הפרופסור טליה איינהורן: פקודת שילוב חרדים בצה"ל מחייבת תיקון עומק

פקודת המטכ"ל לשילוב בני הציבור החרדי אינה זקוקה לקוסמטיקה אלא לשכתוב נקודתי ויסודי. זו רוח חוות הדעת שהגישה המשפטנית הבכירה הפרופסור טליה איינהורן, המפרטת סעיף אחר סעיף מה יש לתקן כדי שהשילוב יהיה מעשי, יציב ובעיקר מחייב - ולא כזה התלוי ברצון טוב של מפקדים.

במקום ויכוח ערכי או סיסמאות, איינהורן מציעה כלים משפטיים־ניהוליים ברורים: ניסוחים מחייבים במקום עמומים, סמכויות עם “שיניים” במקום ייעוץ רך, והגדרה מוקפדת של אחריות ובקרה. התוצאה המבוקשת: ודאות לחייל החרדי ויכולת ביצוע למערכת.

מי גובר על מי - הסדרת היררכיית הפקודות

אחת ההצעות המרכזיות נוגעת למוקד חיכוך מוכר: היחס בין פקודת שילוב החרדים לבין פקודת השירות המשותף. כיום, בהיעדר כלל גובר מפורש, עלולה להיווצר התנגשות פרשנית בשטח. איינהורן מציעה לקבוע במפורש כי בעניינים הנוגעים לשילוב חרדים - הוראות הפקודה הייעודית יגברו. זהו תיקון טכני לכאורה, אך כזה שמונע ויכוחים ומייצר אחידות יישומית.

לא “רשאי לבקש”, אלא “זכאי לשרת”

הערה נוספת עוסקת בשפה שמעצבת מציאות. ניסוח שלפיו מלש"ב או חייל “רשאי לבקש” להצטרף למסלול ייעודי מותיר בידי הצבא שיקול דעת רחב לדחותו. איינהורן מבקשת להפוך את ברירת המחדל: מי שעומד בתנאים - זכאי למסלול ייעודי. כך נוצרת זכות שניתן לאכוף, לא טובה שניתנת לפנים משורת הדין.

זהות המפקדים - תנאי סף, לא המלצה

סוגיה רגישה נוספת היא זהות המפקדים במסלולים הייעודיים. ההצעה: לקבוע שמפקדים יקיימו אורח חיים חרדי כברירת מחדל. במקרים חריגים ניתן למנות מפקד דתי שאינו חרדי, אך רק באישור מפורש של יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים. המטרה ברורה: לצמצם פערי אמון ולמנוע מצבים שבהם המעטפת הפיקודית אינה מותאמת לאופי המסלול.

במקביל מבקשת איינהורן לעגן מסלול קידום מלא - לא רק הכשרות בסיסיות, אלא גם פיקוד וקצונה מתקדמים - כדי למנוע “תקרת זכוכית” ולבסס אופק שירות אמיתי.

מי קובע “מיהו חרדי” - ומי לא

איינהורן מבקרת סעיפים המפקידים בידי גורמים כלליים בצה"ל את ההכרעה מי ייחשב חרדי לצורך המסלול. לשיטתה, אין בכך צורך, והדגש צריך להיות בעמידה בתנאי השירות והמסגרת, לא בהגדרות זהות עמומות. הצעתה: למחוק מנגנונים עודפים שעלולים לייצר חיכוכים מיותרים ושרירותיות.

יועץ עם סמכות אמיתית, לא תואר ייצוגי

חוות הדעת מדגישה כי תפקיד יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים חייב להיות בעל מעמד וסמכות, ולא בגדר “התייעצות” בלבד. איינהורן מציעה להגדיר שהיועץ יהיה קצין שמשרת במסלולים הייעודיים ומקיים אורח חיים חרדי, ובנושאים מסוימים יידרש אישורו המפורש. כך הופך מנגנון הבקרה לכלי ביצועי, ולא למסגרת טקסית.

עוד היא מבקשת לעגן אחריות פיקודית ברורה: כל מפקד במסלול יהיה אחראי בפועל לקיום התאמות השירות, ולא רק לדווח או “לעקוב”.

הסרת מוקדי חיכוך יומיומיים

במישור המנהלי מציעה איינהורן סעיף “הסרת ספק” פשוט: חייל יוכל לבקש להשתחרר מפעילויות הווי או נופש אם יש חשש לפגיעה באמונתו או באורח חייו, ומפקדו ישחרר אותו. ניסוח מפורש כזה מונע עימותים חוזרים ומספק למפקדים כלל ברור.

ארגון “תורת לחימה”, שיזם את הפנייה הציבורית, בירך על פרסום הפקודה לעיון הציבור ותומך בדרישה לתיקונה, כשהוא מגדיר את הנוסח הנוכחי “לקוי ומהותית ומלא פרצות”. אולם עיקר הדיון הציבורי צפוי להתמקד כעת בהצעות הקונקרטיות של איינהורן, שמספקות למערכת הביטחון רשימת תיקונים מעשית, לא סיסמאית.