תביעה גדולה על סך של למעלה ממיליון ש"ח הוגשה (ד', 15.12.04) בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הזמר, המלחין והיוצר, צביקה פיק, וזאת בגין הפרת זכויות יוצרים, פגיעה במוניטין, עשיית עושר ולא במשפט, עוולת מסחריות, תיאור כוזב, השגת גבול במטלטלין, תרמית, גזל, שקר מפגיע ועילות נוספות. הדברים מתפרסמים ב-Nfc לראשונה. פיק עצמו נשאל על-ידי כתב NFC לתגובתו לתביעה אך בשלב הזה סירב להגיב.
לטענת התובע אלון לוין, המיוצג בתביעה על-ידי עו"ד נועם לאור, הוא בעל זכויות העיבוד בשיר "דיווה", השיר המפורסם שבוצע על-ידי הזמרת דנה אינטרנשיונל וזכה בתחרות האירוויזיון בשנת 1998. לוין טוען כי צביקה פיק נישל אותו לחלוטין באופן שיטתי מהתמלוגים שניתנו בעבור השיר, התעלם לגמרי מזכויותיו "ועשהו כלא היה בכל הקשור לשיר". לוין טוען כי פיק הגדיל לעשות, כאשר התעלם מתוצאת הליך בוררות שהתנהל בינו לבין לוין באקום, ומפסק הבורר שקבע מפורשות כי ללוין לפחות מחצית מזכויות העיבוד בשיר.
למרות פסק הבורר, טוען לוין, המשיך צביקה פיק להתעלם באופן מופגן ממנו ונמנע מלהתייחס לתובע כשותף לעיבוד השיר. פיק, כך נטען, השתמש בקניינו הרוחני של התובע כבקניינו הפרטי והבלעדי, עשה בו כבשלו, רמס את זכויותיו הרוחניות והמוסריות של התובע ומנע ממנו קבלת קרדיטים כמחויב מזכויותיו המוסריות. בכך התעשר על חשבון עמלו של המעבד לוין שלא בדרכי המשפט. בין היתר מאשים לוין את פיק בכך שנהג בחוסר הגינות קיצונית, הפר את זכויותיו של התובע ביצירתו, התעשר על חשבונו שלא כדין ועוד.
לוין החל את דרכו המוסיקלית, בשנת 1993, כמפיק המוסיקלי והמעבד של הרכב הדאנס הישראלי הראשון: INSIDE OUT. בזמן שירותו הצבאי שירת התובע בלהקות צה"ל- כמפקד הלהקות הצבאיות וכמפיקן המוסיקלי. בשלב מסויים החל התובע לשתף פעולה עם הזמרת דנה אינטרנשיונל וזאת בשירים שונים ואף ביצע עיבודים לשיריה בתוכניות טלוויזיה כגון: "דן שילון מארח", "קיץ על החוף" ועוד. כמו כן, ביצע התובע עיבודים חדשים שירים "ישנן בנות" ו "מגנונה", אשר בוצעו על-ידי הזמרת.
לטענת התובע, בשלהי שנת 1998 התבקש הוא לעבד מוסיקלית את השיר "דיווה" בטרם יוצג לוועדת קדם האירווזיון, ולמען בחירת השיר על-ידי הוועדה להיות השיר שייצג את מדינת ישראל בתחרות האירווויזיון בשנת 1998. לצורך כך, הגיע פיק, לאולפנו הביתי של לוין, ניגן את הלחן, ועזב לאחר כמחצית השעה, כאשר התובע ממשיך בעבודת עיבוד השיר. בהמשך, הגיע לוין לאולפני ההקלטות ווילג' אשר בהרצליה, על-מנת להקליט את ערוצי השירה, לעשות מיקסים ולהקליט תפקידים מוסיקלים נוספים. במהלך עבודת עיבוד השיר, השתמש התובע, כך לטענתו, גם בווראיציות עיבודיות, אותן הגה בעבר.
מלאכתו של לוין לא נסתיימה בזאת, וגם לאחר שוועדת האירוויזיון בחרה את השיר, התבקש הוא לעבוד על קיצור השיר והתאמתו לדרישות האירוויזיון, כך שלא יעלה על זמן השמעה של 3:00 דקות. התובע טוען כי צביקה פיק שהיה כאמור המלחין של "דיווה" לא הסתפק בזכויותיו הרבות כמלחין השיר, אלא נמנע בכוונת מכוון, מלרשום את התובע כבעל זכויות העיבוד בשיר, ובחר לגרוף לכיסיו גם את רווחיו של התובע, כמעבדו המוסיקלי של השיר.
על-פי כתב התביעה "כך גזל הנתבע מהתובע את זכויותיו המוסריות, מנע ממנו קבלת תמלוגים בארץ ובעולם, מנע ממנו הכרה ציבורית כמעבד שיר שזכה באירוויזיון, ואף הגדיל לעשות, עת התיר לאחרים לבצע עיבודים נוספים על גבי עבודת העיבוד המוגנת של התובע, בלא לקבל את הסכמת התובע או לרכוש את הזכויות הכלכליות הטמונות בהן, תוך רמיסת קניינו הרוחני של התובע".
