תקציב 2026 בוועדת הכספים: 889 מיליארד ש"ח ברוטו וביטחון בראש

ועדת הכספים פתחה (5.3.26) את מסלול הדיונים בתקציב המדינה לשנת 2026 לקראת הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. כבר בישיבה הראשונה הונחו על השולחן שלושה קווי מתח שמלווים את התקציב מתחילתו: גודל המסגרת הכוללת, חלקו החריג של סעיף הביטחון, והוויכוח על רזרבות וכספים קואליציוניים.

לפי הנתונים שהוצגו לוועדה, התקציב נטו לשנת 2026 עומד על 811.7 מיליארד ש"ח וההוצאה המותנית בהכנסה על 77.2 מיליארד ש"ח, כך שהתקציב ברוטו מגיע ל־889 מיליארד ש"ח. המסגרת לחישוב מגבלת ההוצאה, ללא סעיפי החוב למעט חובות למדינה כלפי המוסד לביטוח לאומי, עומדת על 659.9 מיליארד ש"ח.

הגידול בהוצאה: נתון אחד שמסביר את האווירה

מרכז המחקר והמידע של הכנסת מציג תמונה חדה: מגבלת ההוצאה לשנת 2026 משקפת גידול של 11.3% לעומת השנה הקודמת, ובמבט רחב יותר התקציב גדל בשנים 2022-2026 בשיעורים גבוהים משמעותית מגידול האוכלוסייה ומהצמיחה המצטברת. זו נקודת מוצא שמסבירה גם את הטון בוועדה: פחות דיון על "אם" התקציב גדל ויותר דיון על "למה" הוא גדל, ובעיקר מי משלם את המחיר האזרחי של העדפת סעיפים מסוימים.

ביטחון בראש, חינוך שני, והריבית מטפסת

הממ"מ קובע שמשרד הביטחון הוא הסעיף הגדול ביותר בתקציב הרגיל ומהווה 19.3%, אחריו משרד החינוך עם 16.7%, ולצידם תשלומי ריבית ועמלות עם 11.1%. במקביל מוצגת מגמה מדאיגה מבחינת קופת המדינה: תשלומי הריבית צפויים להמשיך לעלות בצורה משמעותית בשנים הקרובות.

לצד ההתפלגות בתוך התקציב הרגיל, מסמך הסקירה התמציתית של הכנסת מצביע על כך שהתקציב לחישוב מגבלת ההוצאה עומד על 659.9 מיליארד ש"ח, וממפה את האשכולות המרכזיים של ההוצאה, כששירותים חברתיים מהווים את האשכול הגדול ביותר.

העתודות והכספים הקואליציוניים: המספרים שקפצו בדיון

הדיון לא נשאר ברמת המסגרות. נציגי האוצר אישרו כי ברזרבות של משרד ראש הממשלה ומשרד החינוך משובצים יחד 3.4 מיליארד ש"ח שנועדו לכספים קואליציוניים ולשימושים שטרם הוגדר להם ייעוד, לצד עתודה רגילה. לפי האוצר, מתוך העתודה של משרד ראש הממשלה הוקצו 1.9 מיליארד ש"ח, ומתוך העתודה של משרד החינוך 1.5 מיליארד ש"ח.

במקביל טענו באוצר כי כ־300 מיליון ש"ח שבעבר הוגדרו ככספים קואליציוניים הוטמעו בבסיס התקציב, לאחר בחינות משפטיות ובהתבסס על החלטת ממשלה, וכי מדובר בנושאים שנבחנו ואינם מגזריים.

המשמעות הפוליטית ברורה: מה שבעבר הופיע לעיני הציבור כסעיפים מסומנים, מתחיל להיראות יותר כ"שכבה" בתוך בסיס התקציב, וחברי הכנסת מבקשים להבין האם זה שינוי טכני לגיטימי או טשטוש שמקשה על פיקוח.

העברות שאושרו בדיעבד: האוצר עדיין "בודק אם אפשר"

אחת הנקודות הרגישות בדיון נגעה לפניית היועצת המשפטית של הכנסת: להעמיד בפני הכנסת את נתוני ההעברות התקציביות שאושרו בדיעבד בוועדת הכספים בחמש השנים האחרונות. באוצר השיבו כי הם עדיין בוחנים האם ניתן לנתח את הנתונים בהתאם לבקשה, בשל הדרך שבה הנתונים נשמרים במערכות, וטענו שמדובר במקרים נדירים שנבעו מהתנגשות בין חוקים.

זה לא פרט טכני. אם הכנסת מתקשה לקבל תמונת־על על העברות בדיעבד, היכולת שלה לפקח בזמן אמת על "עקיפות" של מסגרת התקציב נשחקת, והדיון הזה צפוי ללוות את התקציב לכל אורכו.