מדד דעת הקהל הערבי: רוצים דמוקרטיה, חיים בלי חיסכון, ודוחים הכרה בישראל

מה מטריד את האזרח: קודם כל כסף, אחר כך ביטחון

60% מציבים בראש סדר העדיפות בעיות כלכליות, ובראשן אבטלה, יוקר מחיה, עוני ותנאי חיים. 22% מציינים ביטחון, בטיחות ויציבות פוליטית כעדיפות מרכזית.

בתוך זה, רבע מהציבור, 25%, מביע רצון להגר. המניע המרכזי הוא שיפור כלכלי, אך 18% מייחסים את הרצון להגר לשיקולים פוליטיים או ביטחוניים, ו־14% ללימודים או יציבות חינוכית. הרצון להגר גבוה במיוחד במשרק ובעמק הנילוס, ונמוך במפרץ. בסודן מדובר בשיא: 50% מבקשים להגר.

ביטחון, שלטון ושחיתות: צבא חזק, פרלמנט חלש

63% מדרגים את מצב הביטחון במדינתם כחיובי ו־34% כשלילי, כאשר במדינות משבר כמו סודן, סוריה ופלשתין הדיווחים שליליים יותר.

במוסדות המדינה ניכר מדרג אמון ברור: אמון גבוה במיוחד ניתן לצבא, לביטחון הפנים ולמערכת המשפט, בעוד שהמוסדות המחוקקים, פרלמנטים ומועצות מחוקקות, הם החלשים ביותר בעיני הציבור.

ובשחיתות, כמעט אין ויכוח: 84% מאמינים ששחיתות כספית ומנהלית נפוצה במידה זו או אחרת במדינותיהם. המדד מציין שהעמדה הזו כמעט לא השתנתה לאורך תשעה סבבים מאז תחילת המדידות, גם אם בשנים האחרונות יש ירידה מסוימת בשיעור מי שחושבים שהשחיתות “נפוצה מאוד” לעומת “נפוצה במידה מסוימת”.

גם בתחום השוויון בפני החוק הציבור חצוי, עם נטייה לחשדנות: 40% חושבים שהחוק נאכף באופן שוויוני, 39% סבורים שהוא נאכף לטובת קבוצות מסוימות, ו־18% אומרים שאין אכיפה שוויונית כלל.

דמוקרטיה: מבינים את העיקרון, מתרחקים מהפוליטיקה

83% מהנשאלים יודעים לתת הגדרה מהותית לדמוקרטיה. 34% מגדירים דמוקרטיה כערובה לחירויות פוליטיות ואזרחיות, 20% כשוויון וצדק, ו־14% מדגישים היבטים מוסדיים כמו חילופי שלטון והפרדה ובקרה בין רשויות.

בשורה הערכית, 68% תומכים בשיטה הדמוקרטית ו־67% סבורים שהיא מתאימה למדינותיהם יותר מכל שיטה אחרת. ובכל זאת, תפיסת המימוש נשארת “אמצע הדרך”: דירוג ממוצע של 6.2 מתוך 10 לרמת הדמוקרטיה במדינות הנבדקות, ו־5.3 מתוך 10 ליכולת לבקר את השלטון.

הפער הגדול נמצא בהתנהגות: רק 6% מדווחים על זיקה למפלגות, 60% אומרים שאין להם אמון במפלגות ורק 23% מציינים אמון כלשהו. הכוונה להצביע ירדה לאורך השנים מ־61% בתחילת המדידות ל־45% כיום. במילים אחרות: הציבור יכול להיות “בעד דמוקרטיה”, אבל הוא לא משוכנע שהמערכת הפוליטית מספקת לו ייצוג אמיתי.

ישראל והסוגיה הפלשתינית: קו קשיח ואחיד

80% רואים בסוגיה הפלשתינית עניין ערבי קולקטיבי, ורק 12% מתייחסים אליה כעניין פלשתיני בלבד.

