מת ברק עמרני מ"צמד העמרנים"

בשנות ה-60 הקים ברק עם אחיו הבכור שלום עמרני את "צמד העמרנים". הצמד הוקם באורח מקרי, וזה סיפור הקמתו: שלום, שהיה חשמלאי מטוסים באותם ימים, החל ללמוד נגינה אצל המורה לגיטרה אמן הגיטרה יוסף פלתה. פלתה כנראה התרשם מנגינתו וקולו של תלמידו והקים עימו את "צמד הגיטרות" שהתפרק לאחר כשנתיים.

שלום עמרני, כך מספרים, לא היה נלהב לחזור לחשמלאות מטוסים, והציע לאחיו ברק, שסיים זה לא מכבר עבודתו בצי הסוחר, להקים צמד זמר - צמד "העמרנים" והשאר היסטוריה. הצמד הופיע במשך 25 שנים. שני האחים ליוו את עצמם בגיטרות תוך שהם שרים בהרמוניה מופלאה. הם הופיעו יחדיו ברחבי הארץ ובפסטיבלים מעבר לים כשהם מייצגים את הזמר הישראלי והיו צמד פופולרי ומוכר למדי בשנות ה-60 וה-70.

המנהל המוזיקלי של הצמד היה המלחין והמנצח הנודע יוסף הדר. הצמד הוציא מספר תקליטים. בשנת 1966 הוציא תקליט אריך נגן וב-1988 הוציאו "העמרנים" את תקליטם השני "רוח דרומית" שכלל שירים תימניים ישנים. התקליט הופיע כתקליטור ב-2007. בשנת 1976 ביצע צמד העמרנים את שירו של אורי שבח "פזמון האגודה", בפסטיבל הזמר המזרחי וזכו במקום השני בתחרות.

בין השירים שביצעו לאורך השנים "שובה אליי", אגדת הל"ה, "ברח המלך" "הרמטכ"ל התימני", "יש לי גן", "אביגיל" ועוד.

ב1969 והוא בן 30 לערך נשא ברק לאשה את מריאטה, ילידת פילדלפיה שבארצות הברית. באתר "הקשר הרב דורי" של בית התפוצות בשיתוף משרד החינוך מספרת מראיטה: "פגשתי את ברק עמרני, במסיבת סילבסטר בשנת 1968 והתאהבתי בו. ברק היה ביחד עם אחיו שלום בסיבוב הופעות של "העמרנים" בניו-יורק. ברק עמד לחזור לארץ ואני החלטתי לחזור איתו. הגעתי לארץ ולא הכרתי אף אחד מלבד ברק, אבל לברק יש משפחה ענקית. משפחתו בירכה את הזיווג, קיבלה אותי והרגשתי מבורכת. ברק ואני התחתנו בשנת 1969 ואני וברק בורכנו במשפחה גדולה משלנו: ארבע בנות ובני זוגם, ונכדים רבים.

במקביל להופעותיו בצמד העמרנים למד ברק עמרני לקראת הסמכה למורה דרך, ובהדרגה הפך תחום זה למשלח ידו העיקרי. "העבודה עם התיירים, שרובם באו כעולי רגל לארץ הקודש, העניקה לי חוויות מיוחדות ויוצאות דופן, ואפשרה לי לרכוש ידידים רבים מכל קצוות תבל", סיפר לימים ברק.

בדצמבר 1978 נערך לצמד העמרנים אירוע הצדעה, תוכנית רדיו בשם "ערב של עמרנים". האירוע נערך באולם "בית המורה" בתל אביב בהנחיית רבקה מיכאלי שאמרה באירוע "ברוכים הבאים לבית המורה שהפך באופן חן פעמי לבית המורי..."

"העמרנים" הופיעו באירוע לצד שירים חדשים בהלחנתו של מוני אמריליו גם בשירים מוכרים כמו: "כי תבואו לארץ", "דרור יקרא" בניהולו המוסיקלי של נגן הגיטרה יגאל חרד. באירוע סיפרו האחים עמרני על ילדותם בשכונת כרם התימנים בתל אביב שם גדלו. על הבמה הופיעו בזה אחר זה דמויות מהשכונה הקשורות לאחים עמרני כמו מורי נחום, מיוש (יתכן שיבוש בשם א.א) בעל חנות המכולת השכונתית ועוד. האירוע ננעל בריקודים תימניים.

בתחילת שנות ה-2000 בהיותו בן 61 לערך אובחן ברק עמרני כחולה במחלת הפרקינסון. ב-2019 בהיותו בן 80 לערך, כשנתיים לפני מותו ברק עמרני הוציא ספר בשם "לרקוד עם פרקינסון", בו הוא מתאר את התמודדותו עם המחלה. וכך הוא כותב בין השאר: "היום אני כבן 80, ומזה 20 שנה אני מתמודד עם פרקינסון, מתוכן ארבע שנים כחולה סיעודי. על-אף כל זאת אני רואה עצמי כבר מזל וכאדם עשיר - לא על סמך חשבון הבנק אלא על סמך החוויות שצברתי בתרמילי לאורך שנות חיי.

תמיד קיננו בי סקרנות וצימאון לחוות חוויות ולראות את העולם הגדול - הן את העולם הפיזי שבו מקומות ונופים מרהיבים, והן את העולם הפנימי הקיים בבני אדם. ואכן, הצלחתי. לאחר הצבא הצטרפתי לצי הסוחר, ובמשך כמעט שנה שהיתי ברבות מארצות אפריקה והמזרח הרחוק.

כותב ברק עמרני בספרו "לרקוד עם פרקינסון": "בגיל 61 גיליתי שלחיי התווסף הפרקינסון - שמאז לא עוזב אותי ומקשה את חיי. אך אני לא ויתרתי. התמודדתי מולו והצלחתי לתפקד באופן מלא במשך 15 שנה. ואז - מהפך. אם עד כה אני שלטתי בפרקינסון, כעת הוא שולט בי. הפכתי לסיעודי. יש האומרים כי הוא ניצח. אך לא כך היא. אומנם מבחינה פיזית הוא גבר עלי, אך מבחינה נפשית, לא רק שידו הייתה ותישאר על התחתונה, אלא שהוא הוסיף לתרמילי עושר נוסף. כעת אני יכול לומר שראיתי את העולם מכל זווית אפשרית".

ברק עמרני התגורר בגבעת שמואל. הותיר את רעייתו מריאטה עמרני וארבע בנות: איילת, כנרת, טליה, רעיה ונכדים. הובא למנוחות בבית העלמין בראש העין.