שׁוֹאָה

הָאֵל מֵעָפָר הוּא בָּרָא

אֶת אָדָם בְּצַלְמוֹ

כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלֹט עַל גַּן-עֵדֶן;

אַחַר הִפִּילוֹ לְשֵׁנָה,

פָּתַח וְסָגַר הַבָּשָׂר -

וְכָךְ שָׁם נוֹתַר, עִם חַוָּה,

אָדָם לְלֹא-צֶלַע.

וַיַּרְא הָאֵל כִּי טוֹב עָשָׂה.



אָדָם מִלְחָמָה עָשָׂה

בִּבְנֵי-אָדָם זוּלָתוֹ

וזֹאת כְּדֵי לִשְׁלֹט בְּכָל-הָאָרֶץ;

אַחַר הִכְנִיסָם לִמְדוֹרֵי גֵיהִנּוֹם

עַד שֶׁנָּגֹזוּ חַיֵּיהֶם -

ושם ְנוֹתְרוּ רַק צְרִיפִים לְהָעִיד

עַל מַעֲלָלָיו שֶׁל אָדָם לְלֹא-צֵל.

וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם.