השופט לא הכריע בבקשת הפסלות - ונתן החלטה נוספת בתיק

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת על שופט בבית המשפט המחוזי שנתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הוצאות משפט, אף שבקשה לפסילתו טרם הוכרעה. בהחלטה (21.10.26) קבע קולה כי שופט שנגדו מוגשת בקשת פסלות חייב להכריע בה לאלתר, לפני שהוא נותן כל החלטה אחרת בתיק, גם כאשר הוא סבור שהבקשה התייתרה בעקבות העברת הטיפול בהליך למותב אחר.

עם זאת, הנציב לא קיבל את הטענה כי התקיים חשש מבוסס לניגוד עניינים בין השופט לבין עורך הדין שייצג את הצד שכנגד. הוא קבע כי הטענה נשענה על קשר מקצועי נטען שלא הוכח כבסיס לחשש ממשי, וכי אין די בעצם העובדה שעורך דין מונה בעבר כבעל תפקיד בהליך משפטי אחר. בירור התלונה מוצה בהערות הנציב, ויתר הטענות נדחו.

בקשת פסלות לצד בקשות נוספות

המתלוננת הייתה תובעת בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. התיק הועבר לטיפולו של שופט תורן, שנדרש להכריע בבקשות שונות, ובהן בקשות לסעדים זמניים.

במסגרת ההליך העלתה התובעת טענה לחשש מפני מראית פני ניגוד עניינים, בשל קשר מקצועי שלטענתה התקיים בין השופט לבין עורך הדין שייצג את הנתבעת. על יסוד טענה זו הגישה בקשה לפסילת השופט, ולחלופין להעברת ההליך למותב קבוע.

הבקשה לפסלות הוגשה במסגרת אחת מחמש בקשות שהועברו לשופט באותו יום. למעשה, הבקשה הוגשה פעמיים, ובכותרתה צוין במפורש כי היא עוסקת בפסילת השופט ולחלופין בהעברת הטיפול למותב קבוע.

ביום 6 בספטמבר 2026 החליט השופט להעביר את הבקשות הרלוונטיות לטיפולו של המותב שיקבל את התיק העיקרי. אולם באותו יום הכריע גם בבקשה נוספת, שעסקה בעיכוב ביצוע של רכיב הוצאות משפט שנפסק קודם לכן.

בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע קבע השופט כי מאחר שהוא עצמו דן בבקשה לסעדים זמניים ופסק את ההוצאות, יש מקום שהבקשה לעיכוב ביצוען תידון בפניו. הוא דחה את הבקשה, אך לא חייב בהוצאות נוספות מאחר שלא התבקשה תגובת הצד שכנגד.

כל זאת נעשה בטרם הכריע בבקשה לפסילתו.

השופט: סברתי שבקשת הפסלות התייתרה

בתגובה שהתבקשה על-ידי הנציבות הסביר השופט כי הבקשה לעיכוב ביצוע הועברה לסל המשימות שלו, משום שטרם מונה מותב קבוע לטיפול בתיק.

לדבריו, בקשת הפסלות התייחסה בעיקר לבקשה קודמת של הנתבעים להפקדת ערובה להוצאות. מאחר שהחליט להעביר את הטיפול באותה בקשה למותב קבוע, סבר שבכך ניתן למעשה מענה לבקשת הפסלות, ושאין עוד צורך להכריע בה בנפרד.

השופט ציין כי הוא מודע לחובה להכריע בבקשת פסלות לפני טיפול בבקשות נוספות. עם זאת, לשיטתו, בנסיבות העניין הושגה מטרת בקשת הפסלות כאשר החליט שלא להוסיף ולדון בבקשות שהועברו למותב הקבוע.

עוד הבהיר כי אילו היה מכריע בבקשת הפסלות, היה דוחה אותה משום שלא התקיימה לדעתו עילת פסלות. הוא הוסיף כי ממילא סיים את תפקידו כשופט תורן ולא התכוון להמשיך ולדון בבקשות האחרות.

הנציב: אי-אפשר לבודד בקשת פסלות

קולה לא קיבל את ההסבר שלפיו בקשת הפסלות התייתרה בעקבות ההחלטה להעביר את הטיפול בתיק למותב אחר.

הוא קבע כי בקשת פסלות אינה מוגבלת בהכרח לבקשה מסוימת מתוך ההליך, אלא נוגעת לעצם האפשרות שהשופט ימשיך לתת החלטות בתיק.

