אומץ לב

שולה זקן הנחיתה על אולמרט מכת מחץ שספק אם יצליח להתאושש ממנה. ערוותו הפלילית נחשפה מול פני האומה והפעם בקולו המוקלט. היה זה אותו הקול שבו פנה בשעתו אל אזרחי המדינה, ערב התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, הכחיש שקיבל שוחד ואמר את המשפט המיתולוגי: "מעולם, מעולם לא לקחתי אגורה לכיסי."

הקלטות חשפו מחדש את עליבותם של אנשי תקשורת שפעלו לאורך שנים על תקן של משת"פים. הם סגדו לאולמרט, הגנו על מעלליו הנפשעים, סייעו לטייחם ולא היססו למתוח ביקורת על אישים במערכת אכיפת החוק, עיתונאים אמיצים וגופי מתנדבים למאבק בשחיתות השלטונית. אולמרט בתמורה הדליף להם חומרים מסווגים, החמיא להם, ליטף אותם ונתן לכל אחד מהם את ההרגשה שהינו חברו הטוב ביותר. לבושתם, הם לא השכילו להבין שבעצם אולמרט משתמש וגם משטה בהם.

יחסה המתמשך של זקן כלפי אולמרט היה שילוב קטלני של הערכה, הערצה, אהבה וסגידה. זקן פיתחה תלות מוחלטת בו, ואולמרט המניפולטור, הקומבינטור, הערמומי והתחמן, ידע היטב כיצד לשלוט בה בנוכחות קרובה ובשלט רחוק. זו הייתה למעשה הסיבה העיקרית לכך שהיא מעולם לא הסגירה אותו ולא הייתה מוכנה להעיד נגדו.

זקן ידעה את סודותיו הכמוסים ביותר של אולמרט, נחשפה לשיטותיו ובכמה תחומים התלמידה עלתה על מלמדה. היא חיקתה את אורחות-חייו והפכה לנהנתנית בזכות עצמה. אהבה את המחלקה הראשונה במטוסים, הרבתה להתחכך בחבריו המיליונרים של הבוס ויצאה נשכרת מכך. למעשה, במשך שנים החזיקה זקן את אולמרט במקום רגיש ביותר, ונראה היה שהוא חשש שהפה הגדול שלה עלול להמיט עליו שואה פלילית. ביטוי מוחשי לכך ניתן כאשר המשטרה חשפה בשעתו, במהלך חקירה פלילית, שזקן קיימה האזנות סתר קבועות לשיחות שניהל אולמרט כאשר כיהן כראש הממשלה. כאשר נודע לאולמרט על ההאזנות הלא-חוקיות הללו, שנעשו מסיבות שידועות למתי-מספר, היה מופתע ביותר ואמר לחוקרי המשטרה שלא ידע על כך דבר. מאוחר יותר, אחרי שיחת מוטיבציה עם זקן, חזר בו אולמרט וטען שהן נעשו, כביכול, בידיעתו המלאה.

נשאלתי לא אחת מדוע התייצבה זקן באורח טוטאלי כל כך לימינו של אולמרט, מדוע הייתה מוכנה להסתכן בתשלום מחיר אישי כבד וסירבה לכל הצעה לשמש עדת מדינה נגדו ולחלץ את עצמה מהבוץ הטובעני.

יש ודאי סיבות שהן מתחום הפסיכולוגיה, הקרימינולוגיה וחקר המוח אבל סיבה אחת, שאומ"ץ חשפה לפני כמה שנים, הייתה קשורה בשבועה שזקן נתנה לאביה המנוח. התברר שזמן קצר לפני שנפטר אביה, בא אליו אולמרט בשעה ששכב על ערש דווי וביקש את ברכתו בנוכחות בתו. האב השביע באותו מעמד את בתו שלעולם לא תזיק לאולמרט. זקן מילאה את מצוות אביה שלא היה מודע כנראה לכך שבתו מעורבת בפלילים בעצמה וזכות השתיקה מסייעת גם לה.

הרב יונה מצגר, רב לא מוערך בציבור הדתי, נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל בשנת 2003 בתקופה שבה הוקמה אומ"ץ, וזו הסיבה שלא יכולנו לנסות לבלום את המינוי.

