קָרְבָּן הַפֶּסַח <br>

הַתְּמוּנָה הָיְתָה מֻשְׁלֶכֶת בְּקִדְמַת הַמַּקְרֵר
חֲצוּיָה לִשְתֵּי פִּסּוֹת לֵב
שוֹתְתוֹת דָּם
שֶׁנִקְרְעוּ אִיש מֵרְעוּתוֹ
בְּיָד זְדוֹנִית.
פָּנַי הָיוּ חֲצוּיוֹת
וְרַגְלְךָ הַשְׂמָאלִית נִשְׁבְּרָה.
חַשְׁתִּי כָּל טִפָּה
צוֹרֶבֶת בְּשָׂרִי כְּקָרְבָּן.
חֶרֶש נָטַלְתִּי אֶת הַפִּסּוֹת הַמְּדַמְמוֹת
קֵרַבְתִּי אוֹתָן זוֹ לָזוֹ כְּכָל שֶׁיָכֹלְתִּי
מָרַחְתִּי בַּעֲדִינוּת דֶבֶק אַהֲבָה
תּוֹצֶרֶת עַצְמִית.
הַתּוֹצָאָה לֹא דָמְתָה כָּל כָּך לַמָּקוֹר
אֲבָל אֲטוֹמֵי הַאַהֲבָה הַבְטִיחוּ לִי
שֶׁתּוֹך תְּקוּפַת זְמַן מְסֻיֶּמֶת
אִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָחוּש כִּמְעַט בַּהֶבְדֵּל.
אֶת הַיְּצִירָה הַמֻדְבֶּקֶת
עָטַפְתִּי בְּאוֹתִיוֹת הַזֹהַר
שֶׁלֹא פָּסְקוּ לָשִׁיר שִׁירֵי אַהֲבָה וְשִׂמְחָה.
הַנִּגּוּן הַזּוֹהֵר הָיָה צֳרִי לְמַכְאוֹבַי
וְנִיצוֹצוֹת שֶׁל תִּקְוָה
הֵחֵלוּ לְעוֹפֵף בַּחֲלָל הַמִּטְבָּח.
כִּמְעַט הִמְרֵאתֵי אֶל מֵעֵבֶר לַזְּמָן.