יגאל שוורץ, עורך הוצאת כנרת זמורה, כותב על הכריכה החיצונית של הספר: "שבע אימהות מספר לנו את סיפורן של שבע נשים גדולות בתנ"ך, כפי שלא סופרו מעולם. במלאכת בלשות ארכיאולוגית מבריקה חושפת יוכי ברנדס סיפורים ושברי סיפורים, שנחבאים כבר אלפי שנים מתחת למעטה החיצוני של התנ"ך...".
אני תמים דעים עם הערכתו של עורך ההוצאה, אבל הייתי מדגיש ביתר הדגשה את מלאכת האמן של הסופרת בהתמודדותה עם גלריה גדולה של דמויות ושפע של נושאים, שספרות חז"ל השאירה לנו כקניין רוחני לדורות. התמודדות שמציגה שאלות מרתקות. התמודדות שחייבה את הסופרת לעבודת נמלים כדי לענות על השאלות, והיא עושה זאת בדרך סיפורית הכובשת את הקורא.
כמי שמצא עצמו קורא קטעים רבים בספר פעם, פעמיים ואף שלוש, אני בהחלט שותף להערכה, שהספר הוא חגיגת קריאה אמיתית. כך גם חשתי שקראתי את מלכים ג'.
כמו במלכים ג', גם בשבע אימהות כל תוספת והשלמה שיוכי ברנדס נותנת לגיבורות ספרה הן מעוגנות בספרות חז"ל. אך יחד עם זאת אני מצדד בגישה של הסופרת ההולכת בעקבות האר"י בכותבה: "ששים רבוא (שש מאות אלף) מייצג במסורת היהודית את מספר בני ישראל שקיבלו את התורה במעמד הר סיני. כשהאר"י הקדוש אומר שיש לתורה ששים רבוא פירושים, הוא מתכוון שכל אדם צריך לפרש את התורה בעצמו, על-פי שורש נשמתו, ולא להסתפק רק בפרשנים אחרים". יוכי ברנדס הולכת בדרך שמתווה לה האר"י הקדוש ומנסה להעניק לתנ"ך קריאה, שנובעת משורש נשמתה תוך כדי התמודדות עם הפנים הרבות, שמעניקה לנו ספרות חז"ל על גווניה הרבים ועל שלל פניה.
|
|
|
אני רוצה להתמקד בדמות אחת בספרה, אשת לוט, אותה הוציאה יוכי ברנדס מירכתי הבמה, האישה ללא שם, ללא ביוגרפיה, ללא אישיות בסיפור המקראי. האישה שהפכה לנציב מלח זמן קצר לאחר שלוט אישהּ מציע לאספסוף סהרורי לאנוס את בנותיהם כדי לחלץ את אורחיו. כל העלילה של נציב מלח מתומצתת בסיפור קצר של שש מילים: "ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח".
כבשה אותי הדרך, בה מפלסת הסופרת דרך מדרשי חז"ל ועולם האגדה תוך צמידות לטקסט המקראי כדי לעצב לנו דמות של אישה, שכל עולמה חרב עליה בהפרדה מעברה. מהמקום בו בנתה בית ומשפחה.
חשתי הזדהות רבה עם דרך עבודתה של הסופרת. לי אישית היה קשה לקבל מדרשים, שיוכי ברנדס לא הביאה בספרה, כמו המדרש הדורש בקמצנותה של אשת לוט "שלא נאותה לתת קמצוץ של מלח, לכן הפכה נציב מלח". או תרגום יהונתן המציג את אשת לוט "כאחת מאנשי סדום שרבה חטאתם", "אישה שלא יכלה לכבוש סקרנותה". אני מתייחס לתנועת הגוף שלה כאל תנועת גוף טבעית ואנושית של אם, ששלחה נחישות מבט אל התופת, שלחה לעברו כאב וזעקה שבר על כל העבר שנותר מאחוריה בגיא הריגה.
יוכי ברנדס הצליחה מתוך אותן שש מילים בסיפור המקראי לפסל לנו דמות שיש בה רגשות, סערות נפש, התחבטויות אנושיות. אישה שיש לה גם תפקיד היסטורי - בתה הבכורה - ילדה את מואב מחיי אישות, שהיו מלוּוים בגילוי עריות.
במרוצת ההיסטוריה בת עַם מואב תינשא לבועז סבו של ישי. שכידוע הוא הסבא רבא של דוד מלך ישראל.
עוד על דמותה של אשת לוט ברשימה הבאה. אבל אינני יכול לסיים בלי להמליץ בפני הקוראים לרוץ ולקנות את הספר.
|
|
| תאריך: |
13/04/2010
|
|
|
עודכן: |
13/04/2010
|
|
|