הסופר הישראלי, סמי מיכאל, עונה למבקריו הישראלים (א', 24.4.05) בראיון לעיתון הלבנוני, הדיילי סטאר. בשבוע שעבר טענה כתבת תחקיר במוסף עיתון הארץ, כי מיכאל הסתיר מקוראיו את העובדה שספרו החדש, יונים בטרפלגר, מבוסס על ספרו של הסופר הפלשתיני, ע'סאן כנפאני.
"מדובר בשקרים ואני שוקל הגשת תביעה נגד עיתון הארץ", אמר מיכאל לעיתון הלבנוני. "האשמות אלה נועדו לעשות לי דה-לגיטמציה ולהשתיק אותי. זאת בשל דעותי הלא-פופולאריות, כמייצג עמדות אנטי-ציוניות, ומשום שאני הסופר הישראלי החשוב ביותר שעבר מכתיבה בשפה הערבית לשפה העברית".
מיכאל טוען כי מעולם לא הסתיר כי ספרו החדש מבוסס על ספרו של כנפאני. אנשים שנפגשו עם מיכאל אכן מאשרים זאת. לפני חודשים אחדים אמר מיכאל בראיון לצבי כסה, שמעון צוריאלי ונתן רענן מ'אופקים חדשים': "גמרתי, אני מקווה, גרסה אחרונה של רומן תחת הכותרת "יונים בטרפלגר". הרומן הזה הוא בעצם המשך לנובלה קצרה שכתב סופר פלשתיני, ע'סאן כנפאני, שהרגנו אותו בשנות ה-70 בביירות".
"הסיפור שלו הוא על זוג ערבי צעיר, שברחו מחיפה ב-1948, שכחו תינוק בעריסה שלו. בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, התחילו להתעניין מה קרה לו, והתברר שהוא חי, ואימצה אותו ניצולת שואה. בינתיים האבא נעשה מנהיג בחזית העממית האנטי-ישראלית, והיה מאוד קיצוני. ופתאום הם מגיעים לבית, לניצולת השואה שאימצה את הבן שלהם. הוא יגיע עד הערב, תשבו תחכו".
"קרוב לחצות שומעים צעדים כבדים ומופיע חייל ישראלי, וכל הפיוזים אצל האבא נשרפים, והוא אומר לו - אתה לא מרגיש שאתה ערבי? והאמא - אתה לא מרגיש שאני אמא שלך? והוא אומר - לא, מצביע על ניצולת השואה, ואומר - זו האמא שלי, אני יהודי ואני ישראלי, והאבא יוצא כמעט מדעתו ואומר לו - הפגישה הבאה תהיה בינך לבין אחיך בשדה הקרב. בזה תם הסיפור של רסאן ע'נפאן. בנקודה הזאת אני מתחיל - האמא יוצרת קשרים אתו, ואני מפתח את העלילה.
על השמאל הישראלי אמר מיכאל בראיון: "אין לו תקומה ולא הייתה לו תקומה, כי מעולם לא התחבר לשכבות העממיות שבחברה היהודית כפי שהתחבר אליהם הליכוד במסרים שלו. הוא כן התחבר עם השכבות העניות של הערבים, כי הבטיח לערבים שהוא יספק את המאוויים הלאומניים שלהם".
בשבוע שעבר נודע לסמי מיכאל כי שמו מופיע בין המועמדים השנה לפרס נובל לספרות.
