סניגוריו של המחבל מרואן ברגותי הגישו לבג"ץ עתירה בחוסר נקיון כפיים ולא מסרו מידע מלא ומדויק. כך קובע (10.1.24) שופט בית המשפט העליון, אשר דחה על הסף את עתירתם של עוה"ד
אביגדור פלדמן,
חיים יצחקי ו
יגאל דותן, בה ביקשו לאפשר להם להיפגש עם ברגותי.
ברגותי עמד בראש ה"תנזים" - הזרוע הצבאית של פתח - והיה מראשי המתכננים והמפעילים של מעשי טרור רבים בזמן האינתיפאדה השנייה. הוא מרצה מאז 2002 חמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר, כך שמבחינה משפטית - הוא אמור למות בכלא. לאחרונה הועלתה האפשרות שחמאס ידרוש לשחרר את ברגותי במסגרת עסקת לשחרור חטופים, במטרה לזכות גם באהדתם של תומכי הפתח. בעתירה טענו פלדמן, יצחקי ודותן, כי השב"ס מונע מהם לפגוש את ברגותי וכי עתירת אסיר שהגישו בשמו לאפשר את הביקור נדחתה משום שלא הציגו ייפוי כוח שלו.
כבוב מציין, כי השלושה הגישו גם עתירה בנוגע לתנאי מאסרו ואליה צירפו ייפוי כוח מעו"ד אליאס סבאג, על-פי הרשאה שנתן לו ברגותי - ולא ברור מדוע לא צירפו אותו גם לעתירה בנושא הביקור. לפיכך, עליהם להגיש לבית המשפט המחוזי עתירת אסיר חדשה בנוגע לביקור ולצרף אליה את אותו ייפוי, ומאחר שקיים סעד חלופי - דין העתירה לבג"ץ להידחות על הסף.
עוד אומר כבוב, כי דין העתירה להידחות בשל חוסר נקיון הכפיים של פלדמן, יצחקי ודותן. הם טענו, כאמור, כי העתירה בנוגע לביקור נדחתה בשל העדר ייפוי כוח, וכבוב תהה (כלשונו) כיצד ייתכן שבית המשפט ידחה עתירה אחת שלהם וידון באחרת. הוא איתר את התיק במערכת נט המשפט ומצא תשובה לתהייתו, בדמות החלטתו של השופט המחוזי רמי חיימוביץ.
מהחלטה זו עולה, כי "העתירה בנושא הביקור נדחתה על הסף לנוכח שורה של נימוקים, וביניהם, העובדה שעתירה זו לא כללה אסמכתא או דיון משפטי, והיא גם לא נתמכה במסמך כלשהו שיעיד על קיומו של קשר בין העותרים לבין מרואן ברגותי. זאת, חרף העובדה שדבר לא מנע מהעותרים להגיש את אותם מסמכים שהוגשו על-ידם לבית המשפט בעתירה בנושא תנאי הכליאה. העותרים נמנעו [בעתירה לבג"ץ] מהפניה למספר ההליך בעתירה בנושא הביקור, או מהבאת החלטת בית המשפט כלשונה - ולא בכדי. יוצא אפוא, כי טענת העותרים שלפיה העתירה בנושא הביקור 'נדחתה על הסף בהיעדר ייפוי כוח מטעם מרשם', וכי משכך הם נקלעו שלא בטובתם ל'מלכוד 22' - לא עומדת כאשר מתגלים מלוא הפרטים שנדרש היה לגלותם בכתב העתירה".
כבוב מסיים באומרו, כי "לפני ולפנים משורת הדין" הוא לא מטיל על השלושה הוצאות לטובת אוצר המדינה. השופטים דפנה ברק-ארז ו
עופר גרוסקופף הסכימו עם כבוב.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