מצגר צבר לא מעט תלונות עוד לפני שהתמנה. תלונות על כך שחתם שלא כדין על כתובות, גבה כספים על עריכת חופות ועוד. לבירור התלונות הוקמה בעבר ועדה של שלושה רבנים בראשות הרב הראשי, אליהו בקשי-דורון, שהחליטה להפסיק את החקירה בתמורה לכך שיסיר את מועמדותו למשרת רב העיר תל אביב. בינתיים היו גם שמועות על נטיותיו המיניות של הרב מצגר ועל הטרדות מיניות שאליהן דווקא לא התייחסו הרבנים הפוסקים שמינו אותו לרב הראשי לישראל.

כעבור שנים כשנחשפו מעללים נוספים של מצגר בתחום הזה, היו כאלה שהיכו על חטא על ששתקו והשתיקו אחרים. האתר "חרדים" כתב על כך כעבור שנים: "מזעזע פשוטו כמשמעו, אם כי אין זה סוד, אבל המציאות שאנו עוברים עשרים שנה עם רבנים ראשיים סוטים, אחד חולה על נשים ואחד חולה על גברים, מחייב הרבה מחשבה על היכן שאנו חיים. נטיותיו של יונה מצגר ידועות זה שנים והפלא הגדול הוא איך זה בכל השנים איש לא התלונן בתחום הזה. מילא בענייני כספים ידעו גם ידעו והתלוננו והשתיקו את העניין. אבל בתחום הזה של סטייה, את הרב לאו העמידו למשפט אבל את יונה מצגר לא, והסיבה - מפני שאיש לא התלונן."

הרב מצגר צלח את כל החקירות והתלונות, והגיע בשנת 2003 כאחד משלושת המועמדים למשרת הרב האשכנזי הראשי. הבחירות באותה שנה היו סוערות במיוחד‏ ועל התפקיד התמודד הרב מצגר, מול הרב שלמה דיכובסקי והרב יעקב אריאל, כשמעליהם מרחפת ההצעה לאחד את תפקידי הרבנים הראשיים האשכנזי והספרדי.‏ מצגר זכה לתמיכתו של הרב יוסף שלום אלישיב, של נציגי מפלגת העבודה בגוף הבוחר, נציגי הליכוד וחלק מנציגי המפד"ל.

אומ"ץ החלה לטפל בפרשות השחיתות ובהתנהלותו המופקרת של הרב מצגר, בהתאם למדיניות שהתוויתי לטפל באישי ציבור חרדיים שסרחו והמשיכו לגלגל עיניים לשמים... במהלך החקירה שניהלנו נגד מצגר, פנינו אליו כדי לקבל את תגובתו על התלונות והחשדות כנגדו. אחד מחברי הטובים, ששימש יועץ תקשורת סמוי של הרב מצגר, העביר אלי חומרים מחשידים נגד הרב ישראל לאו בנושאים שונים וטרח הוסיף שהרב מצגר משוכנע שהרב לאו עומד מאחורי הפעילות של אומ"ץ".

לא הגבתי.

ביקשתי מאחד מחברי הצוות המשפטי של אומ"ץ לבדוק את החומרים שהיו קשורים לרב לאו, ונמסר לי שאין בהם ממש בתחום הפלילי. התחום הערכי לא עמד למבחן. מאוד תסכלה אותי רמת השנאה והתיעוב ההדדי בין שני הרבנים האלה, אנשים שמטבע הדברים צריכים ואמורים היו להתנהג אחרת לגמרי. זו הייתה שנאת חינם שעמדה בניגוד למתק השפתיים ולהטפות הפומביות שלהם.

גבות רבות הורמו בתמיהה בציבור החרדי בעקבות בחירתו של הרב מצגר לתפקיד הרב הראשי. מצגר נחשב לרב בינוני שרחוק מלהיות פוסק ומורה-דרך, שלא לדבר על העננה המוסרית הכבדה שרבצה מעל ראשו, שרק בגללה היה צריך לפסול את מועמדותו.

