רְחוֹב מְעֻנָּן וּמְאֻזָּב <br>

מוקדש באהבה רבה למשורר שי אריה מזרחי, שנלקח מאיתנו בנסיבות מצערות וכואבות.

נִתְקַל בִּי רְחוֹב פּוֹסֵעַ
בָּהוּל דָּרוּךְ וְתוֹהֶה
שָׁטוּף מֵאוֹר שֶׁל עַצְמוֹ
עָמַד מוּלִי מְעֻנָּב וּמְאֻזָּב
צוֹרֵחַ עָלַי : בּוֹגֵד !
אֲנִי שֶׁבִּקַּשְׁתִּי רַק לָלֶכֶת ,
בִּקַּשְׁתִי לֶאֱהוֹב וְלִבְכּוֹת עִם גֶּשֶׁם
עִם רֵיחַ אֲדָמָה וְשַׁלֶּכֶת ,
מַאֲוָיַי הַחֲרֵדִים נָסִים מִמֶּנִּי
מְרֻטָּשֵי עֵינַיִם
קְטוּעֵי לֵב
מֻכֵּי הֲמוּלָה מְעֻנֶּנֶת וּמְאֻזֶּבֶת
שֶׁפָּצְעָה פִּצְעֵי מָוֶת גַּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