שופט בית המשפט העליון בדימוס, יורם דנציגר, מותח ביקורת על יחסי הקרבה בין לשכת עורכי הדין, בראשותו אז של אפי נוה, לבין שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד. דנציגר הוזכר כמועמד להחליף את נוה כאחד משני נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, אך הבחירה נדחתה עד הבחירות בלשכהבעוד חודש.

דנציגר דיבר בכנס עמותות המשפטנים ישראל-גרמניה בנירנברג. הוא ציין, כי העובדה שבוועדה יש חמישה משפטנים (שלושת שופטי העליון ושני נציגים של הלשכה) וארבעה פוליטיקאים (שני שרים ושני חברי כנסת), משקפת תפיסה ערכית לפיה השיקול המקצועי הוא המרכזי: לבחור לשיפוט את המועמדיםהמתאימים ביותר.

עוד אמר דנציגר, כי יש להודות שלשופטי העליון היה כוח רב בוועדה, מעבר לכוחם המספרי - שליש בלבד מחבריה. זאת, משום שהם כיהנו בה שנים רבות בעוד נציגי הציבור התחלפו מדי מספר שנים, ומשום שהייתה ברית לא-כתובה בינם לבין הלשכה.

השינוי בבחירת שופטי העליון - הצורך ברוב של לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה - הוליד את הצורך בדילים בין חבריה, הוסיף. "זה עלול לגרום לכך שלא בהכרח ימונו המועמדים הכי טובים, אבל זהו רע הכרחי שהוא כורח המציאות", אמר דנציגר.

"בקדנציה הקודמת בחרו נציגי הלשכה להתקרב קרבת יתר לשרת המשפטים, והיו לזה חסרונות מבחינת הוועדה. התחושה הייתה שלעיתים - לא תמיד, חלילה - אופי המינויים היה יותר פוליטי", טען דנציגר.

עוד אמר דנציגר, כי אומנם נכון שברוב מדינות אירופה נבחרים השופטים בידי ועדות פוליטיות - אך יש צורך ברוב של שני שלישים או ארבע חמישיות, דבר המעניק משקל גם לאופוזיציה. הוא גם יצא נגד שינוי שיטת הסיניוריטי בבחירת נשיא העליון, באומרו שהדבר יוביל לכך שמועמדים לנשיאינסו להשיג תמיכה פוליטית - "דבר שהוא בלתי רצוי בעליל".

לדברי דנציגר, העברת בחירת שופטי העליון לוועדת החוקה אחרי המלצה של שר המשפטים, "הופכת את עצמאות השופטים ואי-תלותם למשהו מפוקפק, בלשון המעטה. שופטים אינם שליחים וסניגורים של גישה פוליטית כלשהי. הם אמורים להיות אנשי מקצוע, שפועלים ללא מורא וללא משוא פנים, כשלנגדעיניהם החוק בלבד".

דנציגר הוסיף: "שופטים אכן חייבים להיות בראש ובראשונה אנשי מקצוע מעולים, אבל אולי אני חי בעולם אוטופי. הם צריכים להאמין בדמוקרטיה ליברלית מהותית; אני לא בטוח שכיום, אחרי השינויים הפוליטיים בהונגריה ובפולין, כל שופטי בתי המשפט החוקתיים שם שייכים למשפחה הזאת".