ברבנות הראשית ידעו שבתקופה שבה שימש מצגר כרב של אחד הרבעים בתל אביב וכרב הכנסת "תפארת צבי", הוא חתם שלא כדין על כתובות, וגבה בניגוד לחוק כספים בחופות הרבות שהוא עורך. ואם לא די בכך, במועצת הרבנות היו מודעים לשמועות שהגיעו בוודאי גם לשם, שהרב מצגר נוהג לעיתים לגעת באיברים אינטימיים של נערים נגד רצונם. אף אחד מהם לא הגיש על כך תלונה למשטרה וגם מועצת הרבנות לא טרחה לעשות כן והסתפקה, כאמור, בפסילתו של הרב מצגר לתפקיד הרב הראשי לתל אביב.

אבל כפתגם הידוע: מי שלא רצה הרב מצגר כרב ראשי של תל אביב קיבל אותו בחרפה כרב הראשי האשכנזי לישראל.

...אומ"ץ המשיכה ללחום לבדה במערכה נגד המשך כהונתו של מצגר, אך לצערנו מערכות הצדק והממונים על אכיפת החוק במדינה לא פעלו כנדרש מהם. כעבור שנים, כשנעצר על-ידי המשטרה שנת 2013 בחשד של קבלת שוחד, מרמה והלבנת הון, אנחנו לא הופתענו. על-פי החשד הוא ומקורביו לקחו לעצמם מאות אלפי שקלים מכספי תרומות. בתום חקירתו נשלח למעצר בית למשך חמישה ימים, והשעה עצמו מחלק מתפקידיו. ‏לאחר פרק זמן מסוים נעצר הרב מצגר פעם נוספת, שוב על-רקע החשדות הקודמים בדבר הלבנת הון, וכן שיבוש מהלכי חקירה והדחת עדים. בית משפט השלום האריך את מעצרו בתשעה ימים.‏

הרב הראשי לישראל לשעבר נכנס למסלול של התרסקות מוסרית. ביולי 2013 הוא סיים את תפקידו כרב ראשי אשכנזי, וללשכה נכנס הרב דוד לאו, בנו של יריבו הגדול הרב ישראל לאו. בפברואר 2015 הודיעה הפרקליטות על החלטתה להעמיד לדין את הרב הראשי לשעבר באשמה של גניבה, הפרת אמונים ועבירות מס, לאחר שבחקירת המשטרה התגלו חשדות שמצגר קיבל כשבעה מיליון שקלים בתקופה שבה שימש כרב ראשי.

אין ספק שמערכת הקשרים של פישר ורות דוד-בלום מחייבת, לדעת אומ"ץ, בדיקה לעומק. חשוב לדעת האם הקשרים ביניהם החלו עוד בתקופה שהיא שימשה בתפקידה הבכיר בפרקליטות ופישר ניצל זאת כדי להשיג למשרדו לקוחות שעברו עבירות פליליות ולגבות מהם, כדרכו, סכומי עתק.

הנורה האדומה הראשונה בנושא זה נדלקה בעקבות חקירת משטרה שנפתחה נגד שוקי משעול, עובד בכיר במע"מ. משעול סיפר לי שבאחד הימים פנה אליו עורך הדין פישר, הציע לו שירותי הגנה משפטיים והוסיף שהוא יכול להסדיר הסכמים נוחים של עד מדינה בזכות קשריו המיוחדים עם עורכת הדין רות דוד-בלום, שכיהנה אז כפרקליטת מחוז תל אביב.

השיחה ביניהם הוקלטה, והתמלול הועבר לאומ"ץ שפנתה ליועץ המשפטי לממשלה, אך משום מה החליטו בפרקליטות שלא לטפל בפרשה. פישר השתמש בשמה של רות דוד-בלום פעמים נוספות כדי לגייס לקוחות בעלי יכולת. בשלב זה לא ברור אם דבר זה נעשה בידיעתה. יואב יצחק כתב על כך באתר News1: "עורכת הדין רות דוד-בלום קיבלה מעורך הדין רונאל פישר מתנות בשווי עשרות אלפי שקלים בתקופה שכיהנה בתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב. המתנות ניתנו באופן הנוגד את החוק, האוסר על עובדי ציבור ועל עובדי מדינה לקבל מתנות, למעט מתנות סמליות בערך של עד 100 שקל. המתנות ניתנו לה כאשר במקביל הסתייע בה פישר לקידום ענייני לקוחותיו בפרקליטות ובקרב גורמי אכיפה נוספים. עולה חשש סביר לפיו פישר ציפה ואף קיבל יחס מיוחד מרות דוד. המדובר בשוחד לכל דבר ועניין, שניתן אגב קשריו האישיים עמה ונוכח רצונו וכוונתו לנצל לרעה את מעמדה ותפקידה."

