שרים וחברי כנסת אינם מחויבים כיום מבחינה אתית (להבדיל מן הבחינה הפלילית) לשמור על סודות מדינה המגיעים לידיעתם, וזאת בניגוד לחובת שמירת הסודיות הכללית החלה על עובדים בכלל ועל עובדי ציבור בפרט. כך עולה מדוח של צוות בראשותה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
דינה זילבר, אותו מפרסם (14.9.20) משרד המשפטים.
הצוות עסק ב"טיוב השמירה על סודות ביטחוניים" והוא הוקם לפני חמש שנים בידי היועץ המשפטי דאז,
יהודה וינשטיין; היועץ הנוכחי,
אביחי מנדלבליט, אימץ את המלצותיו. משימתו המקורית הייתה לבחון העברת מידע מבכירים במערכת הביטחון לעיתונאים, הוצאות ספרים וסופרי צללים. הוא מונה לפני שעלה החשד לפיו ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, העביר סודות ביטחוניים למי שעסקו בהכנת ספרו שיצא לאור ב-2018. לדברי זילבר, "תכלית השמירה על סודות ביטחוניים מחייבת דיון שיריעתו רחבה יותר, ובהתאמה גם המלצות שהקשרן רחב יותר".
זילבר מוסיפה: "אחת התובנות המרכזיות של הצוות היא שיש למקד את תשומת הלב במהלכים מינהליים וארגוניים מול בכירי המערכות והבכירים לשעבר, או במלים אחרות מול אלה שנחשפו למידע סודי במהלך שירותם הציבורי ומוסרים את המידע, בין במודע ובין בשוגג, לגורמים שאינם מוסמכים להיחשף אליו. הדגש בעבודת הצוות היה במניעת זליגת הסוד מראש ולא בתגובה הפלילית בדיעבד. בלי למעט
מחשיבותו של הכלי הפלילי, ומהצורך לעשות בו שימוש במקרים המתאימים, שמירת הסוד אינה יכולה להתחיל, ולא תוכל להתמצות, בהעמדה לדין של עובר עבירה לאחר מעשה. זאת, לא רק בשל חומרתו ומגבלותיו של הכלי הפלילי, אלא גם מתוך הבנה שהעמדה לדין היא בהכרח טיפול בדיעבד, לאחר שהנזק כבר נעשה".
מן ההמלצות עולה, שהדרג הפוליטי אינו כפוף כיום לחובת סודיות ברורה וסדורה. זאת, כיוון שהצוות ממליץ על "יצירת והטמעת תהליך הכשרה מחייב בתחום חומרים סודיים ותכנים מסווגים לנבחרי ציבור שתפקידם מחייב היחשפות למידע מסוג זה, בתחילת כהונתם. ככל שיתקדם המהלך לקביעת כללי אתיקה לחברי הממשלה, מוצע לעגן במסגרתם גם את החובה לשמירה על סודיות המידע המגיע לידיעתם אגב תפקידם.
"בנוגע לחברי כנסת שאינם חברי ממשלה - מוצע לבחון מול יושב-ראש הכנסת ומול היועץ המשפטי של הכנסת את הצורך בהעמקת ההכשרה בנושא חשיפה למידע מסווג והשמירה עליו עבור החברים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וכן להמליץ לכנסת לקדם, במסגרת כללי האתיקה של חברי הכנסת, את החובה לשמור על סודיות של מידע מסווג שמובא לידיעתם".
עוד מתברר, כי אין כיום שום הליך מסודר המנחה נבחרי ציבור ועובדי ציבור פורשים לגבי אופן הטיפול בסודות שברשותם, וגם אין חקיקה האוסרת במפורש גילוי סודות. הצוות ממליץ על "יצירת הנחיות בנוגע להיבטי שמירה על ביטחון מידע ומידע מסווג לאחר הפרישה וחידודן לגבי כל עובד טרם פרישתו מתפקיד ובכלל זה: חובת השמירה על סודיות גם לאחר הפרישה, הוצאה ושמירה על חומרים סודיים ואיש קשר ארגוני לצורכי התייעצות בהיבטי סודיות". כן מומלץ לבחון את האפשרות "לקדם חקיקה שתקבע הגבלות לאחר פרישה, שעניינן המשך ההגנה על הסודות
הביטחוניים אליהם נחשפו עובדי ציבור במהלך כהונתם".
המלצה נוספת: "מיסוד של 'אתרי מורשת' או 'היכלי תהילה' לפורשים בגופים השונים כמסגרות פנים-ארגוניות בהן יתאפשר לפורשים לגולל ולתעד את פועלם והישגיהם לאורך השנים". הצוות אינו מציע צעדים כלפי מי שיפרו את ההוראות, אלא לקיים "דיון עקרוני נוסף" בנושא. עוד הוא מציע "ליזום פעולות אקטיביות לאיסוף או השבה של מסמכים סודיים המצויים בידיים הפרטיות של עובדי המדינה לשעבר או של יורשיהם" - מה שמלמד שגם בנושא זה אין כיום שום הליך סדור.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
