בית המשפט העליון מאמץ (יום ה', 13.6.19) פרשנות מרחיבה לעבירה של "סיוע לאויב במלחמתו בישראל", שהעונש המירבי עליה הוא מוות. השופט יוסף אלרון, בהסכמת הנשיאה אסתר חיות והשופט עופר גרוסקופף, מעדיף את גישתו המרחיבה של הנשיא בדימוס אהרן ברק על פני זו המצמצמת של השופט המנוח אדמונד לוי.

סעיף 99 לחוק העונשין, שכותרתו "סיוע לאויב במלחמה", קובע: "מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם". בשנת 2002 נחלקו לוי וברק בשאלה מהו סיוע שכזה. לוי סבר, כי מדובר בפעולות שמטרתן לערער את עצם קיומה של המדינה: "לרוב יהיו אלה מעשים שחומרתם מופלגת, ואשר לא נועדו כדי לגרום לפגיעה או נזק נקודתיים, אלא נודעת להם מטרה רחבה וכוללת יותר - להביא לערעור עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית".

לעומת זאת, ברק סבר - כפי שגם ניתן להבין מלשון החוק - שמדובר במגוון רחב בהרבה של מעשים, שחומרתם אינה צריכה להיות כה רבה: לדעתו, "התנהגות המסייעת לאויב" היא "התנהגות המשתלבת באופן מוחשי וקונקרטי בפעילותו של האויב, באופן שמבצעה מהווה, מבחינת סוג הפעילות ותוצאותיה, ידו הארוכה של האויב".

אלרון אומר לגבי מחלוקת זו: "הלכה למעשה, במישור הפוזיטיבי, נראה כי פרשנותו של הנשיא ברק למונח 'התנהגות המסייעת לאויב' היא הפרשנות שהתקבלה בפסיקתו של בית משפט זה. אף במישור הנורמטיבי, אני סבור כי במציאות הביטחונית המורכבת
במדינת ישראל של ימינו, פרשנות זו נכונה, ראויה ומוצדקת". אלרון מציגה שורה של מקרים בהם קבע בית המשפט העליון לגבי מעשים נקודתיים, כי הם מהווים סיוע לאויב: תוכנית לכיבוש הר-הבית, פיגוע באולם שמחות, תוכנית לפגוע ביהודים בהר-הבית, תוכנית לפיגוע נגד רכב של כוחות הביטחון, תוכנית לחטוף חייל צה"ל ולהעבירו לחיזבאללה ועוד.

לדברי אלרון, מעבר לכך שפרשנותו של ברק אומצה בפועל בידי העליון - יש לאמץ אותה גם בתפיסה הרוחבית: "פעילותם של ארגוני הטרור השונים המבקשים לפגוע בביטחון הציבור הישראלי מתפרשת על פני טווח רחב של התנהגויות, אשר בכולן יש כדי לזרוע פחד, חרדה וטרור בלבבות הציבור. לצורך מניעת התנהגויות אלו בדרך של הרתעה מעשייתן, וכן לשם מתן גמול הולם למבצעי עבירות אלו, מן הראוי להעניק למונח 'התנהגות המסייעת לאויב' פרשנות מרחיבה, במובן זה שלצורך הקביעה כי מעשה טרור יחשב כ'מסייע לאויב' לא תידרש קביעה דווקנית לפיה מטרתו של אותו מעשה 'להביא לערעור עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית'.

"פרשנות זו תאפשר לסעיף 99 לחוק העונשין לשמש אכסניה לקשת רחבה של פעולות אשר הוכח כי מטרת מבצען להשתלב 'באופן מוחשי וקונקרטי בפעילותו של האויב', באופן שהוא משמש 'ידו הארוכה של האויב'".

אלרון דחה את ערעוריהם של עמאר אלבייאע, יוסף אל-שיח עמר, סעד עראמין ומוחמד עבד חמיד, אשר תכננו לבצע פיגועים בשם דאעש. אלבייע נדון לשמונה שנות מאסר, ושלושת האחרים - לשש שנים. הם הורשעו בין היתר בסיוע לאויב במלחמתו, וטענו בערעור שיש לאמץ את פרשנותו הצרה של לוי - אך טענה זו נדחתה.
את הערבים ייצגו עוה"ד לאה צמל, ניק קאופמן, ג'ומעה חלאילה ומוחמד מחמוד, ואת המדינה - עו"ד אופיר טישלר.