בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵהָכָא לְהָתָם

בְּרֹאשׁ הָשַּׁתָּא עַתָּה וְגַם כָּעֵת חַיָּה

עֲדַיִן עֵץ-הַזַּיִת כֹּה יְרֹק-עַלְוָה.

תָּמִיד שַׁלֶּכֶת-שָׁוְא נוֹגַעַת בּוֹ

וְהוּא עוֹדוֹ יָרֹק כִּבְהִוָּצְרוֹ.



אַךְ מַה יִּקְרֶה לָעֵץ וּלְצִבְעוֹ

אוּלַי בְּעוֹד תְּרֵיסָר שָׁנָה?

מִי לְיָדֵנוּ כָּאן יִתְקַע עַתָּה

כִּי יִשָּׁאֵר הָתָם, וְלוּ דְּבַר-מָה,

מֵעֵץ יָרֹק-יָרֹק מַמָּשׁ כְּמוֹתוֹ,

זוּלַת חָלָל עָכוּר מֵעֹצֶם-הַקְּרִינָה?



וְאָז אוּלַי יַקְשֶׁה הַמְשׁוֹרֵר קֻשְׁיָה קָשָׁה

(אִם עֹוד יִהְיֶה הָאיש וְלֹא יִתַּם לִגְוֹעַ):

כְּלוּם כָּאן אָכֵן הָיָה הָעֵץ נָטוּעַ,

אוּלַי הָכָא לֹא-כְלוּם הָיָה

- רַק רִיק וְהֶבֶל-רוּחַ ?