הליך הבוררות: צביקה פיק מפסיד - נקבע כי לפחות מחצית מזכויות העיבוד של השיר שייכות ללוין
ואכן לאחר שהשיר הפך להצלחה ענקית בכל רחבי אירופה סירב פיק, כך לטענת התובע, לפניות חוזרות ונשנות מטעמו לשתף אותו "בחגיגה", ומשכך לא נותרה ללוין הברירה, אלא להגיש נגדו תביעה אשר התבררה במוסד הבוררות של אקו"ם,אותו גוף בו חברים השניים ושעילתה, קביעה כי התובע הינו בעל זכויות העיבוד בשיר.
הליך הבוררות, ארך מספר שנים, והתנהל בפני יו"ר ועדת הבוררות אפי נצר, וחברי הועדה עו"ד עקיבא נוף וסרגיי חנוכייב. בחודש ינואר 2000 ניתן פסק בוררות אשר בו הוכרעה המחלוקת על הזכויות של התובע בשיר ונפסק כי ללוין מגיעים, לפחות מחצית מזכויות העיבוד בשיר וכי הוא רשאי להסתמך על קביעה זו גם בפני גורמים נוספים.
בפסק הבוררות נכתב כי: "לאחר שמיעת העדויות והראיות שהובאו בפנינו, בחינתן והתרשמות מהן, ולרבות מחקירת הצדדים.... ולאחר עיון בשתי חוות דעת נפרדות, של שני מומחים אובייקטיביים,....הגיעה ועדת הבוררות למסקנה כי לפחות מחצית מעבודת העיבוד, במשמעות המושג 'עיבוד' לצורך תשלום התגמולים המשתלמים למי שנחשב מעבדה של יצירה, וכן לצורך הזכות המוסרית,לרבות כל פרסום שמו של המעבד-בביצוע הנ"ל של השיר 'דיווה' ובהקלטות העוקבות- שייך למר לוין, וכך אנו מורים."
למרות פסק הבורר שאינו משאיר מקום רב לפרשנות, כך לטענת התובע, המשיך צביקה פיק להתעלם לחלוטין מזכויות העיבוד שלו בשיר, תוך שהוא מוצא לו דרך לעקוף את פסק הבורר, על-ידי כך שהוא בפשטות נמנע מלדווח לאקו"ם על הכנסותיו מהשיר. בכתב תביעתו טוען התובע בנוסף כי גם כיום פיק ממשיך ומונע ממנו רישום קרדיט כמעבד, בין היתר גם על גבי התקליטורים שנמכרו ועדיין נמכרים בארץ ובעולם, כך שדה-פקטו רוקן הוא מתוכן את פסק הבורר והשאיר את התובע בלא כלום.
לטענת התובע עד כה העבירה אקו"ם אליו כתמלוגים לא יותר מכמה מאות שקלים, וזאת על אף העובדה שהשיר, אשר הושמע ומושמע בתדירות גבוהה, הגיע לראשות המצעדים הלועזים ברחבי העולם, תורגם למספר שפות, בוצע בכל רחבי העולם, נמכר במיליוני עותקים וגרף רווחים המוערכים בכמה עשרות מיליוני שקלים.
התובע ממשיך וטוען בכתב התביעה כי ממועד תחרות הארוויזיון שנערכה בשנת 1998, בוצע, שודר ונמכר השיר על-ידי צביקה פיק או מי מטעמו בארץ ובחו"ל וזכה לתהילה חסרת תקדים בשוק המוסיקה העולמי, במונחים ישראלים ועולמיים והוכתר לא אחת כשיר הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים. שיר זה, כך לטענתו, זכה לחשיפה עולמית שהעשירה ותיגמלה, במישרין ובעקיפין, את אותם יוצרים שנטלו בו חלק חוץ מהתובע שקופח לטענתו על-ידי פיק.
התובע מאשים את צביקה פיק כי הוא פועל במשך כ-6 שנים "בחוסר תום לב משווע וממשיך להונות את התובע, לגזול את זכויותיו ואת כספו, בהיקפים אדירים ותוך ניצול תמימותו העסקית". כל זאת, כאמור גם על-ידי הסתרת ההסכמים השונים עליהם חתם פיק עם חברות הפצה בארץ ובמיוחד בעולם, הסתרת היקפי המכירות של השיר וקבלת התמלוגים ממקורות שונים. בין היתר חתם פיק, כך לטענת התובע, גם על הסכם עם חברת SONY MUSIC ENTERTAINMENT, בקשר לזכויות השיר וזאת למותר לציין ללא כל אישור מצדו של התובע.
