החלטה נדירה ביותר: נאור פסלה את ביתן

נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, פסלה את סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אליהו ביתן, מלדון בהסדר הטיעון בעניינם של שלושה נאשמים. הסיבה: ביתן התבטא בצורה ממנה עלה שלדעתו העונש עליו סיכמו הצדדים קל מדי - ועשה זאת לפני ששמע את טיעוניהם.

אשר מנשיריאן, יונתן בוהדנה ויוסף ברכיה הודו בפריצה ובגניבה מביתו של קשיש והצדדים סיכמו על שישה חודשי עבודות שירות. כאשר ביקשה המדינה לדחות את הטיעונים לעונש כדי לקבל את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אמר ביתן - לטענת ההגנה - שהעונש המוסכם קל מדי משום שאין בו רכיב של מאסר בפועל. הוא ציין, כי מדי יום מגיעים לבית המשפט בדואים הנאשמים בעבירות דומות ולגביהם מבקשת המדינה מאסרים בפועל.

לדברים אלו לא היה ביטוי בפרוטוקול, בו נרשם רק מפיהם של הצדדים: "לאחר ששמענו את הערות בית המשפט על בקשתנו לקבל חוות דעת ממונה ביחס לאפשרות שהנאשמים ישאו את המאסר שייגזר עליהם בעבודת שירות, אנו מבקשים לקבוע ישיבה נוספת כדי שנוכל להיערך לקראת הצגת הדברים בבית המשפט".

בדחותו את בקשת ההגנה לפסול את עצמו, אמר ביתן כי דעתו אינה נעולה. לדבריו, "נראה לי שבשלב זה, לגיטימי שתהיה לבית המשפט מחשבה בדבר אופי העונש המתאים למקרה. בוודאי שלגיטימי שתהיה לו מחשבה על 'מתחם העונש ההולם'. ביטוי לאותה מחשבה, כשלעצמו, איננו מצדיק פסילת בית המשפט". ביתן לא הכחיש שאמר את הדברים המיוחסים לו והעיר שהם היו נרשמים בפרוטוקול אילו היה אחד הצדדים מבקש זאת.

בערעור לבית המשפט העליון תמכה המדינה בבקשת הפסילה "למען מראית פני הצדק" ומשום שמדובר רק בטיעונים לעונש במסגרת הסדר טיעון. נאור החליטה (3.7.17) לקבל את הערעור - החלטה נדירה מאוד; ככל הזכור, בשלוש שנות כהונתה כנשיאה, פסלה נאור שופטים כמניין אצבעות כף יד אחת ואולי פחות. ניסוח החלטתה מלמד על מאמץ לשמור על כבודו של ביתן ואף להפחית במשמעות דבריו.

לדברי נאור, "במקרה דנן נראה שאכן עלול היה להיווצר הרושם שבית המשפט קמא גיבש דעתו לגבי העונש, ושעל זה לכלול מרכיב של מאסר. מקובל בפסיקה שכאשר עסקת טיעון מובאת לידיעת בית המשפט, אל לו להביע דעה לגביה - ולוּ ברמז. מקובל שיש להסתפק בשלב זה בהבהרה לנאשם כי בית המשפט אינו צד להסכם והוא אינו מחויב אליו".

לדעת נאור, "בנסיבות המקרה דנן נראה שניתן היה להתרשם שהמותב מביע דעתו לגבי העונש הראוי. זאת למעשה לפני שנשמעו טענות הצדדים לעניין זה. אין להניח כמובן כי לכך התכוון בית המשפט קמא, וכאמור מותר למותב לגבש עמדה ובפרט בשלב כה מתקדם של ההליך. ייתכן שכל כוונתו של המותב הייתה להביע ספק לגבי העונש עליו הוסכם - אך גם כך מדובר כאמור בתופעה שאינה רצויה. על בית המשפט להיזהר מפני אמירות מהן עלול להשתמע כי אימץ דעתו בעניין מסוים טרם שמיעת הטענות. זאת בפרט במקרים כמו המקרה דנן בהם בית המשפט כלל לא נדרש להביע דעתו לגבי ההסכמות שהושגו".

נאור מסכמת: "לא בנקל יורה בית משפט זה על פסלות שופט, וספק בעיני האם התבטאויותיו של המותב אכן מבססות חשש מוחשי למשוא פנים בשלב מתקדם זה של הדיון. עם זאת לדידי יש מקום במקרה דנן להעביר את התיק לדיון בפני מותב אחר. זאת נוכח הסכמת הצדדים וטעמים של 'מראית פני הצדק'". את הנאשמים ייצגו עוה"ד אלי בניה וקובי סודרי, ואת המדינה - עו"ד יאיר חמודות.