פרוז'ינין מתנהלת באופן בעייתי

נשיאת בית הדין לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז'ינין, מתנהלת באופן בעייתי בהליכים המתנהלים בפניה בתביעתו של מני נפתלי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, האחראי על המשק במשרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, ונגד המדינה.

זר כי היה בוחן את החלטותיה, הערותיה ומחדליה עלול חלילה לחשוב כי היא מערבת דעות אישיות-פוליטיות אפשריות, עם חובותיה כשופטת: לעשות צדק, או למצער: כי היא אינה רגישה ו/או אינה מבינה היטב את תפקידה. נאיר להלן את התנהלותה הבעייתית בשלוש סוגיות שאירעו במהלך המשפט:

א) חיוב שרה נתניהו בתצהיר -

כל עורך דין מתחיל, קל וחומר שופט, יודע היטב: להבדיל מבעל דין - אין שום חובה חוקית על עד להגיש תצהיר עדות ראשית. הנוהל הרגיל מחייב זימון עד הנחוץ לבירור המשפט - בין אם מטעם התביעה ובין אם מטעם ההגנה. בידי העד שמורה הזכות להימנע ממסירת תצהיר עדות ראשית, ושיקוליו עמו - גם כדי שתצהירו לא ישמש, ומראש, את התובע ו/או את הנתבעים. חובה על העד, המוזמן לעדות, להגיע לבית המשפט למסירת עדות ראשית ונגדית. חיובה של שרה נתניהו, שאינה בעלת דין במשפט זה, למסור, ומראש, תצהיר עדות ראשית, חורג מסדרי הדין הקבועים, ומחמיר עם שרה נתניהו, שלא לצורך. מיותר כמעט לציין: חיובה של שרה נתניהו, שנעשה לפני הבחירות, שימש למטרה פוליטית: ניגוחם של בני הזוג נתניהו מצד כמה כלי תקשורת;

ב) קשיים בחקירת מני נפתלי -

מני נפתלי תובע מהמדינה כסף רב. 1.1 מיליון ש"ח בגין 17 חודשי עבודה בתפקיד אב בית במעון ראש הממשלה. בתצהירו ובעדותו הוא הציג שורה ארוכה של טיעונים המחייבים בדיקת אמינותו. דא-עקא, בעניין קריטי ביותר, הנוגע לשאלה כיצד דרש/הוציא כספים מהמדינה בתואנה שנפגע כחייל מילואים במבצע חומת מגן, הערימה השופטת קשיים ומנעה חקירתו הנגדית כדבעי. השופטת אף נזפה בפרקליטה מטעם המדינה וטענה כי קו החקירה הזה פוגע בפרטיותו של מני נפתלי. בפועל, הגבילה השופטת את הפרקליטות - המייצגת את המדינה ואת ראש הממשלה, מלברר כדבעי: האם אכן עסקינן בתובע רמאי ונוכל, שתובע שוב את המדינה במטרה להוציא כספים במרמה. מיותר כמעט לציין: כמה כלי תקשורת פרסמו בהבלטה את נזיפתה של השופטת, והציגו זאת כראיה משל מני נפתלי הוא תובע מסכן, שמתעמרים בו;

ג) שלושה בקבוקי שמפניה? -

השופטת פרוז'ינין, שיצאה מגידרה כדי לגונן על התובע מני נפתלי במהלך חקירתו הנגדית, לא הקפידה במקביל בכבודה של שרה נתניהו, שאינה בעלת דין. היא איפשרה למני נפתלי לחלל את פרטיותה של שרה נתניהו ובני ביתה - ילדיה ובעלה, שלא לצורך. חמור מכך: היא לא מנעה ולא גינתה דברים חריגים שאמר מני נפתלי, גם כאשר על-פניהם ברור כי מדובר בפגיעה בפרטיות ובלשון הרע, כאשר העלה בעדותו טענות הזויות ומופרעות כאילו שרה נתניהו לגמה שלושה בקבוקי שמפניה, מדי יום (!!!). שופט מקצועי ורגיש אמור לדעת, כמעט כידיעה שיפוטית: שום אדם בעל מבנה גוף רגיל לא יכול לקלוט בתוכו שלושה בקבוקי שמפניה ביום. שופט רגיש היה נוזף, בו-במקום, בעד המופרע, ומזהירו להימנע מכל אמירה מיותרת שאינה נוגעת במישרין לתביעתו (זוכרים??? - דרישתו לקבל כסף מהמדינה). שופט מקצועי היה מורה לקלדנית שלא לכלול דברים אלה בפרוטוקול, ואם כבר נכתבו - למחוק אותם מהפרוטוקול. ברי, כי השופטת אמורה הייתה להגן על פרטיותה של שרה נתניהו - גם אם נכונים דבריו של נפתלי, קל וחומר כאשר מדובר בטענות הזויות ומופקרות כאמור - ולו על-מנת שבית הדין עצמו לא ישמש כלי להשמצת שרה נתניהו. נזכיר שוב: שרה נתניהו אינה נתבעת ואינה בעלת דין בתיק זה. די היה בעובדה זו כדי שבית הדין לא יאפשר פגיעה כה חמורה בה.

הדברים שלעיל נועדו להאיר את התנהלותה הבעייתית של השופטת. בכל הכבוד, נראה שכבודה לא מבינה היטב או שאינה מפנימה את חובתה לבצע את תפקידיה כשופטת, או שהיא פועלת מכוח מניעים נסתרים. אחרת קשה להבין: מדוע אפשרה למני נפתלי להפוך את אולם הדיונים לקרקס ולחלל את כבודה ופרטיותה של שרה נתניהו, באופן המשמש את יריבי בני הזוג בתקשורת כדי להציג את שרה נתניהו באופן מעוות ובלתי ראוי. כבודה אמורה הייתה לעמוד על המשמר, להגן על האינטרס הציבורי שתכליתו: עשיית צדק. ואם אין בכוחה למלא תפקידה ביושר, בנאמנות ובמקצועיות, מוטב שתואיל להסיק מסקנות, בטרם תיתן גם היא גושפנקא לחוסר האמון מצד הציבור במערכת בתי המשפט.