[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
קולה קבע: יו"ר ועדת הבחירות אינו כפוף לביקורת נציב השופטים |
תלונה נגד המשנה לנשיא בית המשפט העליון עסקה בטענות לאפליה בפסיקת הוצאות במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית ● נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי מדובר בתפקיד מחוץ למערכת בתי המשפט, ולכן אינו מוסמך לברר את התלונה ● שני נימוקים נוספים מנעו את בירורה |
נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, קבע (ה', 19.11.26) כי אין בסמכותו לברר תלונה נגד שופט המכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, כאשר התלונה נוגעת לפעולותיו בתפקיד זה ולא לעבודתו בבית המשפט. ההחלטה ניתנה בעקבות תלונה נגד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שעסקה בטענות לאפליה בפסיקת הוצאות משפט בעתירות הנוגעות לדיני תעמולת הבחירות.
קולה הבהיר כי אף שהחוק מחייב למנות שופט לראשות ועדת הבחירות המרכזית, אין בכך כדי להפוך את הוועדה לחלק ממערכת בתי המשפט. לדבריו, מדובר בגוף מנהלי-ציבורי ייחודי, שהביקורת על החלטותיו מסורה לבג"ץ ולא לנציבות תלונות הציבור על שופטים. שמו של השופט שנגדו הוגשה התלונה לא נמסר לפרסום בהחלטת הנציב.
הטענה: הוצאות נמוכות לעותר שזכה, וגבוהות כשהפסיד
המתלונן טען להתנהלות בלתי שוויונית של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בעת הטיפול בעתירות בתחום אכיפת דיני תעמולת הבחירות. לדבריו, בעתירות שהתקבלו נפסקו הוצאות נמוכות לטובת העותר, ואילו בעתירות שנדחו הוטלו עליו הוצאות גבוהות, תוך התייחסות להיותו עותר סדרתי.
לטענת המתלונן, הפערים בפסיקת ההוצאות יוצרים הרתעה מפני הגשת עתירות ופוגעים במראית פני הצדק.
המתלונן טען כי אף שוועדת הבחירות פועלת מחוץ למערכת בתי המשפט, יו"ר הוועדה ממלא תפקיד בעל אופי מעין-שיפוטי. הוא הדגיש כי ההחלטות נחתמות בתוארו של השופט, וכי כללי האתיקה חלים על שופטים גם כאשר הם ממלאים תפקיד נוסף.
הנציב: המינוי אינו הופך את התפקיד לשיפוטי
קולה דחה את הטענה שלפיה עצם כהונתו של שופט בראש ועדת הבחירות המרכזית מקנה לנציבות סמכות לבקר את פעילותו שם.
הנציב קבע כי סמכות הבירור שלו מוגבלת לתלונות על שופטים בעת מילוי תפקידם במסגרת מערכת בתי המשפט. ועדת הבחירות המרכזית, לעומת זאת, היא גוף מנהלי-ציבורי בעל מעמד מיוחד, שאינו זרוע של הרשות השופטת.
לדבריו, דרישת החוק כי בראש הוועדה יעמוד שופט היא דרישת "כשירות אישית" לתפקיד. אין פירושה שכל החלטה שמקבל יו"ר הוועדה היא החלטה שיפוטית במסגרת מערכת בתי המשפט.
משום כך קבע קולה כי הדרך להשיג על החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית היא פנייה לבג"ץ, ולא הגשת תלונה לנציבות.
שני נימוקים נוספים לאי-בירור התלונה
מלבד העדר הסמכות העניינית, הצביע הנציב על שני טעמים עצמאיים נוספים המונעים את בירור התלונה.
ראשית, המתלונן לא היה בעל הדין שנפגע לכאורה מההחלטות שעליהן הלין, וגם לא ייצג אותו. הוא לא הציג ייפוי כוח, הסכמה או הסמכה להגשת התלונה מטעם בעל הדין, כנדרש בנהלי הנציבות.
שנית, קולה קבע כי אף שהמתלונן ניסה להציג את תלונתו ככזו הנוגעת להתנהלותו של השופט, עיקרה עסק בגובה הוצאות המשפט שנפסקו ובנימוקים המשפטיים להטלתן.
הנציב הבהיר כי הנציבות אינה ערכאת ערעור, ולכן אינה מוסמכת להתערב בשיקול הדעת המהותי שהופעל בהחלטות שיפוטיות.
