|
|
אבו-מאזן. תמות נפשי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ראיתם פעם בערוץ הגאוגרפיה שגור אריות יעזוב את אמו הלביאה? דומני שקשה מאוד לראות אירוע כזה, אלא אם כן הגור הלך לאיבוד. ומתחום החיות לבני האדם - להערכתי דבר דומה החל להתרחש בסביבתנו, כאשר ב-19 במאי הודיע אבו מאזן, כי "מדינת פלשתין ואש"ף (החתום על הסכמי אוסלו) משוחררים מכל ההסכמים וההבנות עם ממשלות ארה"ב וישראל ומכל ההתחייבויות הנלוות להבנות ולהסכמים אלו, ובכללם ההסכמים הביטחוניים".
בזה שהרשות הפלשתינית בהנהגת אבו מאזן הפרה את הסכמי אוסלו, בתחום המדיני אין כל חדש. מזה למעלה מעשור היא מנהלת נגדנו מלחמה מדינית, שתכליתה היא להביא להכרה בינלאומית במדינה פלשתינית ולפגוע עד כמה שאפשר במדינת ישראל בכל המישורים בזירה הבינלאומית ובכל מוסדותיה. מלחמה זאת מקבלת גם ביטוי חד בתוכניות הלימוד שלה לכל הגילאים: אין שם שלום, אין שם דו-קיום עם ישראל, יש רק שנאה תהומית ומאבק אלים עד לשחרורה של פלשתין כולה.
החידוש המהותי הוא בהכרזה על הניתוק מישראל בתחום האזרחי ובתאום הביטחוני. הכל ביחד. והחשוב הוא הניתוק האזרחי. מה זה אומר בפועל? זה אומר שכל מרקם החיים היום-יומי של האוכלוסייה הפלשתינית יפגע קשות. כי היא קשורה בטבורה לישראל: בעבודה, בקשרי מסחר, בהגעת סחורות מנמלים ישראלים; כל היבוא והיצוא יפסק; היציאה לחו"ל דרך ישראל תיעצר, הביקורים בבתי חולים בישראל יפגעו קשות, ומה יהיה על חשמל והמים ועוד עשרות קשרים אחרים? והתאום הביטחוני? הפסקתו תפגע הרבה יותר בפלשתינים, ותזיק פחות לישראל. זאת מכיוון שהוא בראש ובראשונה מסייע למאבק של הרשות בחמאס. עיקרו של שיתוף זה הוא בחילופי מידע מודיעיני ותאום מודיעיני.
האם זה הופסק? יופסק? צריך לחכות ולראות האם כל האמור לעיל בתחום הניתוק האזרחי אכן יבוצע. קשה לדעת. מה שברור הוא שהרשות טרם החלה למצוא תחליפים לדברים מרכזיים וחשובים כמו ייבוא וייצוא סחורות דרך ישראל. היא יותר עסוקה במלחמה המדינית/משפטית בזירה הבינלאומית, בדגש על האיחוד האירופי. שורת הצעדים עליה החליטו הרשות ואש"ף בתחום זה, כוללת: גינוי בעצרת האו"ם; קריאה להטלת סנקציות על מוצרים מישראל; העמדה לדין של בכירים ישראלים על פשעי מלחמה; השגת מעמד של חברות מלאה באו"ם למדינת "פלשתין"; תמיכה במהלכי ה-BDS; הצטרפות "פלשתין" למספר רב של ארגונים בינלאומיים, ועוד..
וכל מה שאמרנו על הניתוק האזרחי בא על-רקע מעיק של מגיפת הקורונה, שפל כלכלי בשטחי יהודה ושומרון, הקשה ביותר מזה שני עשורים, והנהגה מדינית המצויה בסוף ימיה. המשמעות המרכזית היא שבשטחי יהודה ושומרון מתהווה בימים אלו מציאות חדשה הטומנת בחובה סבל כלכלי קשה לאוכלוסייה הפלשתינית ואי יציבות. סיטואציה נפיצה העלולה, לדעתי, להתפתח לשלושה כיוונים, לא בהכרח נפרדים:
האחד, עליית רמת האלימות נגד ישראל מעבר למוכר בעשור האחרון. יותר בצורה של "התנגדות עממית" ופחות בצורה של "אינתיפאדה" מזוינת.
השני, מהומות נגד הרשות מלוות במאבקי ירושה.
השלישי, מאמץ אלים של החמאס לתפוס את שלטון הרשות.
כל ההתבטאויות של בכירים פלשתינים מצביעות על כך שאבו מאזן וחבורתו ערים היטב להשלכות של ההחלטה מ-19 מאי. אבל, דומה שכמו הרבה החלטות של הפלשתינים בעבר הם נוקטים במדיניות של "תמות נפשי, העיקר שהיהודים יסבלו".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
