אנשי המחלקה לחקירות שוטרים חקרו מספר פעמים את ע"י - עדת המדינה ולשעבר מזכירתו של רונאל פישר - בלא תיעוד מלא בזמן אמת, אלא רק עם זכרונות דברים שנכתבו מאוחר יותר. ראש צוות החקירה בפרשת פישר, דובי שרצר, אישר את הדברים (יום ד', 29.7.20), לא נתן הסברים נקודתיים אך הכחיש את טענת התביעה לפיה מדובר היה בהתנהלות שיטתית של החוקרים.

הסניגור עמית בר הציג לשרצר אמירה של ע"י, לפיה "הסברתי מקודם לדובי", ושאל היכן תועדה השיחה. שרצר השיב: "אין הקלטה ותיעוד של כל פגישה, אלא רק של דברים משמעותיים. חקרתי אותה פעמיים-שלוש, דיברתי איתה בחדרו של [סגן ראש מח"ש] משה סעדה על כך שעליה להגיד את האמת. אילו הייתה אומרת משהו משמעותי, היה זכרון דברים". ע"י אמרה לחוקרים, כי אמרה לשרצר שלא ראתה כסף עובר בין פישר לערן מלכה - אך לאמירה זו לא היה תיעוד. שרצר שב ואמר: "לא עשיתי לה שום חקירה משמעותית שאינה מתועדת".

תיעוד החקירות מראה, כי שרצר נכנס לחדר החקירות לאחר ש-ע"י נשאלה על יצחק אברג'יל ויאיר ביטון, הוציא אותה ושאל "מה את מפחדת". שרצר ענה: "אין שום פעולה חקירתית שאיננה מתועדת; דיברתי איתה על כל מיני דברים. לא רציתי להסתיר כלום. רואים אותי נכנס ורואים אותי יוצא. לדבר בחוץ עם נחקרים, ולראות שהם מקבלים עורכי דין - זה חלק מהתפקיד שלי".

בר: "אתה מדבר איתה מחוץ לחדר החקירות על מה שקרה עכשיו בחדר. למה אתה צריך להוציא אותה החוצה ולהיות לא מתועד?". שרצר: "כנראה זה לא היה משהו שחייב בתיעוד. היו דברים שהיא לא רצתה שההורים שלה יידעו וזה לא חלק מהחקירה. ככה הדברים עובדים". השופט משה סובל ציין, כי בניגוד למקרים אחרים בהם ע"י ביקשה הפסקה - שרצר הוא שיזם שיחה זו איתה, ושאל לאיזה צורך. שרצר: "היו כל מיני עניינים שלא קשורים לחקירה. היא הרגישה מאוימת, היא התלוננה שמטרידים אותה. אני יכול לשער שאולי איימו עליה וההורים שלה פנו אלי."

בר: "יש זכרון דברים על זה שהיא הייתה מאוימת?". שרצר: "לא". בר: "אין כלום בתיק על הדבר הזה". שרצר: "אין סיבה לכתוב זכרון דברים אם אמרתי לה משהו כזה". בר: "למה לא עשית את זה בתוך חדר החקירות, אם זה כל כך בנאלי ולא מעניין? ברור שאתם מדברים על משהו שקשור לחקירה". שרצר: "לא יודע. יכול להיות שרציתי להגיד לה בשקט: תירגעי. לא כותבים זכרון דברים על כזה דבר, ולא בגלל שיש מה להסתיר אלא בגלל שלא כותבים. ההורים שלה היו סופר-מודאגים ודיברו עם חוקרים ואתי שנדאג לה ולא נלחיץ אותה ושנשמור עליה. זה לא רלוונטי לחקירה".

בר הראה, כי חדר החקירות הריק הוקלט במשך שעה וחצי, בעוד שיחה עם ע"י שהתקיימה במקביל בחניון מח"ש לא תועדה. שרצר הגיב: "ההקלטה נמשכה בטעות, יש שעות שלמות של הקלטות ריקות". בר: "החקירה קורית במקום אחר ויש שלוש שורות של תיעוד במזכר של [החוקר] דרור תא-שמע. איך פסקה קצרה יכולה להחליף שעה וחצי של חקירה שחובה לתעד של מי שאתם רוצים להפוך לעדת מדינה, ואתם מוציאים אותה מאזור מוקלט לאזור שאיננו מוקלט?"

שרצר: "ע"י נלקחה למטה כי היא ביקשה סיגריה. זה לא בניגוד לחוק. מותר לקחת אנשים החוצה לתשאול ולדבר איתם. אם מישהו מתחיל לדבר בחוץ - לא מפסיקים אותו. החובה היא לתעד כל פעולה חקירתית משמעותית. יש תיעוד על מי היה, מה אמרו לה. גם היום אין חובה חוקית להקליט. יש פה תיעוד מלא של הדברים שנאמרו. יורדים לחניון, לא כי יש שם משהו מיוחד, אלא כי הנהלת הבניין אסרה עלינו לקחת חשודים, שלפעמים הם אזוקים, לשטחים בהם יש חברות אזרחיות והיי-טק".

בר שאל בהמשך: "לעשן אפשר בקומה של מח"ש. למה צריך לרדת איתה לחניון ולדבר איתה על החקירה? ע"י לא עצורה ואין חובה לרדת איתו להפסקת סיגריה, ואיתה יורדים כל הזמן". שרצר: "אין סיבה, אין כוונה ואין שיטה לחקור בחניון". בר: ב-3.5.15 תא-שמע לוקח אותה לחצי שעה מחוץ לחדר מיד בתחילת החקירה. למה לעשות חקירות חיונים ולתעד בזכ"דים, שאתם מחליטים ומתי ואיך לתעד?" שרצר: "לא הייתה שום שיטת חניונים".

עוד הראה בר, כי ב-10.5.15 ישבה ע"י במשך שעה בחדר החקירות ולמעשה לא נחקרה, תא-שמע יצא איתה למשך 50 דקות ורק לאחר מכן החלה החקירה. הוא שאל מדוע, ושרצר השיב: "לא יודע. אני דוחה מכל וכל שנעשתה חקירה מיוחדת ושאחר כך מחזירים לחדר כדי להלבין". סובל: "השאלה היא למה בכלל צריכים ללוות אותה שני חוקרים למקום שאליו הלכה". שרצר: "עדי מדינה או עדים משמעותיים - הולכים איתם. זה לא שונה מנחקרים אחרים".