בית המשפט העליון החליט שלא להחמיר בעונשה של אם שפצעה קשות את בתה, למרות שלדעת השופטים היה מקום להחמרה כזאת, כדי לאפשר לה לקבל שחרור מוקדם ולעבור להליך של שיקום.

אילנה חזן תקפה מספר פעמים את בתה בת ה-14 ובאוגוסט 2014 שפכה עליה מים רותחים. היא גרמה לה כוויות שחייבו את אשפוזה לשלושה חודשים והותירו צלקות תמידיות בפניה ואפשרות לנכות בידיה, בנוסף לפגיעה נפשית משמעותית. חזן נדונה רק לחמש שנות מאסר, בשל עברה הנקי, הודאתה המיידית ומצבה הנפשי הקשה.

המדינה ערערה על קולת העונש וציינה, כי במקרים דומים נגזרו 11-6 שנות מאסר. תסקיר עדכני של שירות המבחן מסר שחזן מקבלת טיפול בכלא, אך היא מאשימה את בתה באחריות למעשיה-שלה. בנובמבר אשתקד קבעו שלטונות כלא נווה תרצה, כי מסוכנותה של חזן גבוהה ולכן היא אינה זכאית לחופשות. בספטמבר הקרוב היא תהיה זכאית לקיצור עונשה, והרשות לשיקום האסיר כבר המליצה שאם תשוחרר - יהיה מקום להחזיק אותה עד שנתיים בהוסטל סגור ואולי בעתיד לשלב אותה בתעסוקה.

בדחותו את הערעור אומר (28.6.17) השופט אורי שהם: "אכן, המעשה שבגינו הורשעה המשיבה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, הינו חמור וקשה על-פי כל אמת מידה. המשיבה שפכה מים רותחים על בתה הקטינה וגרמה לה לכוויות וצלקות קשות בפניה ובחלקי גוף נוספים, שספק אם הן ניתנות לתיקון.

"אםֵ, העושה מעשה מעין זה בבתה, בשר מבשרה, אינה ראויה, ככלל, לרחמי בית המשפט, והיא צפויה לרצות תקופת מאסר ארוכה מאחורי סורג ובריח. כפי שנקבע לא אחת, המסר העונשי, בגין ביצוע עבירות אלימות קשות על-ידי הורה, אב או אם, כלפי ילדו, חייב להיות חד ונוקב. על מסר זה לבטא את סלידתה של החברה ממעשים כגון אלה, הנעשים על-ידי מי שאמור לדאוג לשלומו, לרווחתו ולשלמות גופו של הילד.

"בשל החומרה הרבה הגלומה במעשיה של המשיבה, התלבטנו לא מעט באשר לתוצאה הראויה בערעור זה. מצד אחד, יש מקום לשקול החמרה בעונשה של המשיבה, לנוכח חומרת המעשה ותוצאותיו הקשות, ובשים לב לרמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה. מצד שני, לא ניתן להתעלם מרקעה המשפחתי של המשיבה, אשר עברה התעללות פיסית ונפשית בילדותה, כמו גם מעברה הפסיכיאטרי, ממצבה הנפשי, ומקשיי התפקוד וחוסר מסוגלותה ההורית.

"בסופו של יום, החלטנו שלא להתערב בעונשה של המשיבה, על-מנת ליתן לה הזדמנות להופיע בפני ועדת השחרורים, כשהיא מצוידת בתוכנית מפורטת של הרשות לשיקום האסיר, תוכנית אשר תצא לפועל, ככל שהמשיבה תזכה לשחרור מוקדם. חזקה על ועדת השחרורים כי תשקול את כלל השיקולים הצריכים לעניין, ובין היתר תבחן את השאלה, האם השתלבותה של המשיבה בהליכים טיפוליים שונים בין כותלי הכלא, הביאה להפחתה ניכרת ברמת מסוכנותה. אין צריך לומר, כי אם שיקומה של המשיבה יוכתר בהצלחה, הרי שלא רק היא תצא נשכרת מכך, אלא גם משפחתה הקרובה והחברה בכללותה".

השופטים אסתר חיות ודוד מינץ הסכימו עם שהם. את המדינה ייצגה עו"ד קרן רוט, ואת חזן - עוה"ד חגית לרנאו ומיכל שוורץ.