בעקבות הגילוי המדהים, שלא הוכחש על-ידי רות דוד-בלום, פנתה אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיורה על חקירה פלילית בנושא הרגיש הזה.

מי שעקב מקרוב אחר התנהלותו השערורייתית של היועץ המשפטי לממשלה, אינו יכול לצפות ממנו לתגובה נחרצת.

שמה של פרקליטת המחוז לשעבר עלה שוב בעת בירור קובלנה שהגשתי נגד פישר בשם אומ"ץ ללשכת עורכי הדין, בעקבות דברים חמורים שעשה לאחר שלקוחו הפדופיל יעקב העליון הורשע בדין. פרקליטתו של פישר, עורכת הדין רות דוד-בלום, עוררה מהומה כאשר דרשה מבית הדין המשמעתי להחרים זמנית את המחשב של אומ"ץ ואת מכשיר הסלולר הפרטי שלי כדי לנסות לגלות כיצד נודע לי על חוות דעת משפטית פנימית שגויה שנתנה בעניינו. בקשתה נדחתה על הסף.

פישר לא ויתר וביקש שכל חברי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין יעברו בדיקת פוליגרף כדי לאתר מי מהם מדליף לי מידע פנימי בעניינו. גם הדרישה הזו נדחתה על הסף. גם כאשר נערך באיחור רב הדיון המשפטי בעניינו, בעקבות לחץ בלתי פוסק של אומ"ץ, נקט פישר בתחבולות שונות יחד עם פרקליטתו וחברתו דוד-בלום כדי לזרות חול בעיני השופטים שנעו בין רחמים לבין חששות מידו הארוכה.

לאחר מעצרו של פישר (מדובר על המעצר הראשון באמצע 2014. א.א.) פנינו אל השופטת בדימוס הילה גרסטל, שמשמשת כנציבת הביקורת על הפרקליטות וביקשנו שפרשת פישר-דוד תיבדק באורח יסודי, שכן קיים חשד שפישר ניצל את רות דוד בעת שהייתה עדיין בתפקיד, השתמש בה לרכישת לקוחות והבטיח להם הבטחות שונות בידיעתה או שלא בידיעתה.

ביקשנו שייבדקו התיקים שבהם טיפל עו"ד פישר מול פרקליטת מחוז תל אביב פלילי בתקופת כהונתה של עו"ד דוד-בלום כדי לברר האם ניתנו הנחות ללקוחותיו והאם מעורבים בכך אנשי פרקליטות נוספים.

(הדברים נכתבו עוד בטרם נעצרה הפרקליטה ובטרם הוגש נגדה כתב אישום)

אומ"ץ, שמלווה מראשיתה את פרשת השוחד בחברת החשמל של חברת סימנס והשופט לשעבר דן כהן, פנתה ליו"ר רשות ניירות ערך, פרופסור שמואל האוזר בדרישה להרחיב את החקירה בפרשה, ולחקור גם כמה מחברי דירקטוריון החברה לשעבר, ובראשם את היו"ר אלי לנדאו. לנדאו נחקר בשעתו במשטרה כחשוד עיקרי בקבלת שוחד בסכומים גדולים בשורה של פרשות שחיתות שבהן היה מעורב, כאשר כיהן כראש עיריית הרצליה ויו"ר דירקטוריון חברת החשמל. המדובר בין היתר, בהקמת המרינה בהרצליה ביוזמה משותפת שלו ושל איל ההון מוטי זיסר; בהולכת הפחם באניות שבבעלות אחים עופר וברכישת גז מצרי באמצעות שותפות מצרית ישראלית שאליה הייתה מחוברת חברת מרחב בבעלות איל ההון יוסי מימן.

