משפחות נופלים מבקשות להצטרף לבג"ץ הדחת ראש השב"כ: "רונן בר צריך ללכת הביתה"

לפי הבקשה, תחקיר שב"כ עצמו, שפורסם לאחרונה, מבהיר חד־משמעית כי הטבח היה יכול להימנע, וכי ההתראות שהיו בידי השירות לא טופלו כנדרש. התחקיר מצביע על שורה של כשלים: החל מהתעלמות מהתראות חוזרות, דרך פגיעה במערך הבקרה, ועד להחלטות שגויות שקיבל רונן בר בעצמו – בליל הטבח – על סמך פרשנות לקויה, מבלי שהפעיל את מודל ההתרעה החדש שפיתח השירות.

המסמך אף מציין כי במוקד האחריות נמצא ראש השירות בעצמו, שאחז גם בסמכויות פיקודיות וגם באחריות ליכולת ההתרעה של שב"כ, בין השאר כראש אגף הבניין האחראי על כוח האדם והכשרות, וכסגן ראש שב"כ קודם לכן. בין השאר נטען שם:

• השב"כ כשל בזיהוי התרעות ממוקדות לקראת מתקפת חמאס

• המידע שנצבר טופל שלא בהתאם לתורת הלחימה המודיעינית

• ראש השב"כ אישית כשל בניהול החמ"ל בליל שבעה באוקטובר

• בר בחר שלא לעדכן את ראש הממשלה בזמן אמת, ואף לא הפעיל את מערך ההתרעה שנבנה במיוחד

ההורים טוענים: "מדובר ברשלנות ולא רק בטעות בשיקול דעת. לא רק שהשב"כ לא התריע, אלא גם לא ניהל נכון את ליל המתקפה".

“הממשלה נבחרה – הוא לא. האחריות עליו”

"מדובר בכישלון אישי – לא רק מערכתי", מדגישות המשפחות. "רבים מהמפקדים הבכירים שנכשלו – כבר התפטרו. ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, ראש מחלקת המחקר, הרמטכ"ל לשעבר – כולם הסיקו מסקנות. רק מר בר ממשיך לאחוז בכסאו, כאילו לא קרה דבר".

לטענתן, הממשלה – שהיא הריבון החוקתי – איבדה כל אמון בראש השירות, ואין עילה משפטית שיכולה או צריכה לכפות עליה להמשיך לעבוד איתו: "אם אין אמון בין הדרג המדיני לבין ראש השב"כ – מישהו צריך ללכת. במשטר דמוקרטי, מי שנבחר על־ידי הציבור נשאר. מי שכשל – פורש".

עוד נטען כי החלטת הממשלה מבוססת על שיקולים ענייניים, על-פי סמכות מפורשת בחוק שירות הביטחון הכללי, ותוך היתכנות ברורה של המשך שיתוף פעולה ביטחוני עם מחליף ראוי.

“אנחנו שילמנו את המחיר. עכשיו תורנו להישמע”

המשפחות מונות אחת לאחת את יקיריהן שנפלו – כולם לוחמים שניסו להגן בגופם על היישובים והמוצבים שעמדו מול מתקפת חמאס:

• יהושע שני, אביו של סרן אורי שני הי"ד, שנפל במוצב כיסופים

• אסף גרומן, אביה של עדי גרומן הי"ד, לוחמת איסוף שנפלה בבסיס אורים

• צורית פיינגשטיין, אמו של רס"ל (מיל') מעוז פיינגשטיין הי"ד, שנפל בג'בליה

• דניאל שטיינברג, אביו של אל"ם יהונתן שטיינברג הי"ד, מח"ט הנח"ל, שנפל בציר 241

• איציק פיטוסי, אביו של סמ"ר ישי פיטוסי הי"ד, לוחם גולני שנפל בהגנה על בסיס עוז

• ניר ברונשטיין, אביו של רס"ן בן ברונשטיין הי"ד, מפקד פלגה בדובדבן, שנפל בכפר עזה

• אלעד פסח, אביו של סמ"ר נתנאל פסח הי"ד, לוחם כפיר שנפל בבית חאנון

• עמוס דסקל, אביו של סמל אחיה דסקל הי"ד, לוחם גולני שנפל בשג'עיה

• משה ותהילה יהלום, הוריו של סמ"ר יהודה דרור יהלום הי"ד, לוחם בסיירת גולני, שנפל בגבול לבנון

"עמותות, חברי כנסת מהאופוזיציה, ו'אזרחים מודאגים' – כולם מציגים את עצמם כמי שזכאים להישמע בעתירה הזו", כותבות המשפחות. "אבל אנחנו – שילמנו את המחיר. לא יכולים להשתיק אותנו. אנחנו הנפגעים הישירים מהכישלון שגרם לטבח; אין להשוות את קולנו לקולן של עמותות שמגישות עתירות ציבוריות. לנו יש זכות עמידה מלאה". לדברי המבקשים, כל אחד מהם איבד בן או בת – קצינים ולוחמים שנפלו בגבול עזה, בגולני, בדובדבן, בכפיר, בדרום לבנון ובחזיתות נוספות. לטענתם, "הכישלון של השב"כ במניעת הטבח – היה הסיבה לקטסטרופה".

“אם בג”ץ יתערב – זה לא רק עניין משפטי. זה שבר ציבורי”

המשפחות מזהירות מפני "שימוש בכלים משפטיים כדי להפוך את החלטת הדרג הנבחר", וטוענות כי התערבות בג"ץ תיתפס ככפייה פוליטית במסווה משפטי. לדבריהן, במקרה כזה "לא רק תיפגע יכולת המשילות – אלא תיפגע גם אמון הציבור בהכרעות דמוקרטיות".

המבקשים דוחים את הטענה לפיה הפסקת הכהונה חייבת להיעשות בתיאום עם הוועדה למינויים בכירים. לדבריהם, לא מדובר במינוי חדש אלא בסיום כהונה קיימת, ואין חוק המחייב ייעוץ כזה.

כפי שמציינות המשפחות, אין מדובר באמירה פוליטית, אלא בדרישה מהותית לביטחון הציבור ולכיבוד החלטות נבחרי הציבור, תוך שמירה על זיכרון הנופלים: "אם יש דבר אחד שכולנו מסכימים עליו, הוא שחובה להסיק מסקנות. והעובדה שמר בר נאחז בתפקידו – בניגוד לדעת הממשלה כולה – חותרת תחת העיקרון הזה".

לסיכום כותבות המשפחות: "הכישלון היה חמור. המחיר – בלתי נתפס. כעת, כשהממשלה ביקשה לתקן, יש לאפשר לה לפעול. אנו מבקשים מבית המשפט לא להתערב, ולאפשר את סיום כהונתו של רונן בר – לטובת ביטחון ישראל וזכר יקירינו".