"לא ניתן 'לבודד' את בקשת הפסלות ולייחדה לבקשה אחת פרטנית בהליך", הבהיר הנציב, והוסיף כי מדובר בטענה כללית של בעל דין המרחפת על ההליך כולו ועל כל ההחלטות הניתנות בידי השופט שנגדו הועלתה הטענה.

לדבריו, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט מחייב את השופט להכריע בבקשת פסלות לאלתר ולפני מתן כל החלטה אחרת בהליך.

הנציב הדגיש כי אין די בהחלטה על העברת ההליך למותב אחר כדי לפטור את השופט מן החובה להכריע בבקשת הפסלות שהונחה לפניו.

לדעת קולה, השופט היה צריך להתייחס לבקשה בהחלטה קצרה ומפורשת, ואף לדחות אותה אם סבר שאין בה עילה לפסילה. כך היה נמנע מצב של אי-בהירות באשר למעמדה של בקשת הפסלות ולסמכותו להמשיך ולהכריע בבקשות נוספות.

הנציב ציין כי הכרעה מפורשת כזאת הייתה מתיישבת גם עם החלטתו המאוחרת של השופט בבקשה לעיכוב ביצוע ההוצאות.

הקשר המקצועי לא ביסס חשש לניגוד עניינים

בנפרד מן הביקורת על אופן הטיפול בבקשת הפסלות, בחן קולה את הטענה לקשר מקצועי בין השופט לבין עורך הדין שייצג את הנתבעת.

המתלוננת הסתמכה על כך שעורך הדין מונה בעבר כבעל תפקיד בהליך משפטי אחר, שבו ישב השופט בדין. לטענתה, גם אם הקשר אינו מוכיח משוא פנים או מקים כשלעצמו עילת פסלות, הצטברות הנסיבות עשויה ליצור חשש לפגיעה במראית פני הצדק.

השופט הסביר בתגובתו כי עורך הדין מונה לתפקידו בידי שופט אחר. רק לאחר שאותו שופט מונה לערכאה אחרת, הועבר ההליך לטיפולו שלו.

עוד ציין כי עורכי דין העוסקים בתחומים מקצועיים מסוימים מופיעים דרך קבע בפני בתי המשפט ומתמנים לתפקידים שונים, ולכן אין בעצם קיומו של קשר מקצועי במסגרת הליך משפטי כדי להעיד על פגיעה במראית פני הצדק.

קולה קיבל את העמדה העקרונית שלפיה מינוי של עורך דין או בעל מקצוע בידי בית המשפט הליך אחר אינו מספיק לביסוס חשש לניגוד עניינים.

הוא הזכיר כי מינוי מומחים ובעלי תפקידים הוא חלק משגרת העבודה של בתי המשפט, וכי בעלי המקצוע הללו מסייעים לבית המשפט במילוי תפקידו.

לדבריו, מי שמעלה טענה לחשש לניגוד עניינים על-רקע קשר מסוג זה חייב להציג תשתית עובדתית ממשית, ולא להסתפק בהפניה כללית לעצם המינוי.

במקרה הנדון, קבע הנציב, לא הונחה תשתית כזאת.

המתלוננת עצמה הסתייגה מטענת הפסלות

קולה עמד גם על הקושי בעמדתה של המתלוננת, שהבהירה הן בבקשתה לבית המשפט והן בפנייתה לנציבות כי הקשר המקצועי הנטען אינו מוכיח משוא פנים ואינו מהווה כשלעצמו בסיס מספק לפסלות השופט.

למרות זאת, היא בחרה להגיש בקשת פסלות ולהעלות טענה לפגיעה במראית פני הצדק.

הנציב ציין כי המתלוננת מנסה למעשה "לאחוז את החבל בשני קצותיו", משום שמצד אחד היא מודה שאין בידיה תשתית מבוססת לפסלות, ומצד אחר מבקשת להסיק מן הנסיבות חשש לניגוד עניינים.

הוא הבהיר כי חשש למראית פני ניגוד עניינים אינו יכול להישען על השערות כלליות בלבד, אלא מחייב טיעונים מבוססים המתייחסים לטיב הקשר ולהשלכותיו האפשריות.

לפיכך לא מצא לקבל את טענתה בנושא.