פרסום תת-הכרתי, אשר נאסר לאחר שנות ה- 60, עשוי לחזור לאופנה אחרי הכל. כך מדווח אתר חדשות אוסטרליה.
יזם שיווק אמריקני, ג'יימס ויקרי, סלל את הדרך לפרסום מסוג זה ב- 1957, כשטען כי הצופים בקולנוע אשר נחשפו למסרים על המסך שנמשכו רק 0.003 שניות של קוקה-קולה ופופקורן, מיהרו לקנות את המוצרים. אך מאוחר יותר, נאסרה הקרנת מסרים תת-הכרתיים לקהל שבוי.
כיום, חוקרים באוניברסיטת ניג'מגן שבהולנד החיו את הפרסם התת-הכרתי וגילו, כי אם התנאים נכונים, יכול פרסום מסוג זה לקדם את המותג.
במחקר ראשון ביקש הצוות מ- 61 מתנדבים לבצע משימה כלשהי המצריכה צפייה במסך עליו הוקרנו באותו הזמן מסרים קצרים. לקבוצה אחת הוקרנו המילים "ליפטון אייס", מותג של תה קר, ולשנייה, קבוצת הבקרה, "נייפיק טול". לאחר כמה ימים התבקשו לבחור משקה קר בבית קפה אליו נלקחו, כשאותם נבדקים שאמרו כי הם צמאים בחרו בליפטון אייס - כשמדובר באותם מתנדבים אשר אכן נחשפו לשם המותג על המסך.
במחקר שני גייס צוות 105 מתנדבים כשמחצית מהם קיבלו אוכל מאד מלוח או מאד מתוק, לפני הניסוי. כמעט אף אחד מהם לא בחר בליפטון כשהיה צמא, ורק 20% בחרו במותג מתוך המתנדבים בקבוצת הבקרה. רק מעט מאלה שלא היו צמאים בחרו במותג.
מסרים אלו פועלים מתחת לסף ההכרה הפעיל של האדם, ומפתים קהל שאינו חושד, לרכוש מוצרים ושירותים. למעשה פועלים המסרים במטרה לשנות את התנהגות הקהל באופן בלתי-נראה לכאורה כדי לשרת גופי שיווק. בישראל אסורה פרסומת תת הכרתית על-פי חוק. לפי סעיף 9 בכללי האתיקה של הרשות השנייה לטלווייה ולרדיו פרסומת זו היא "פרסומת שבה מועבר מסר פרסומי לצופים בלי שהם מודעים לכך באופן מלא, בתמונות חטופות או בצורה אחרת".
כאמור, בשנות ה- 50 וה- 60 נהגו בארה"ב לעשות שימוש בסוג זה של פרסום גם בסרטים. באירופה גם כן אסורה פרסומת תת-הכרתית.
הדוח מתפרסם בשבת במגזין המדע השבועי הבריטי. פרטים נוספים פורסמו במגזין Experimental Social Psyc.