ההתנגדות להכרה בישראל כמעט גורפת: 87% מתנגדים להכרה, ורק 6% תומכים, כאשר מחצית מהתומכים מתנים זאת בהקמת מדינה פלשתינית עצמאית. המדד מצביע גם על נסיגה במדינות שהלכו להסכמי נורמליזציה: בסודן שיעור התמיכה בהכרה ירד ל־7% בלבד, ובמרוקו צנח מ־20% בעבר ל־6% בלבד.

במישור “האיום”, המדד מבדיל בין איום על המדינה של הנשאל לבין איום על “האומה הערבית” כולה. כששואלים על איום על מדינת הנשאל: 28% מצביעים על ישראל כאיום המרכזי, 10% על ארה"ב ו־8% על אירן. במשרק 53% מצביעים על ישראל כאיום המרכזי על מדינותיהם, ובעמק הנילוס 38%. במפרץ רק 9% מצביעים על ישראל כאיום המרכזי, ו־14% על אירן.

כששואלים על האיום הגדול ביותר על “האומה הערבית”: ישראל במקום הראשון עם 44%, ארה"ב במקום השני עם 21%, ואירן שלישית עם 6%.

ועוד שכבה: כמעט קונצנזוס שהמדיניות של ישראל וארה"ב מאיימת על ביטחון ויציבות האזור. 84% אומרים שמדיניות ישראל מאיימת על ביטחון ויציבות המרחב הערבי, ו־77% אומרים זאת על מדיניות ארה"ב. 53% מצביעים גם על אירן, ו־48% על רוסיה.

מלחמות ומשברים: טראומה אזורית ונתוני עומק מעזה, לבנון, סודן וסוריה

87% מהנשאלים מדווחים על לחץ נפשי בעקבות המלחמות בעזה ובלבנון. 70% עוקבים אחר חדשות המלחמה בעזה, בעיקר בטלוויזיה לווינית ובאינטרנט.

המדד כולל גם נתוני שדה ייעודיים מעזה: 93% דיווחו שנעקרו מבתיהם פעם אחת או יותר. 48% אמרו שהם חיים בבית שלם או פגוע, 24% באוהלים, ו־13% במבנים ציבוריים. 90% נזקקו לתרופות או ציוד רפואי ולא הצליחו להשיגם, 85% חוו רעב במספר הזדמנויות, ו־81% דיווחו על קשיים חוזרים במציאת מי שתייה. שיעורים משמעותיים דיווחו גם שראו אנשים מתחננים לאוכל או למים.

בלבנון: 10% דיווחו שבן משפחה עזב את המדינה עקב המלחמה. 76% מהנשאלים באזורים שנפגעו דיווחו שנעקרו, ורובם ייחסו זאת לפגיעה בבתים סמוכים, פגיעה ישירה בביתם או איומים. 88% מהעקורים אמרו שהאזור שאליו הגיעו קיבל אותם באופן חיובי, אך רבים דיווחו על מחסור במזון ובשירותי בריאות.

בסודן: 47% דיווחו על עקירה מאז פרוץ העימות, ורוב העקורים לא שבו לביתם בזמן הסקר. המדד מתעד גם נתונים קשים על ביזה ואלימות, כאשר 34% דיווחו על גניבת רכוש, ונתח גדול מהדיווחים ייחס את האחריות לכוחות התמיכה המהירה.

בסוריה: המדד מתאר סקר ראשון מסוגו לאחר נפילת משטר אסד, עם שילוב חד בין תקווה לשבריריות. שיעורים גבוהים מדווחים על תקווה ושמחה, אך גם על חרדה ואי־ודאות. 36% מהמשפחות נשענות על העברות כספים מחו"ל, ונתונים תזונתיים מעידים על עוני חריף. בממד המדיני, 42% מעדיפים מדינה אזרחית לעומת 28% מדינה דתית, ו־65% תומכים בהעמדה לדין של כל מי שהיה מעורב בהפרות זכויות אדם, גם אם נמנה עם מתנגדי המשטר הקודם.