בסיכום החלטתו נמנע קולה מבירור התלונה על יסוד שלושת הנימוקים. לפיכך לא נבחנה לגופה השאלה אם התקיימה אפליה בפסיקת הוצאות המשפט.
משמעות ההחלטה היא שהביקורת על החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית נתונה למסלול משפטי אחר, גם כאשר בראש הוועדה מכהן שופט בכיר בבית המשפט העליון.
קולה הבהיר כי אף שהחוק מחייב למנות שופט לראשות ועדת הבחירות המרכזית, אין בכך כדי להפוך את הוועדה לחלק ממערכת בתי המשפט. לדבריו, מדובר בגוף מנהלי-ציבורי ייחודי, שהביקורת על החלטותיו מסורה לבג"ץ ולא לנציבות תלונות הציבור על שופטים. שמו של השופט שנגדו הוגשה התלונה לא נמסר לפרסום בהחלטת הנציב.
הטענה: הוצאות נמוכות לעותר שזכה, וגבוהות כשהפסיד
המתלונן טען להתנהלות בלתי שוויונית של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בעת הטיפול בעתירות בתחום אכיפת דיני תעמולת הבחירות. לדבריו, בעתירות שהתקבלו נפסקו הוצאות נמוכות לטובת העותר, ואילו בעתירות שנדחו הוטלו עליו הוצאות גבוהות, תוך התייחסות להיותו עותר סדרתי.
לטענת המתלונן, הפערים בפסיקת ההוצאות יוצרים הרתעה מפני הגשת עתירות ופוגעים במראית פני הצדק.
המתלונן טען כי אף שוועדת הבחירות פועלת מחוץ למערכת בתי המשפט, יו"ר הוועדה ממלא תפקיד בעל אופי מעין-שיפוטי. הוא הדגיש כי ההחלטות נחתמות בתוארו של השופט, וכי כללי האתיקה חלים על שופטים גם כאשר הם ממלאים תפקיד נוסף.
הנציב: המינוי אינו הופך את התפקיד לשיפוטי
קולה דחה את הטענה שלפיה עצם כהונתו של שופט בראש ועדת הבחירות המרכזית מקנה לנציבות סמכות לבקר את פעילותו שם.
הנציב קבע כי סמכות הבירור שלו מוגבלת לתלונות על שופטים בעת מילוי תפקידם במסגרת מערכת בתי המשפט. ועדת הבחירות המרכזית, לעומת זאת, היא גוף מנהלי-ציבורי בעל מעמד מיוחד, שאינו זרוע של הרשות השופטת.
לדבריו, דרישת החוק כי בראש הוועדה יעמוד שופט היא דרישת "כשירות אישית" לתפקיד. אין פירושה שכל החלטה שמקבל יו"ר הוועדה היא החלטה שיפוטית במסגרת מערכת בתי המשפט.
משום כך קבע קולה כי הדרך להשיג על החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית היא פנייה לבג"ץ, ולא הגשת תלונה לנציבות.
שני נימוקים נוספים לאי-בירור התלונה
מלבד העדר הסמכות העניינית, הצביע הנציב על שני טעמים עצמאיים נוספים המונעים את בירור התלונה.
ראשית, המתלונן לא היה בעל הדין שנפגע לכאורה מההחלטות שעליהן הלין, וגם לא ייצג אותו. הוא לא הציג ייפוי כוח, הסכמה או הסמכה להגשת התלונה מטעם בעל הדין, כנדרש בנהלי הנציבות.
שנית, קולה קבע כי אף שהמתלונן ניסה להציג את תלונתו ככזו הנוגעת להתנהלותו של השופט, עיקרה עסק בגובה הוצאות המשפט שנפסקו ובנימוקים המשפטיים להטלתן.
הנציב הבהיר כי הנציבות אינה ערכאת ערעור, ולכן אינה מוסמכת להתערב בשיקול הדעת המהותי שהופעל בהחלטות שיפוטיות.
בסיכום החלטתו נמנע קולה מבירור התלונה על יסוד שלושת הנימוקים. לפיכך לא נבחנה לגופה השאלה אם התקיימה אפליה בפסיקת הוצאות המשפט.
משמעות ההחלטה היא שהביקורת על החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית נתונה למסלול משפטי אחר, גם כאשר בראש הוועדה מכהן שופט בכיר בבית המשפט העליון.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| חדשות נוספות ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