מי שמצוי בפעילות שהתנהלה מאחורי הקלעים ובמגעים להסגרתו של השופט המושחת כהן מפרו לישראל, היה מודע לכך שלנדאו הוטרד מאוד מהאפשרות שכהן יעמוד למשפט בישראל וימסור מידע מפליל נגדו. על-פי מידע מוסמך שהגיע לאומ"ץ, טרח לנדאו להעביר לכהן בדרכים שונות מסרים מאיימים לבל יחזור ארצה. כהן לא אישר ולא הכחיש אבל המידע המסווג שמור היטב בכספת של אומ"ץ.

אין לנו כל ספק שאלי לנדאו הוא הדמות המרכזית בפרשה. בתקופה ששימש כיו"ר חברת החשמל, ביצעה החברה שורה של עסקות ענק עם אילי הון מסוגם של האחים עופר, יוסי מימן וחברת סימנס. קשה לחשוד בלנדאו שפעל במקרים הללו לשם שמים... הוא אחד מאישי הציבור שהתעשרו במהלך שירותם הציבורי ועשו היטב למען ביתם ובני משפחתם. (בשעתו העבירה אומ"ץ לקציני מודיעין בכירים במשטרה מידע מחשיד על זהות המקורות הכספיים בסך למעלה מ-50 מיליון שקל שבאמצעותם רכשו שני בניו של לנדאו את חלקם במרכז הרפואי מדיקל סנטר המשגשג בהרצליה אך המשטרה לא השכילה להתמודד עם הנושא המורכב. גם רשות המיסים והרשות להלבנת הון לא הצטיינה בנושא זה).

לא בכדי לחץ בשעתו לנדאו על חברי הדירקטוריון לחתום על הסכם נוסף עם סימנס ללא מכרז, תוך שהוא מנמק זאת לדירקטוריון כ"דחיפות למניעת נזק של ממש". ידוע שסימנס "שימנה" בכירים בישראל ושילמה שוחד בסך 20 מיליון דולר. כהן קיבל חלק קטן מסכום זה. השאלה שעליה לא ניתנה עד כה תשובה היא מי הם אלה שקיבלו את מירב כספי השוחד בסך 16 מיליון דולר.

בראשית 1998 היה אירוע דרמטי ביותר שלמרבה הצער לא אוכל להרחיב עליו את הדיבור בשל צו איסור פרסום שהוצא על-ידי המשטרה ולא בוטל מאז, על-אף שחלפו כבר 15 שנה.

באחד הימים הגיע לישראל חוקר פרטי, ישראלי לשעבר שמתגורר לסירוגין בתל אביב ובניו-יורק, שם הועסק כסוכן מיוחד של האפ.בי.איי שתפקידו לפענח רמזים שנשמעו בשיחות בשפה העברית שניהלו ביניהם עבריינים ישראלים כבדים שחיו בארצות הברית.

יום אחד הוא התקשר אלי וביקש לראות אותי בדחיפות. כעבור שעה קלה הגיע למשרדי בבית העיתונאים ופתח באמירה מצמררת: "נודע לי שרוצח שכיר אמור היה להגיע לישראל ולחסל אותך, אלא הדבר בוטל ברגע האחרון לאחר שפרטי הפרשה נודעו לאיש עסקים שמאוד מעריך אותך והוא הטיל וטו על המבצע."

הכרתי את האיש בעבר והוא הצטייר לי כאדם אמין. שאלתי אותו לפרטים והוא סיפר שהאזין לפרטי השיחה שבה דובר על חיסולי ודיווח עליה לממונים עליו. לדבריו, החוק האמריקני אוסר עליו למסור מידע לגורמים חיצוניים, אפילו למי שנוגע בדבר. כלומר, לי.

ביקשתי מהאיש שיבוא אתי לעורך הדין שלמה ליבליך, שייצג אותי אז כפרקליט בכל משפטי הדיבה וליווה כחבר באהדה רבה את הפעילות הציבורית שלי. הוא הסכים אך התנה זאת בכך שזהותו לא תיחשף והוא לא יחתום על-אף מסמך. לאחר שליבליך האזין לדברים הוא יעץ לי להגיש תלונה במשטרה.

