אימת המראות באופק הבוער

אֲנִי וְהַשֶּׁקֶט הַדַּק עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָהָר
הַצֵּל הֶעָצוּב הַמְּלַוֶּה אוֹתָנוּ
עָצַם אֶת עֵינָיו הַלֵּאוֹת
מֵאֵימַת הַמַּרְאוֹת בָּאֹפֶק הַבּוֹעֵר
מֵאֵימַת בַּלָּהוֹת נָסוֹת מִמְּחִילוֹת עָפָר נֶאֱנָחוֹת
הַמְּבַקְּשׁוֹת מִקְלָט מִפְּנֵי תְּהוֹם הַשְּׁנָאוֹת
הַמְּבַקְּשׁוֹת מִפְלָט מִפְּנֵי תְּהוֹם הָאֵיבָה.

אֲנִי וְהַשֶּקֶט הַדַּק דּוֹמְעִים אֵין לָנוּ מַפְתֵּחַ לַמִּקְלָט
לַמְּבַקְּשִׁים מִפְלָט מֵאֵימַת תְּהוֹמוֹת הַשִּנְאָה וְהָאֵיבָה.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַבֹּקֶר חֹרֶף בְּלי בַּלָּהוֹת
חֹרֶף עִם מִמְטְרֵי-שָׁלום
בֵּין בְּנֵי יִצְחָק וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל
שֶׁיָּנִיסוּ מֵאִתָּנוּ אֶת תְּהוֹמוֹת הָאֵיבָה
וְיִקְרְעוּ לִקְרָעִים אֶת תְּהוֹמוֹת הַשִּׁנְאָה,
כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ
הָאוֹהֶבֶת אֶת יוֹצְאֵי רַחֲמָהּ.


איתן קלינסקי