לפרות הקדושות נגמר כבר הדם

אתמול היו בערוצים 10 (תוכנית שבה ההורים השכולים מחפשים קצינים להאשים אותם במות בניהם מירי דו צדדי) ו-2 (חיפוש אשמים לחטיפת החיילים בלבנון) שתי תוכניות של שחיטת צה"ל בפומבי. תוכניות שהפרומואים שלהן הכינו אותנו כבר כמה שבועות מראש ל"חגיגה". תוכניות שאם הן לא ההגדרה האולטימטיבית ל"ריקוד על הדם", אני לא יודע מזה לרקוד על הדם.

עם כל הכבוד וההשתתפות בצער ההורים השכולים, אני לא מבין למה הם פתאום המומחים לענייני ביטחון והם אלו שיקבעו את התפקידים בצה"ל ואת נוהלי הבטיחות. זה בדיוק כמו ש(חס וחלילה) הורים לילדים שנהרגו בתאונות דרכים יהיו פתאום המומחים לתעבורה ויקבעו את התימרור ואת חוקי התנועה. מה פתאום?

הלהט וההשתתפות החגיגית של המפיקים והכתבים והצלמים רק מוסיפים שמן למדורה ומסייעים ואף מסיתים לשפוך את כל הזעם על צה"ל וקציניו. הלו? שכחתם שאין לנו צבא אחר? ומי יסכים לשרת ולפקד בצבא אם אסור לטעות בקרב? מישהו מכיר איזה גאון שלא יעשה טעויות במלחמה?

ומעניין לעניין בעניין דומה: התפטרות הרמטכ"ל, ולא משנה מה הסיבות האישיות שהניעו אותו להיענות ללחץ ההמון הנבער והעיתונאים חסרי האחריות והפוליטיקאים שימכרו את אמא שלהם (על אחת כמה וכמה את בטחון המדינה) בעבור חופן רייטינג, היא נזק גדול מאד לצה"ל בפרט ולמדינה בכלל. לא מעניין אותי ואני לא מתייחס להתלהבות של החיזבאללה ותומכיו. זה בסך-הכל רייטינג של הצד השני.

הבעיה היא הרבה יותר חמורה. דן חלוץ היה הרמטכ"ל הראשון מחיל האוויר וככזה הוא גם הראשון ש"צמח" מחוץ למערכת המעוותת של צבא היבשה. זוהי מערכת שבנויה באופן שגוי ועקום, שהשגיאות המובנות בה הן אלו שהביאו בסופו של דבר גם למחדלים הגדולים של המלחמה האחרונה. רק מי שמכיר היטב מערכות הבנויות נכון כמו זרוע האוויר (או זרוע הים, למשל), יכול להשוות ולהבין וגם לנסות לשפר ולתקן ולהביא את צבא היבשה בדרך החתחתים להיות בנוי נכון.

זרוע שיש בה ארבעה פיקודים ועוד כמה אגפים שאלופים בראשם, שאין לה מפקד אמיתי אחד, אין בה אחדות בין אחריות לבין סמכות, בין בניין הכוח לבין הפעלתו, בין האימונים וההצטיידות לבין האיוש על-פי הצרכים, היא זרוע מעוותת ולא מתפקדת נכון, ולא משנה עד כמה טובים ואמיצים יהיו המפקדים והחיילים שלה. זו זרוע שלא מסוגלת אפילו לתכנן נכון, לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך.

זרוע שאין בה בכלל קריטריונים איכותיים לקידום ולאיוש, ש"מפקד מצטיין" הוא זה שהתקשורת מכנה אותו כך ועל כך מקדמים אותו, זרוע שאין בה בכלל יישום לקחים (ואת זה דווקא ניתן היה לראות בערוץ 10 אתמול, איך באופן מדהים ומזוויע חוזרות על עצמן שתי תקלות מבצעיות חמורות בדיוק מדהים ובהפרש של כמה שנים, באותו כוח ובאותו מקום וכמעט עם אותה יחידה, וזאת לאחר שתוחקרו הגורמים והוסקו המסקנות והופקו הלקחים, אבל אף אחד מהם לא יושם) היא זרוע שתמיד תהיה בה שרשרת פיקוד גרועה ולא מקצועית, גם אם החיילים אמיצים ומסורים.

צבא שבו "מנצחים" על-ידי התלהמות בתקשורת, מספרים סיפורים ומסבירים הסברים במקום פשוט להצליח (ומצליחים רק אם יודעים להגדיר היטב את המטרה ואת היעדים, למדוד את ההישגים באופן אובייקטיבי וכמותי, לשפר על-פי הפקת לקחים שנובעת מתחקיר אמיתי - זה לא קורה ולא יקרה בכלל בזרוע היבשה כל עוד היא בנויה בצורה הנוכחית) - זה צבא שלעולם לא ישיג את מטרותיו באמת.

בשעה זו לא ברור עדיין מי יהיה הרמטכ"ל המחליף. ברור, על כל פנים, שגם אם יהיה זה מי מ"הנפשות הפועלות" המפורסמות בתקשורת, עם כל הכבוד להישגיהם ולקריירות שלהם, הם צמחו בתוך המערכת המעוותת הזו וקשה לי להאמין שהם יוכלו להרים את הראש ולהסתכל עליה קצת מבחוץ ולראות עד כמה צריך לשנות אותה.
את זה דן חלוץ הבין ויכול היה לעשות - אם רק היו נותנים לו.
חבל שהתפטר.