המשטרה לא בדקה ראיה, שמא חלילה היא תהיה מזכה

המשטרה נמנעה מביצוע פעולת חקירה שיכולה הייתה לטהר חשוד מהחשדות נגדו, אך לא ביצעה זאת - מחשש שמא אכן יתברר שזוהי ראיה מזכה. כך אומר (7.12.20) שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר.

בקר זיכה את וסים סמור, אשר הואשם בחטיפתה ובתקיפתה של בת-זוגו, ואשר מוחזק במעצר מזה שישה חודשים. בקר מציין, כי החליט להכתיב את פסק הדין המזכה מיד לאחר שמיעת הסיכומים, בשל הזיכוי ולאור המעצר הממושך. הזיכוי מבוסס בעיקרו על חוסר אמינותה של עדות המתלוננת, לפיה היא ניהלה מערכת יחסים מינית ארוכה עם סמור, אך עשתה זאת מתוך חשש לחייה. כאשר הוכח שהיא שלחה לו מסרונים חמים ואוהבים, טענה האישה שהייתה זו מניפולציה שנועדה להוציא מ-סמור 8,000 שקל שלטענתה היה חייב לה.

בקר מראה, כי למתלוננת היו עוד ועוד הזדמנויות להימלט מידיו של סמור באירוע בו כביכול חטף אותה. הוא מדגיש, כי היה ער לכך שייתכנו גרסאות תמוהות בנסיבות כאלו, אך גם בהתחשב בכך - סיפורה אינו מתיישב עם ההיגיון ונותרות בו תהיות קשות שלא קיבלו מענה. בין היתר מציין בקר, כי המתלוננת לא נמלטה גם כאשר סמור שקע בשינה לאחר שקיימו יחסי מין; לא נמלטה גם כאשר לדבריה חששה לחייה; ולא נמלטה כאשר נותרה לבדה במסעדה.

לכך מוסיף בקר את מה שהוא מתאר כ"מחדל חקירתי היורד לשורש תיק זה". הוא מתאר: "הנאשם מסר בחקירתו ובבית המשפט כי ממש בשלב הראשוני של 'החטיפה', עת פגש את המתלוננת מתחת לביתה, ראה אותם שכן של המתלוננת, ולו שיער לבן ושני כלבים, והוא מהקומה השביעית, כך הנאשם. הנאשם גם מסר כי אותו שכן ראה אותו ואת המתלוננת מתגפפים ברכב, בניגוד גמור לטענה של המתלוננת כי הוא נכנס לרכב תחת איומים.

"לא צריך להיות שרלוק הולמס בכדי לאתר את השכן חובב הכלבים, ששיבה זרקה בשערו. נכנסים לביתה של המתלוננת, לוחצים על כפתור המעלית, ובפנים לוחצים '7', והנה יכולה הייתה המשטרה למצוא ראייה, אולי מזכה, רחמנא לצלן. המשטרה לא עשתה דבר עם המידע האמור, מידע שיש בכוחו כדי לזכות הנאשם, כדי לקחת את טיוטת כתב האישום ולגורסה לאלתר".

בקר ממשיך: "הראיה שלא נאספה כאן היא כזו שלא מקימה ספק סביר באשמת הנאשם, אלא שהיא מושכת את הקרקע מתחת לכל כתב האישום. ודוק: הרי אם נכנס הנאשם בשמחה ובששון לרכבה של המתלוננת, תוך שהוא מתגפף עימה, לעיניו המשתאות של השכן שהוציא את כלביו לטיול, האם היינו מגיעים עד הלום? האם היה מוגש כתב אישום? ברור שלא. על כן, נוכח המחדל החקירתי יוצא הדופן הזה, גם נוכח המחדל החקירתי הזה, שהוא 'מחוזק' ביחס לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, אין ספק בלבי כי יש להכריז, מניה וביה, על זיכויו של הנאשם".

בקר דוחה את טענת המדינה, לפיה היה על סמור להביא לעדות את אותו שכן. הוא מיישם את פסק דינו של בית המשפט העליון וקובע: "במשפט הפלילי החובה לחקור ולאסוף ראיות רלוונטיות מוטלת בראש ובראשונה על רשויות האכיפה. תפקידן של המשטרה והתביעה איננו להאשים חשודים או להרשיע נאשמים, אלא לאסוף ראיות לצורך חשיפת האמת. במקרה דנן, לא עמדה המשטרה במשימה זו, בהיבט השכן שלא נחקר.

"יכולתו של נאשם לזמן אדם לעדות ולחקור אותו, בישראל, קמה רק בשלב המשפט עצמו ולא לפני כן. ניתנת האמת להיאמר, אם בכלל, ואם בפרט בתיק זה - מדובר במשימה בלתי אפשרית. יתאר נא הקורא את וסים סמור, הנאשם, דופק על דלתו של השכן בקומה 7, אומר לו - ערב טוב, אני הנאשם בתיק החמור שהוגש זה עתה, ואני סבור שיש בכוח עדותך לסייע; התוכל לעזור? וכל מילה נוספת - רק גורעת". את המדינה ייצג עו"ד יניב זוסמן, ואת סמור - עו"ד אבו סייף.