים וכמי שמחויבת לשמור על הקופה הציבורית מפני רמאים. השאלה היא, ממשיך קליין, מתי קרנית מקבלת את הצעת בית המשפט להתפשר, וכדי לענות עליה - ביצע מחקר אמפירי של תיקי קרנית בהם דן בשבע השנים האחרונות. כתוצאה מכך, "נוצרה אצלי תחושה לא נעימה בקשר לשיקולים שמנחים את מקבלי ההחלטות, באיזה תיקים להתפשר, באיזה לאו".

קליין מדגיש, כי קרנית ודאי אינה חייבת לקבל כל הצעת פשרה של בית המשפט, אך לצד זאת סבור, שצריכים להתקיים שני תנאים כדי שהחברה תמצה את ההליך. האחד: "לקרנית אין ראיות ממשיות לסתור את ראיות התובע, קרי: העדר עדים שישפיעו על טענות התביעה, העדר הוכחות לקיום מרמה, אי-כניסה לשערי הפלת"ד [חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים], העדר זכאות לפיצוי מחמת קשר סיבתי, העדר נכות או נזק וכיו"ב".

השני: "'אין הצר שוֹוֶה בנזק המלך', קרי בנוסף לכך שקרנית נעדרת ראיות היכולות לסתור את ראיות התובע, צריך שיהיה סכום הפשרה סכום ריאלי לו הסכים התובע". קליין ממשיך:

"סבורני שבמקרים מעין אלה שנדון בפני, אין זה הגיוני שתבקש קרנית לדחות את התביעה תוך שהיא נסמכת על 'טענות בעלמא', לדוגמת טענות בדבר תאונות קודמות ללא התייחסות ספציפית לנזק פלוני מתאונה פלונית. משהונחה בפני בית משפט גרסה הגיונית של אדם נורמטיבי מן היישוב, נתמכת בדיווח למשטרה ומסמכים רפואיים של טיפולים בסמוך לתאונה ועד אוביקטיבי שנכח בזירה, וכשמדובר בנכות בשיעור נמוך והצעת בית משפט סבירה ונמוכה, וכשאין בידי הנתבעת כל הוכחות ואף בוחרת שלא להעיד את החוקרים שביצעו מטעמה חקירת המקרה, דחיית הצעת בית המשפט לא מובנת ומעלה תהיות רבות".