איזו נפש יהודי אינה הומיה, ואיזו עין אינה צופיה לפאתי מזרח קדימה, עם דמעה של התרגשות בת שנות אלפיים, לנוכח הסיכוי למימוש צפיית הדורות למימוש תקוותנו לריבונות ישראלית ביו"ש? לב מי לא יכסוף למימוש הזדמנות חד-פעמית זו? האם מותר להחמיץ את השעה? הכל אמת. אבל כבר למדנו מן המציאות הריאלית, שכל מהלך, גם מוצדק ביותר!, חייב להימדד במאזני ההיגיון הצרוף, על בסיס שיקולי רווח והפסד, כדי שלא ייצא שכרנו בהפסדנו.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
