עמית ממשיך להעלות את סכומי ההוצאות בבקשות פסלות נגד שופטי משפחה

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ממשיך (15.1.26) בהעלאת סכומי ההוצאות שהוא מטיל בבקשות פסלות חסרות יסוד, במיוחד בבתי המשפט למשפחה. לצד זאת, עמית מתבטא בצורה חריגה לגבי הקשיים בפניהם ניצבים שופטים בכלל ושופטי משפחה בפרט.

עמית אומר: "קשה היא מלאכתו של שופט, קשה עוד יותר מלאכתו של שופט בישראל, קשה עוד יותר מלאכתו של שופט בישראל בימים אלה, וקשה באופן מיוחד מלאכתו של שופט בית משפט לענייני משפחה. בסכסוך שמובא לפתחו של שופט בית משפט השלום או שופט בית המשפט המחוזי, ניתן לעיתים (גם אם לא תמיד) להביא את הצדדים לפתרון מוסכם, ומכל מקום, על-פי רוב מדובר בסכסוך נקודתי שבסיומו השופט 'נפרד' מהצדדים.

"לא כך, ככלל, בבית המשפט לענייני משפחה, שבו חל הכלל 'שופט אחד - משפחה אחת'. המשפחה אחת היא, אך הסכסוך אינו נקודתי, והשופט מלווה את הנפשות הפועלות בהיבטים ובמישורים שונים הנובעים מנקודת השבר הראשונית, כאשר ההיבט הרגשי אינו מאפשר לעיתים לצדדים להגיע להסכמה. משכך, נדרש השופט לא רק לגופו
של דין, אלא גם ל'נשמה יתרה' על-מנת להתמודד עם הקשיים הייחודיים המאפיינים את התחום הרגיש של דיני המשפחה".

במקרה שבפניו, ממשיך עמית, ממחיש "את גודל האחריות שמוטלת
לפתחו של בית המשפט שעה שההורים ניצים ביניהם. ואם לא די במלאכה זו, שהיא קשה כשלעצמה, הנתונים בשטח מלמדים כי בגלל האופי הייחודי של הסכסוך המשפחתי, שופט המשפחה 'חשוף' יותר משופטים אחרים לבקשות פסלות ולתלונות לנציב תלונות הציבור על השופטים, כאשר הנתונים מלמדים גם כי אותן בקשות ותלונות נמצאות ברובן המכריע כבלתי-מוצדקות.

"הדבר מוסיף על העומס הגדול ממילא שעמו מתמודד השופט... בית המשפט נדרש להקדיש זמן שיפוטי יקר על-מנת להכריע בבקשות פסלות, גם כאשר מדובר בבקשות חסרות בסיס, ועל כך יש להצר". באותו מקרה - מחלוקת בין הורים על הסדרי שהות של בתם - חייב עמית את המערערת (בעניין שופטת המשפחה התל אביבית גלי רון), שיוצגה בידי עו"ד מרים סרגוסי, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 שקל.

עמית חייב מערער, המיוצג בידי עו"ד נטלי הראל, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 שקל, לאחר שביקש לפסול את שופט בית המשפט למשפחה בבאר שבע, רמי בז'ה, ולהעביר את התיק (תביעה רכושית מול אשתו לשעבר) למחוז אחר. הוא אומר כי טענותיו של המערער הן ערעוריות ואינן מצדיקות פסלות, וכי הוא לא הוכיח משוא פנים של כל השופטים באשדוד. עוד הוא מעיר, כי לא היה כל יסוד לבקשתו של המערער לדיון "בהרכב מורחב", שכן נושאי פסלות הם בסמכות הנשיא כדן יחיד.