פרטיות בעין הסערה: איך להגן על המידע האישי בזמן מלחמה

לפי המסמך, גם במצבי חרום יש להקפיד על עקרון ההסכמה. כלומר, כאשר נדרשת פגיעה בפרטיות, זו צריכה להתבסס על הסכמה מדעת של הפרט, אלא אם כן יש קושי סביר לקבל את ההסכמה בנסיבות החריגות של מצב החרום. לדוגמה, במגפת הקורונה התעוררו מחלוקות לגבי השימוש באמצעי מעקב דיגיטליים, כמו איתור חולים באמצעות יישומון "המגן", שגרם לפגיעה משמעותית בפרטיות.

חובת היידוע והגבלת המידע

בעת חרום, עלול להיווצר קושי לעמוד בחובת היידוע לפני איסוף מידע אישי. הרשות מציינת כי אם לא ניתן היה להודיע מראש, יש לעשות זאת בדיעבד ובהזדמנות הראשונה האפשרית. נוסף לכך, יש לצמצם את היקף המידע הנאסף והשימוש בו למינימום ההכרחי לצורך ההתמודדות עם האירוע.

מצבי חרום מעלים את הסיכון לתקיפות סייבר. הרשות מזהירה כי במצבים אלו יש להקפיד על יישום נהלי אבטחת מידע מחמירים כדי להגן על מערכות המכילות מידע אישי. לדוגמה, בעתות חרום ייתכן גידול במספר תקיפות הסייבר, בפרט על מערכות בריאות שמכילות מידע רגיש.

מידע על מתים

אחת הנקודות המורכבות ביותר שנידונו במסמך נוגעת לפרסום מידע על אודות נפטרים. הרשות קובעת כי על-אף הצורך להעביר מידע לצורך זיהוי ואימות, יש לכבד את רצון הנפטרים ולוודא שלא יפגעו בפרטיותם או בפרטיות הקרובים אליהם.

הרשות להגנת הפרטיות מדגישה כי גם בעתות משבר יש להמשיך ולהגן על פרטיות הפרט. הפגיעה בפרטיות במצבי חרום חייבת להיות מדורגת, מותאמת לצורך ומידתית. הרשות קוראת לכל הגורמים לפעול בזהירות יתרה ולהבטיח שהפגיעה בפרטיות תישאר בגדר הנחוץ בלבד.