שמחון מציע: לבטל את הפרשת העובד לפנסיה עד גיל 40

המחיר: קצבה נמוכה יותר בעתיד

הרפורמה המוצעת אינה נטולת מחיר. ביטול הפרשת העובד עד גיל 40 צפוי להפחית את הסכום שיצטבר בקרן ואת הקצבה החודשית בעת הפרישה.

לפי החישובים, הקצבה הממוצעת נטו, כולל קצבת אזרח ותיק, צפויה לרדת מכ-16.6 אלף שקל בחודש לכ-14.8 אלף שקל. יחס התחלופה נטו יירד מ-1.09 ל-0.97. במונחי ברוטו צפויה הקצבה לרדת מכ-17 אלף שקל לכ-14.9 אלף שקל, ויחס התחלופה מ-0.87 ל-0.77.

למרות הירידה, במועצה הלאומית לכלכלה סבורים כי רמת ההכנסה לאחר הפרישה תישאר מספקת עבור רוב העובדים. בשלושת חמישוני השכר התחתונים צפוי יחס התחלופה נטו לאחר השינוי לעמוד על 1.59, 1.12 ו-1.01 בהתאמה. המשמעות היא שגם לאחר הפחתת החיסכון בשנים הצעירות, צפויה הכנסתם לאחר הפרישה להיות דומה לשכרם נטו ערב הפרישה או גבוהה ממנו.

בקרב מקבלי שכר מינימום צפויה הקצבה נטו לרדת מכ-10.2 אלף שקל לכ-8.9 אלף שקל, ויחס התחלופה מ-1.06 ל-0.93. אצל נשים צפוי יחס התחלופה נטו לרדת מ-1.24 ל-1.09, ואילו אצל גברים הוא צפוי לרדת מ-0.98 ל-0.87.

שורה של הנחות מאחורי החישוב

התרחיש המרכזי במחקר מבוסס על כמה הנחות משמעותיות. החוקרים מניחים כניסה לשוק העבודה בגיל 25 ופרישה בגיל 70, גידול ריאלי בשכר של 1.5% בשנה ותשואה שנתית של 4% על החיסכון לאחר ניכוי דמי ניהול.

השכר המבוטח הונח בשיעור של 85% מהשכר ברוטו, ואילו שיעור ההפרשה המעשי חושב לפי 16.5% מהשכר המבוטח, ולא לפי מלוא 18.5% הקבועים כיום, בשל אי-רציפות אפשרית בתעסוקה ומשיכת כספי פיצויים. נוסף על כך הובאה בחשבון עלותם של ביטוח נכות וביטוח שארים.

החוקרים ערכו גם בדיקות רגישות תחת הנחות שונות של תשואות, צמיחת שכר, גיל הכניסה לשוק העבודה, גיל הפרישה ותקופות של אי-רציפות תעסוקתית. לדבריהם, המסקנה העיקרית נשמרה במרבית התרחישים - ובייחוד בקרב בעלי השכר הנמוך.

ישראל כחריג דמוגרפי

נימוק נוסף שמציגים החוקרים הוא המבנה הדמוגרפי החריג יחסית של ישראל. לדבריהם, ישראל מתאפיינת בשיעור פריון גבוה, באוכלוסייה צעירה ובשיעור קשישים נמוך בהשוואה למדינות מערביות רבות. מצב זה, לטענתם, מעניק לישראל מרחב גדול יותר לשינוי מבנה החיסכון הפנסיוני.

בנייר מצוין גם כי הכנסתם של קשישים בישראל עומדת על כ-105% מההכנסה הממוצעת של כלל האוכלוסייה, לעומת ממוצע של 88% במדינות OECD שנבדקו. מכאן מסיקים המחברים כי ניתן להעביר חלק מהמשאבים המיועדים כיום לגיל הפרישה אל שנות העבודה הראשונות בלי לערער באופן מהותי את הביטחון הכלכלי לעת זקנה.

עם זאת, מדובר בשלב זה בהצעת מדיניות של המועצה הלאומית לכלכלה ולא בשינוי שנכנס לתוקף. יישומה יחייב שינוי בהסדרי פנסיית החובה הקיימים והכרעה ממשלתית באשר לאיזון בין הגדלת ההכנסה הפנויה של צעירים כיום לבין הקטנת החיסכון הפנסיוני שלהם לעתיד.