מחדלי חקירה ופגיעה בזכויותיו של קטין שהואשם בשוד

"דעתי אינה נוחה מאופן ניהול חקירתו של הנאשם - במהלכה הופרו בזו אחר זו זכויותיו כנחקר וכקטין, ללא כל הסבר שיש בו להניח את הדעת ולצד הסברי האחראים בתחנת המשטרה באופן המעורר טרדה רבה". כך אומרת שופטת בית המשפט לנוער בנתניה, ליזי פרוינד, על התנהלותם של חוקרים במשטרת נתניה.

פרוינד זיכתה (1.11.20) צעיר יליד 2001 מאשמת שוד באוגוסט 2018, לאחר שמצאה מחדלי חקירה משמעותיים וכאמור הצביעה גם על הפרה שיטתית של זכויותיו כאשר נחקר בידי המשטרה. יצוין, כי הסניגוריה הציבורית מתריעה שוב ושוב על פגיעות כאלו: חקירות בשעות לילה מאוחרות, חקירות ללא נוכחות הורים, איזוק פסול והפרת זכות ההיוועצות. פסקי הדין של בתי המשפט לנוער לרוב לא מתפרסמים, ולכן מדובר במקרה חריג בו בית המשפט קובע ממצאים מסוג זה.

הצעיר הואשם, כי שדד אופניים באיומי סכין משני נערים כבני 15. המשטרה לא פעלה בעקבות תלונתם של השניים, אשר נקטו יוזמה והחלו לחפש בפייסבוק תמונות של מי שעשוי להיות השודד - נער ממוצא אתיופי המתגורר באזור שכונת חפציבה בנתניה. כך זיהו השניים את הנאשם ובעקבות זאת הוגש כתב האישום נגדו. פרוינד מדגישה, כי השניים ראויים לשבח על האזרחות הטובה והאומץ שהפגינו, והיא גם מקבלת את עדויותיהם כמהימנות - אך קובעת שייתכן שטעו בתום לב, שכן מחדלי החקירה גרמו להעדר ראיות שיתמכו בזיהוי.

מחדל מהותי ראשון היה בעת ביצוע חיפוש בביתו של הנאשם לאחר זיהויו בידי השוטר ערן מייליס והמתנדב אלון יזדי. התביעה טענה, כי הוא אמר מיוזמתו שלא ימצאו אצלו את האופניים; ואילו הוא טען, כי השוטרים אמרו שהם מחפשים אופניים והוא השיב שאין כאלה ברשותו. בחקירה הנגדית התברר, כי יזדי לא כתב את דוח הפעולה למרות שהוא אשר חתום עליו, וכי מדובר בזכרון דברים שהוא שחזר במקומו של המסמך המקורי שנעלם. מייליס טען שאינו זוכר דבר; ואילו בדוח העיכוב הוא רשם מפיו של הנאשם רק "לא קשור לכלום".

פרוינד אומרת: "עדותו של השוטר בדבר חוסר זיכרון אודות החיפוש ונסיבותיו היה חריג אף בנוף המוכר של עדויות שוטרים, הנוהגים לעשות שימוש במזכרים שנערכו בזמן אמת, לצורך דיוק הפרטים. ככלל ברור הקושי לשמר זיכרון מדויק מבין שלל פעולות דומות אשר מבוצעות על-ידי שוטרים באופן יומיומי, אולם במקרה זה העד שב והדגיש שאינו זוכר כלום מכלום, מלבד האמירה המפלילה כאמור, ואף נראה היה כי אינו מנסה להקדיש לכך את המאמץ המתבקש". במצב זה, היא קובעת, הציטוט מפיו של הנאשם אינו מהווה ראיה תומכת.

פרוינד מצביעה על מחדלים נוספים: השוטרים לא תיעדו את החבלות בגופו של הנאשם וכך לא ניתן היה לבדוק את גרסתו, לפיה נפצע במהלך תאונה עצמית ולא במהלך השוד; הימנעות מבדיקת תנאי התאורה בזירת השוד, אשר בוצע בשעות הלילה; הימנעות מחיפוש הטלפון הסלולרי של הנאשם. "צר לי שלא המשטרה עשתה עבודתה אלא הקטינים בני 15 בעצמם - ואף שעשו כל שלאל ידם, מחדלי חקירה ולכל הפחות אי-הענקת העמקה נדרשת, השיבום ריקם בשל ספק בזהותו של מבצע העבירה", היא אומרת. המדינה יוצגה בידי עו"ד חן יצחקי, והנאשם - בידי עו"ד ענת קירשנברג.