התקשרתי לניצב גבי לסט, מפקד מחוז תל אביב באותם ימים, ואמרתי לו שיש לי משהו דחוף לספר לו. לאחר שהאזין לדברים הוא התקשר מיד למפכ"ל, רב-ניצב אסף חפץ. גם השר לביטחון פנים משה שחל הוכנס לתמונה. ככל הידוע לי זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המדינה, שבה התגלה איום ממשי על חייו של עיתונאי חוקר שעסק בחשיפת פרשיות שחיתות גדולות בעלות אופי פוליטי וכלכלי.

שמרתי על חשאיות גמורה. שיתפתי במידע רק כמה מראשי "אמיתי", את הנהלת ידיעות אחרונות ואת בני משפחתי כמובן.

חקירת המשטרה התנהלה בעצלתיים והחוקרים ניסו, ללא הצלחה, להשיג מידע ממקורות אמריקנים. בסופו של דבר, לאחר שהתברר שאין כל התקדמות בחקירה, פנה עורך הדין ליבליך לנוני מוזס והציע שאסע מטעם העיתון לארצות הברית כדי לנסות לקדם את החקירה. הגעתי לארצות הברית ושם נעזרתי רבות בצדוק יחזקאלי, שליח העיתון בניו-יורק באותה עת, עיתונאי ותחקירן מוערך מאד. כצעד ראשון פנינו לנציג המשטרה בארצות הברית, ניצב יצחק אהרונוביץ', לימים השר לביטחון פנים, שהבהיר לנו שניסה לשווא להשיג עותק של הקלטת השיחה שנגעה אלי. בשלב הבא, בניסיון למצוא קצה חוט, פנינו לכל מיני גורמים ישראלים בניו-יורק, בלוס אנג'לס ובמקומות נוספים בארצות הברית, גורמים שידענו שיש להם קשרים עם ראשי הפשע הישראלים במדינה. בסופו של דבר הגענו לזהותו של איש מפתח בפרשה, קבלן ישראלי לשעבר שהסתלק מהארץ לאחר שצבר חובות כבדים. הוא התגורר תקופה בלוס אנג'לס ובהמשך עזב לאוסטרליה לאחר שהסתבך עם החוק האמריקני.

הבאתי את המידע לידיעת קציני משטרה בכירים בארץ, ואלה מסרו לי לאחר בדיקת המידע ובהיעדר ראיות ברורות אין מקום לנקוט צעדים נוספים בארץ. התיק נותר פתוח עד שנגנז מן הסתם במועד זה או אחר. כאמור, צו איסור הפרסום הגורף לא בוטל עד היום. כל אמצעי התקשורת לא פרסמו ולו אף מילה אחת על הפרשה, למעט מקום אחד, אתר האינטרנט "רוטר", שהביא חצאי דברים וחצאי רמזים, לא כולם מדויקים, אבל הם הצביעו על כמה אנשים שהיה להם אינטרס לבצע את המעשה הנפשע...

אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה על חקירת משטרה בחשד שדליה איציק קיבלה לכאורה טובות הנאה גלויות וסמויות מהמיליארדר הישראלי אמריקני חיים סבן, בעל השליטה בבזק בתקופה שכיהנה כשרת התקשורת.

הרקע להגשת התלונה הייתה תרומה בסך 120 אלף דולר שסבן תרם למטה הבחירות של שמעון פרס בפריימריז של העבודה, שדליה איציק עמדה בראשו. בתמורה לתרומה, טענו, פעלה איציק לשינוי התקנות של הערוץ השני במטרה להעניק לסבן הטבות. זה קרה בשנת 2005 כשדליה איציק שימשה כשרת התקשורת וחיים סבן החזיק ב-27% ממניות חברת הכבלים "קשת". באותה שנה רכש סבן באמצעות קבוצת השקעות שלו, את מניות חברת "בזק", שהחזיקה 50% ממניות חברת הלווין "יס". בהתאם לחוק היה עליו למכור את רוב מניותיו בחברת "קשת" ולרדת לאחזקה של 5% בלבד בחברה.

