פס"ד: איש התקשורת ציפורי מהלך אימים ויוצר אווירת טרור במשפט נתניהו

"התובע מצטייר כאיש ריב ומדון, אשר מחבל בעבודה העיתונאית של אנשי התקשורת, ואשר מהלך אימים על הנמצאים בסביבת בית המשפט, בבית המשפט עצמו ואפילו באולם בית המשפט... אין להלין על האמירה לפיה התובע נוהג ב'אווירת טרור ואלימות מילולית כנגד פרקליטים ועיתונאים'". כך קובע (14.9.25) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אביים ברקאי, בנוגע לאיש התקשורת אלי ציפורי, תומך מובהק של בנימין נתניהו, על התנהגותו במשפט נתניהו.

ברקאי דחה תביעת לשון הרע בסך 280,000 שקל שהגיש ציפורי נגד המשנה לשעבר לפרקליט המדינה, יהודה שפר. האחרון הפנה ב-2022 לכתבה של גידי ויץ בעיתון הארץ, בה נאמר בין היתר על ציפורי: "נדמה שמטרתו המרכזית היא הפעלת טרור נפשי נגד התובעים ואנשי התקשורת 'המגויסים'. הוא נוהג לקרב את הנייד שלו מרחק סנטימטרים מפניהם של התובעים והעיתונאים, לעקוב אחריהם, לעלוב בהם, להטריד אותם גם כשהוא מתבקש להפסיק". שפר הוסיף: "קִראו על אווירת טרור ואלימות מילולית כנגד פרקליטים ועיתונאים מצדו של elizipori@ במשפט נתניהו".

ברקאי דחה את התביעה משני נימוקים. הראשון הוא "ברירת נתבעים בעייתית ונטולת הצדקה": ציפורי לא תבע את ויץ וגם לא תבע עיתונאים אחרים שהתייחסו להתנהגותו במילים נוקבות, אלא רק את שפר - "הנתבע הבודד אשר לא עומד מאחוריו כל גוף תקשורת". ברקאי אומר כי ניתן ליטול בהשאלה את עקרון ההגנה מן הצדק שבמשפט הפלילי (בדמות אכיפה בררנית) ולהחיל אותה במשפט האזרחי, גם משום שמדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. הוא מזכיר, כי עילות אלו יכולות לשמש לדחיית תביעה על הסף - ובוודאי שלדחייתה אחרי הליך מלא.

הנימוק השני הוא "אמת דיברתי": שפר הוכיח באמצעות שורה של עיתונאים, כי תיאורו של ויץ והתוספת של שפר היו נכונים. ברקאי מזכיר את כתב האישום נגד ציפורי בטענה להטרדתה של הדס קליין (עדת המפתח בתיק 1000) ושורה של פרסומים עיתונאיים נוספים שתיארו את עדותו. הוא גם מתייחס לתמונות המתעדות את התנהגותו של ציפורי:

"התמונות שהוצגו מטרידות. התמונות מטרידות לא רק את נשוא הצילום, אלא גם הצפייה בתמונות מטרידה. התמונות מראות התנהלות שיטתית שמטרתה הטרדה ואולי אף הטלת אימה על נשואי הצילום. כך התמונה בה נראה התובע מצלם בהפגנתיות את העיתונאי אבישי גרינצייג ומקרב את מכשיר הטלפון כמטחווי יד מפניו של המצולם; כך גם התמונה, שלטעמי היא אף בגדר אירוע מאיים, שבו באולם בית המשפט חוסם התובע בהפגנתיות את שדה הראיה של המצולמת, שהיא כפי שנמסר התובעת במשפט [יהודית תירוש]".