גם הפצת מאות אלפי עותקים של השיר לא קיבלה את אישורו של התובע והוא, לטענתו, לא ראה ולו אגורה שחוקה אחת בגין הפצות אלה. לטענתו, גם קרדיט לא ניתן לו כמעבד וזאת למרות פסק הבורר בנדון.
בהתנהגותו המתוארת התעשר הנתבע שלא כדין על חשבונו של התובע, הפיק רווחים נאים הנאמדים במיליוני שקלים, "רווחים אשר אותם בחר הנתבע לגזול מהתובע ולשלשלם לכיסיו, בניגוד לכל דין".
לטענתו, משנקבע בפסק הבוררות, שבינו לבין פיק התקיימו יחסי שיתוף, בכל הקשור לזכויות העיבוד בשיר, ומשהוחלט לראות בו כבעלים של לפחות מחצית מזכויות העיבוד בשיר, זכאי הוא לפחות למחצית הכספים שקיבל פיק מגורמים שונים בארץ ומחוצה לה.
התובע מדגיש כי מאחר ונזקיו הממוניים אינם ברורים דיים, בעיקר עקב היות ההפרות מתמשכות, ובעיקר כיוון שלא ידוע מהן טובות ההנאה אשר הפיק פיק מהפרותיו עד כה, מתבקש סעד של מתן חשבונות, על דרך תצהיר, שבמהלכו יחוייב פיק להעביר לו דו"ח, אשר יכלול את כל טובות ההנאה שהפיק מהשיר בכל צורה שהיא, בפרוט עובדתי מקסימלי.
כן נדרש פירוט של כל ההתקשרויות העסקיות לרבות ההסכם עם חברת סוני העולמית SONY MUSIC ENTERTAINMENT, שנעשו בארץ ובחו"ל בקשר עם השיר. התובע דורש גם לחייב את פיק להגיש העתק נכון ומלא מדו"חות מס הכנסה ומע"מ שלו ושל כל תאגיד מטעמו לשנים הנ"ל (1998-2004), מאושרים ומאומתים ע"י רו"ח מטעמו וכן, לחייב את פיק להמציא תדפיסי בנק של חשבונות בנק המתנהלים בארץ ובחו"ל על שמו
התובע טוען כי בגין ההפרות המפורטות נגרמו לו נזקים קשים, חלקם ממוניים וחלקם אינם ממוניים. בין היתר נגרמו לו, לטענתו, נזקים גם בגין נזק ממוני של פגיעה במוניטין, אובדן תמלוגים, אובדן הכנסות מהפצת ומכירת השיר, השמעתו, שידורו וביצועו בארץ ובארצות שונות וזאת בנוסף לעגמת נפש רבה שנגרמה לו מקיפוחו המתמשך. עוד דורש התובע לאלתר כי צביקה פיק יכניס את שמו לרשימת הקרדיטים ויתנצל מעל גבי המדיה האלקטרונית והכתובה בארץ ובעולם על "נישולו" הבחתי מוצדק.
עוד מתבקש סעד של צו מניעה קבוע אשר יאסור על צביקה פיק מלהמשיך ולעשות כל מעשה המפר את זכויותיו של התובע כולל ניהול מו"מ למכירת הזכויות בשיר, או מתן רשות לאחרים להשתמש ביצירתו של התובע לשם ביצוע עיבודים נוספים, וכן להורות על הפסקת הפצתו של כל עותק מהשיר בכל אמצעי שהוא, בו לא ניתן לתובע הקרדיט כמעבד השיר.
בנסיבות אלה דורש התובע כי ביהמ"ש יפסוק לו פיצוי בגין אובדן הרווחים ממכירות השיר, המוערכים בשלב זה על סך של 1,000,000 ש"ח תוך כדי שמירה על זכותו של התובע לתקן את הסכום המבוקש לאחר שימוצה הסעד של מתן חשבונות.
בא כוחו של התובע, עו"ד נועם לאור, מסיים את כתב התביעה באומרו:
"דומה כי הגיע השעה להכיר ולהפנים, כי הפגיעה בזכויות היוצרים של האמן, היא פגיעה בזכויותיו הקנייניות, הכלכליות והמוסריות. יש להוקיעה כשם שמוקיעים כל גניבה אחרת. אמנם, את הנעשה אין להשיב, אך ניתן וצריך לשפות את התובע בשל הנזקים שנגרמו לו ובכך לנסות ולצמצמם את נזקיו".
אין ספק כי זו תהיה תביעה מעניינת שייתכן וייצאו ממנה קביעות עקרוניות לגבי הסוגייה של זכויות יוצרים וניצול או חוסר ניצול של אמנים צעירים וחסרי ניסיון, שאין להם לרוב לא את המשאבים ולא את התעוזה להתייצב מול אמנים בכירים יותר "שעשו על גבם את הקופה".
ת.א 2671/04 אלון לוין נ' צביקה פיק