סבן לא קיים את החוק שעל אכיפתו הייתה ממונה השרה איציק וזאת על-פי היתר מיוחד שקיבל ממנה. אומ"ץ טענה שלא זו בלבד שהחוק לא נאכף, אלא שהשרה איציק יזמה תיקון דחוף בחוק ודאגה שתצא "הוראת שעה" שמאפשרת לתורם שלה, חיים סבן, להחזיק במשך שלוש שנים נוספות ב-24% ממניות חברת "קשת" במקביל לאחזקה במניות "בזק" ושליטה ב-50% ממניות חברת הלווין. תיקון זה נועד לטובת סבן, שנהנה ממנו ישירות.

נוכח חומרת הממצאים, טענה אומ"ץ שאין מנוס מהמסקנה הנדרשת לפתוח לאלתר בחקירה פלילית המתחייבת נגד דליה איציק, שלאחר הבחירות ב-2006 מונתה ליו"ר הכנסת. איציק הכוחנית צלצלה אלי ברוב חוצפתה ופיזרה איומים שונים ואיימה שוב ושוב שתגיש נגדי תביעת לשון הרע. בסופו של דבר החליט היועץ המשפטי מזוז שלא לפתוח נגדה בחקירה, בהתבסס על חוות הדעת שנכתבה על-ידי עו"ד דוידה לחמן-מסר. הצבענו על העובדה שיש כאן חשש לניגוד עניינים שכן כותבת חוות הדעת היא אשתו של עורך הדין אורי מסר, מקורבו של ראש הממשלה אולמרט, הפטרון הפוליטי של דליה איציק באותם ימים.

בתפקידה כשרת התקשורת שודרגה השחיתות האישית של דליה איציק לשיאים חדשים. לקשר ההדוק עם אילי ההון התווסף קשר עם ברוני התקשורת שהחלו לשמור עליה כשהבינו שיש מי ששומר על האינטרסים שלהם. לאיציק האופורטוניסטית לא הייתה כל בעיה לטלפן מסביב לשעון למו"ל או לעורך של עיתון ולנזוף בו. כתבות תחקיר על מעלליה של איציק המושחתת נעלמו בבת אחת. במקרה אחד היא לא הייתה זריזה מספיק כדי לסכל כתבה נגדה בידיעות אחרונות, וראה זה פלא, כמה ימים לאחר הפרסום הלא מחמיא, הופיעה באותו עיתון כתבה אוהדת על גבול החנפנות. במקרה אחר היא זימנה מו"ל למשרדה ושאלה האם זה נכון שעורכי העיתון שלו מתנהגים אליה כך משום שהיא ממוצא מזרחי. הוא הבין שלא מדובר בשאלה אלא בנזיפה של ממש.

אין ספק שההצלחה הגדולה ביותר שלנו הייתה קשורה בצבי בר, ראש עיריית רמת גן. אומ"ץ הייתה מעורבת בשלבים המוקדמים של החקירה כאשר העברנו לידיעת למשטרה, באמצעות עו"ד חיים משגב, חבר הצוות המשפטי שלנו, קבלן רמת גני ידוע שמסר לנו מידע מפליל על מתן שוחד לבר. הקבלן הזה אף היה אחד מעדי התביעה במשפטו של בר.

המעידה הפלילית הראשונה של בר, שבעקבותיה הועמד לדין באשמה של הפרת אמונים, הייתה הסכמתו להעסיק, דרך תאגידים של העירייה, חברי מועצה שהצטרפו לקואליציה בראשותו. בר טען שלא ידע שמדובר במעשה לא חוקי, ובסופו של דבר גובשה עסקת טיעון שעל פיה נמחקה האשמה בהפרת אמונים, ובר הורשע בעבירה אחרת שלא היה בה קלון.

חקירת משטרה שנייה נפתחה בחשד שבר קיבל שוחד ממלך החניונים ראובן גרוס, אבל הוא ניצל ממנה בעור שיניו שכן גרוס נפטר לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

אבל העבירות החמורות ביותר שביצע בר במהלך 25 שנות כהונתו כראש העיר, שחלקן מפורטות בכתב האישום הארוך שהוגש נגדו, היו קשורות בהקמת כמה מגדלי מגורים ועסקים בעיר, שקיבלו אישור מעבר למותר בתוכניות הבנייה המותרות.