דרום אפריקה, אירן וספרד: מי “עמד לצד הפלשתינים” בעיני הציבור
כשנשאלו איזו מדינה נקטה את העמדה הטובה ביותר כלפי הפלשתינים בזמן המלחמה, 15% ציינו את דרום אפריקה, ו־7% כל אחת ציינו את ספרד ואת אירן. 83% אמרו שהמהלך של דרום אפריקה בבית הדין הבין־לאומי לצדק שיפר את מצב רוחם, ו־70% תומכים בפיתוח קשרים עם דרום אפריקה. בנוסף, 83% ראו בהכרה במדינה פלשתינית על-ידי מדינות באמריקה הלטינית ובאירופה התפתחות חיובית.

בבחינת מדיניות מעצמות כלפי פלשתין, דרום אפריקה מקבלת את הדירוג החיובי ביותר: 62% מעריכים את מדיניותה כחיובית. לגבי ארה"ב הדירוג הפוך: 76% רואים את מדיניותה כלפי פלשתין כשלילית ורק 11% כחיובית.

ארה"ב: “מכירים”, אבל מרגישים פחות קרובים

73% מהנשאלים אומרים שיש להם היכרות מסוימת עם ארה"ב, ו־8% מגדירים את עצמם “מכירים היטב”, נתון שנשאר יציב לעומת עשור קודם. מקורות הידע משתנים: 24% מציינים את התקשורת כמקור מרכזי, ו־21% את האינטרנט והרשתות כמקור מוביל.

56% מביעים תחושה שלילית כלפי ארה"ב, יותר מאשר בעבר. 54% מסבירים את השליליות במדיניות החוץ, לעומת 24% שמייחסים זאת לערכים ולתרבות. כשמניחים בצד את מדיניות החוץ, התמונה כלפי הציבור האמריקני מתמתנת, אך עדיין 27% מציינים עמדה שלילית גם אז, עלייה לעומת עשור קודם.

המדד גם בודק “בחירה מעשית” בארה"ב: פחות משליש היו בוחרים בה לטיפול רפואי או להכשרה מקצועית, רבע היו בוחרים במוצרים אמריקניים בקניית מוצרים מיובאים, 21% היו בוחרים בארה"ב כיעד להגירה ו־14% כיעד נופש. בהשוואה לעשור קודם, נרשמת ירידה ברורה בהעדפת ארה"ב גם בתחומים אזרחיים שבהם היא נתפסת מתקדמת.

האינטרנט והרשתות: זינוק בשימוש, ירידה באמון, ועלייה בתחושת המעקב

65% מדווחים על שימוש באינטרנט מדי יום או כמעט מדי יום, ושיעור הלא משתמשים ירד מ־55% בעבר ל־18% כיום. 90% מהמשתמשים גולשים בערבית. 98% ממשתמשי האינטרנט מחזיקים חשבון ברשת חברתית, ורובם נכנסים בעיקר באמצעות טלפון נייד.

בפועל, וטסאפ ופייסבוק הן הזירות הדומיננטיות בכל האזורים, ופחות ממחצית מחזיקים חשבון ברשת אקס (X), למעט מדינות המפרץ שבהן 69% מהמשתמשים מחזיקים חשבון שם.

העדפות הצריכה ברשתות ברורות: 47% מעדיפים תכני וידאו, 27% טקסט, ו־15% תמונות.

אבל האמון בחדשות ברשתות חלש: 41% בלבד אומרים שהם בוטחים במידע ובחדשות שמופצים ברשתות, לעומת 59% שלא בוטחים.

כשהמדד בודק למי מאמינים יותר בתוך הרשת, עמודים רשמיים של ממשלות מקבלים ציון אמון ממוצע גבוה יותר מאשר משפיענים. בחשבונות משפיענים ומפורסמים האמון נמוך יחסית.

תחושת המעקב היא כבר חלק מהחוויה: 37% מהמחזיקים חשבון ברשתות מאמינים שהפעילות שלהם מנוטרת. מבין אלה, 44% חושבים שהפלטפורמות עצמן עוקבות אחריהם, ו־34% מצביעים על הממשלה או גוף ממשלתי. בנוסף, 15% מדווחים שהם מודעים לקיומם של “צבאות אלקטרוניים” ברשתות.