האתיקה מערערת: להשעות ל-10 שנים פרקליט שהבריח קוקאין לאסיר

שש שנות השעיה בפועל אינן הולמות את חומרת המעשה שבו ניצל פרקליט את מעמדו ואת המפגש עם לקוחו האסיר כדי להעביר לו סם מסוכן. כך טוענת (יום ב', 19.10.26) ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז דרום, בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד קיצור עונשו של עו"ד חיים שטיינברגר מקריית מלאכי.

הערעור (עב"י 54337-10-26), שהוגש באמצעות עו"ד בני זיתונה, מופנה נגד פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה. ערכאת הערעור בלשכה קיבלה בחלקו את ערעורו של שטיינברגר והפחיתה את עונש ההשעיה בפועל שהושת עליו בבית הדין המשמעתי המחוזי מ-10 שנים לשש שנים בלבד.

הברחת הקוקאין והפגיעה בציבור הסנגורים

שטיינברגר, העוסק בתחום הפלילי, הורשע בפסק דין חלוט בעבירה של הספקת סם מסוכן. על-פי ההרשעה, הוא העביר קוקאין ללקוחו האסיר בתא הביקורים של בית הסוהר כשהסם מוסתר מתחת לקלסר מסמכים. הפרקליט צפה בלקוח צורך את הסם לנגד עיניו ומטמין את היתרה במכנסיו.

בעקבות ההרשעה הטיל עליו בית הדין המשמעתי המחוזי 10 שנות השעיה בפועל, השעיה על תנאי למשך שנה וקנס כספי של 3,000 שקלים. בגזר הדין המחוזי נקבע כי "מעשים מהסוג שביצע הנקבל גורמים לבתי הסוהר לחשוד בעורכי הדין המגיעים בשעריו, להצר את צעדיהם באופן הפוגע גם בציבור העצורים והאסירים הזכאים לקבל שירות מעורכי דין בעת שהותם בכלא".

בית הדין המשמעתי הארצי החליט להקל בעונש והעמיד את ההשעיה בפועל על שש שנים, הגדיל את ההשעיה על תנאי לשלוש שנים חלף שנה אחת והותיר את הקנס על-כנו. בהחלטתו ציין בית הדין הארצי כי שש שנות השעיה מבטאות כראוי את חומרת המעשה. נקבע כי העונש נותן משקל ראוי להיעדר עבר משמעתי, להיותו של האירוע אירוע יחיד, לפגיעה המעשית שנגרמה לשטיינברגר בתחום עיסוקו העיקרי בעקבות מניעת כניסתו למתקני שב"ס, וכן לנתוני השיקום, לחרטה שהביע ולנסיבותיו האישיות.

הפגמים בהחלטת בית הדין הארצי

ועדת האתיקה טוענת בערעורה כי שש שנות השעיה נמוכות מן העונשים שהוטלו במקרים הדומים ביותר שהוצגו בפני בית הדין הארצי.

לטענת ועדת האתיקה, בהנמקת ההקלה של בית הדין הארצי נפלו ארבעה פגמים מוגדרים:

• חישוב כפול של ההשעיה הזמנית: תקופת ההשעיה הזמנית, שכבר נמנית במלואה בתקופת העונש, נזקפה לזכותו של שטיינברגר פעם נוספת כשיקול לקולא.

• הסתמכות על מגבלה לא מוכחת: ניתן משקל למגבלה שבית הדין הארצי עצמו כינה "המגבלה הנטענת", בלא שנקבעו היקפה ומשכה.

• משקל יתר לחרטה ושיקום: ניתן "משקל ממשי" לחרטה מאוחרת ולמסמכי שיקום שמשקלם בדין המשמעתי מוגבל.

• התערבות ללא הצבעה על פגם: בית הדין הארצי גזר את העונש מחדש בלי להצביע על פגם כלשהו בקביעת תקופת ההשעיה בפועל בגזר דינו של בית הדין המחוזי.

לנוכח חומרת המעשה והישנותם של מקרים דומים, ועדת האתיקה מבקשת מבית המשפט המחוזי לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של שטיינברגר. הוועדה מבקשת להעמיד את עונש ההשעיה בפועל על 10 שנים כפי שנגזר בבית הדין המחוזי, ללא רכיב של השעיה על תנאי, כך שהעונש הכולל לא יעלה על התקופה המרבית הקבועה בחוק.

לחלופין, מבקשת ועדת האתיקה להעמיד את העונש על תשע שנות השעיה בפועל ושנת השעיה על תנאי. לצד זאת, מבקשת הוועדה לקבוע סטנדרט מנחה לענישה המשמעתית בעבירות מסוג זה, שלפיו עורך דין שניצל את מעמדו ואת זכות הכניסה למתקן כליאה כדי להחדיר אליו סם מסוכן, דינו ככלל השעיה לתקופה המרבית, ובמקרים המתאימים הוצאה מן הלשכה.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט המחוזי בירושלים
ההליך: עב"י 54337-10-26
המערערת: ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין - מחוז דרום (באמצעות עו"ד בני זיתונה)
המשיב: עו"ד חיים שטיינברגר