בר ניצל את תפקידו כיו"ר ועדת בניין הערים המקומית ואת אופיו הדורסני כדי לכפות את דעתו על חברי ועדת התכנון המקומית, לכופף את חברי מועצת העיר מהקואליציה, ולעיתים עלה בידו אפילו להשתלט על ועדת התכנון המחוזית.

תנועת אומ"ץ חשפה כבר לפני כמה שנים את השיטה שבה מועברים כספים לאנשים בעיר, העברנו את הפרטים למשטרה, אך תמיד נראה היה לנו שהמשטרה פועלת באיטיות כל אימת שמדובר במידע מודיעיני שהעברנו או בתלונה שהגשנו למשטרה. הייתה לנו תחושה שגורמים מסוימים במטה הארצי מנסים לסייע לבר, בעבר ניצב במשטרה ומפקד משמר הגבול, כדי שלא ייחקר באזהרה ולא יואשם, חלילה, בפלילים.

התעלומה נפתרה כאשר אחד המפכ"לים לשעבר גילה לנו שהיה במטה הארצי גורם מרכזי מאוד ששמר עליו. רק לאחרי שגורם זה פרש מהמשטרה החלו החקירות.

אבל אנחנו לא הרמנו ידיים והמשכנו לרכז חומרים מרשיעים נגד בר ולהעבירם למשטרה, בין השאר על שורה של פרויקטים נדל"ניים גדולים שהוקמו ברמת גן בתקופתו של בר והוא נהנה מקבלת טובות הנאה. העברנו למשטרה רשימה של חברות זרות אנונימיות שמחזיקות בבעלות על חלק ממגדלי המשרדים והמגורים שהוקמו ברמת גן בתקופת כהונתו של בר, ועל-פי חשד סביר, לבר יש שותפות בחלק מהן.

התברר לנו שכדי להגן על עצמו מול רשויות החוק, מינה בשעתו בר אנשים שמילאו תפקידי מפתח ברשויות האלה כדי שיסייעו לו בעת מצוקה: אברהם צרפתי, מי שכיהן כמשנה לנציב מס הכנסה לשעבר וכממונה על חקירות המס, התמנה כמנהל החברה הכלכלית של רמת גן וראש אגף החקירות במטה הארצי לשעבר, ניצב בדימוס יוסי סדבון, התמנה כיו"ר מכללת רמת גן.

לאורך תקופה ממושכת הצליח בר, בדרכי ערמה, תחכום וניצול קשרים אישיים בצמרת המשטרה לחמוק מזרעות החוק ולטשטש את עקבות הכספים שקיבל, אבל בסופו של דבר כל אמצעי המניעה לא הועילו. הוגש נגדו כתב אישום פלילי על קבלת שוחד, חלק מרכושו חולט ועוקלו חשבונות הבנק שלו. במהלך חיפוש שנערך בביתו נמצאה על הגג כספת סודית ובה מאות אלפי דולרים.

גם לאחר שהוגש נגדו כתב האישום ותחילת המשפט – ככל הנראה בעקבות גזר הדין החמור בפרשת הולילנד - ניסה בר להינצל מהרשעה ומעונש חמור ופרקליטו הציע במהלך המשפט לפרקליטות לחתום על עסקת טיעון שבמסגרתה יודה בר בעבירות של מרמה והפרת אמונים תמורת מחיקת סעיף השוחד. הפרקליטות סירבה. בר איחר את הרכבת. המשפט הסתיים בתחילת מרס 2015 בהרשעה.

ערב פרישתו של בר מתפקידו - בר החליט שלא להתמודד בבחירות שהתקיימו בנובמבר 2013 - עלה בידי אומ"ץ לבלום תוכנית הזויה של הנהלת עיריית רמת גן לקרוא את מתחם הבורסה על-שמו במסגרת חגיגות ה-90 לעיר רמת גן. לא היה לנו ספק שבר עמד מאחורי היוזמה. לאחר שבית הדין נענה לבקשת אומ"ץ וביטל את ההנצחה בחיים של ראש העיר המושחת, בוטלו החגיגות ולא נערכו.

בעקבות זאת הגישה אומ"ץ תביעות אישיות נגד בר להחזרת כספי הציבור שירדו לטמיון אך התביעה נדחתה.