חמישה ימים לפני השבעתו של דוד מינץ לשופט בבית המשפט העליון, החליטה (8.6.17) אותה ערכאה בשני מקרים נפרדים לעכב את ביצועם של פסקי דין שנתן בבית המשפט המחוזי בירושלים. עיכוב ביצוע פסק דין הוא מהלך חריג יחסית, ופעמיים באותו יום לאותו שופט העומד להתמנות לעליון - הוא יוצא דופן במיוחד.

המקרה הראשון נוגע לתוצאות מכרז של משרד התחבורה להפעלת תחנות צילום לרשיונות נהיגה ישראלים ובינלאומיים. מינץ ביטל את זכייתה של חברת פמי פרימיום במכרז לצידה של חברת איסתא, והורה לוועדת המכרזים לשוב ולבחון את הצעתה של חברת טלדור שהוכרזה כ"כשיר נוסף".

פמי פרימיום ערערה על פסק הדין וביקשה לעכב את ביצועו, והשופטת ענת ברון נענתה לבקשה. היא אומרת כי נראה שסיכויי הערעור "אינם מבוטלים", שכן מינץ "פירש את תנאי הסף בדבר הפעלת נקודות שירות באופן שדומה כי אינו מתחייב מלשון
המכרז, וקיימים ספקות גם באשר להתאמה לתכליתו, בפרט בהתחשב בטענות לגבי עמידת יתר המציעים בתנאי הסף כפי שפורש".

עניינו של המקרה השני בסכסוך בין בני משפחת ידיד על בית במרכז ירושלים, בו דן מינץ במסגרת בקשה לפירוק החברה המשפחתית המחזיקה בבית. במארס השנה הוא החליט, בצורה לקונית, על קבלת בקשת הפירוק. שמואל ידיד הגיש ערעור על ההחלטה, ולצידו בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין.

השופט אורי שהם נענה לבקשה, תוך שהוא מתייחס רק למאזן הנוחות ולא לסיכויי הערעור. שהם השתכנע, כי אם פסק הדין יבוצע עוד לפני הערעור - עלול הבית להימכר וכך ייווצר מצב בלתי הפיך אשר יסכל מראש את תוצאות הערעור ואף ייתר אותו.