אם יש דבר מרנין לב בממשלה החדשה זה הכבוד ההדדי שרוכשים (עדיין) שמונת הצלעות בתמנון (להלן "התמנון") שמרכיבים אותה. ערב כינונה, ראינו הפרדה ברורה בין הלהט הרטורי של הפונדמנטליזם (מה שאני קורא מפלגות "יש עבר" עם האג'נדה בטראומות העבר) של המנהיגים המשיחיים (מהציונות הדתית, חניכי הזרם הממלכתי דתי), החרדים (ש"ס, יהדות התורה, מחניכי הזרם החינוכי החרדי), הביביסטים (הליכוד, הדבקים במנהיג פופוליסטי עם התקרבנות ושיסוי), הערבים הלאומנים (המשותפת, מחניכי הזרם החינוכי הערבי); לבין המעשיות והשכל הישר של מפלגות עם הפנים לעתיד, המרכיבות את הממשלה החדשה, שבאות לעבוד ולשרת את ציבור הבוחרים ולא למכור לו סיסמאות סרק מתלהמות. במקום להיות עם הפנים אל העבר הם מאמינים כי יש עתיד למדינה, עם תקווה חדשה, כי ישראל ביתנו היחיד, עם דגל כחול לבן, במרצ, בעבודה, עם רגל ימין ורעם מרעיד.
השקר האחד הוא לגבי השאלה מי אחראי לאובדן השלטון של הליכוד והשקר השני הוא לגבי טיבה של ממשלת השינוי 
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
