העיתונאי גידי וייץ הוא אחד התחקירנים הידועים והטובים בישראל. הוא מוכשר, הוא זריז, הוא מקושר. בנסיבות רגילות, הוא היה יכול להשתלב בקלות ב-News1: כתחקירן מוביל, במקום לעסוק בפרסום "עובדות" בשירות האימפריה הדועכת של שוקן. גידי יכול היה להיחשב לתחקירן גדול יותר, אם היה דבק באמת; גידי יכול היה להיות מוערך עוד יותר, אם היה זוקף את גבו ונאבק ומפרסם את העובדות שהוא באמת מכיר; גידי יכול היה לחסוך מעצמו עוגמת נפש עתידית - הרי האמת בפרשת ברכה תתברר בסופו של דבר גם באופן רשמי - אם היה נמנע מלחבור לעדר המשמיצים והמגויסים נגד הח"מ, עדר הכולל את חברו הטוב, מרדכי גילת (ישראל היום); גידי יכול היה לשמור על עצמו אישית טוב יותר, אם היה נמנע מקשרים בעייתיים עם כמה גורמים מפוקפקים.
ברשימה שלהלן נציג חלקים קצרים מרשימתו של גידי (הארץ–דה-מארקר, 10.07.15), ואת ההערות שלנו לדברים שכתב. תחת הכותרת: "ימיו האחרונים של אפרים ברכה: תחנונים לגיבוי ובדיקה סמויה מעוררת תהיות", פרסם גידי אסופה של כזבים ואמירות שיש בהם כדי להטעות את הציבור. נבהיר זאת להלן:
1) מה אירע במכונית
1.1) כותב גידי
"באפריל 2012 הזעיק הרב
יאשיהו פינטו את תנ"צ אפרים ברכה לפגישה במושב האחורי של מכונית האאודי של הרב בנמל התעופה בן-גוריון. אז שררה ביניהם מערכת יחסים הדוקה, הדוקה מדי. חודש לפני הפגישה ההיא עצרה המשטרה דמויות מפתח בצמרת עיריית אשדוד בחשד לקבלת שוחד מקבלנים. חוקרי הפרשה נדהמו לגלות שביום המעצרים נמלטו שני אנשי עסקים חשודים לחו"ל וראיות הושמדו. על התעלומה הזו בדיוק ביקש פינטו לשוחח עם ברכה. "חוקר מסוים הדליף לחשודים את דבר המעצרים", גילה פינטו את אוזנו של החוקר ונקב בשמו של השטינקר. ברכה מיהר לעדכן את צמרת המשטרה ומח"ש בפרטי המידע הנפיצים וחקירה נפתחה נגד החוקר החשוד, אך התיק נגדו נגנז".
1.2) העובדות (י.י.)
גידי טועה ומטעה. לו היה יודע את האמת לגבי אותה פגישה - העובדות הוצגו והובאו בפני חוקרי מח"ש והדהימו גם את ניצן ווינשטיין - היה מבין כי אותה שיחה נועדה, מצד ברכה, להסיט את החשד (ממנו), ולהפיל על חוקר משטרתי אחר את האשם לבריחת שני אנשי העסקים על-אודותם הוא כותב, שאת דבר בריחתם חשפנו ב-News1. כולי תקווה שבעוד זמן לא רב ניתן יהיה לחשוף מה בדיוק אירע במכונית, ואז אולי יבין גידי שטעה, בעיקר בגלל אי-ידיעת העובדות. העובדות ידועות לח"מ. פרסומן, בבוא-הזמן, יאיר באופן שונה את נסיבות אותה פגישה טעונה.
2) האם הייתה חקירה לפני מינויו לראש יאח"ה
2.1) כותב גידי
"בסיום החקירה, נוקה ברכה מכל שמץ של חשד. שתי עתירות לבג"ץ שדרשו לחקור אותו במח"ש בחשד לקבלת שוחד ולמנוע את מינויו למפקד יאח"ה נדחו".
2.2) העובדות (י.י.)
לא התקיימה חקירה נגד ברכה - לא במשטרה ולא במח"ש, ולכן לא ניתן לומר שהוא נוקה בסיום החקירה. היועמ"ש סירב להורות על חקירה. בדיוק בגלל סירובו הוגשו שתי עתירות, שאכן נדחו, לאחר שהיועמ"ש, שהתבצר בסירובו ובגיבוי לברכה, נעמד על רגליו האחוריות וטען: אין מקום לחקירה.
3) האם היו שלדים בארון
3.1) כותב גידי
"הקמפיין הכאיב לו, אך אף שלד לא הוצא מארונו. לפני כמה שבועות נשלף הקלף האחרון: למחלקה לחקירות שוטרים הגיעה עדות מפי עורכת הדין מיכל כהן, מקורבת לפינטו ועוזרת לרעייתו, שסיפרה שבמו אוזניה שמעה את ברכה מעדכן את הרב במעצרים הצפויים בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. לדבריה, בעקבות האזהרה הזו ובידיעת ברכה נמלטו לחו"ל שניים מהחשודים, אנשי עסקים המקורבים לפינטו".
"על פניה נראתה התלונה שברירית ונסתרה על-ידי ראיות אחרות. בידי ראשי מח"ש,
אורי כרמל ו
משה סעדה, היו כבר אז מזכרים פרי עטו של ברכה עצמו, שנכתבו מיד אחרי הפגישה עם פינטו. ברכה מסר בהם אותו מידע בדיוק — אבל הפוך: פינטו הוא שמסר לו, חודש לאחר המעצרים, שחפרפרת במשטרה הדליפה לחשודים את דבר קיומה של החקירה הסמויה ושכמה מהם נמלטו לחו"ל".
3.2) העובדות (י.י.)
הוצאו גם הוצאו שלדים רבים מהארון, אך וינשטיין וניצן חיפו, טייחו וסירבו במשך כשלוש שנים להורות על חקירה בשורה של עניינים שהוצגו בפניהם. בחודש יוני 2015 הם נאלצו להורות, בעל כורחם, על חקירה סמויה ("בדיקה חשאית", לשיטתם), בעקבות החשיפות ב-News1 בדבר ההדלפות בפרשת חקירת השוחד בעיריית אשדוד. אותם מזכרים אליהם מתייחס גידי עוסקים בהדלפה אחרת, כנראה באותה פרשה, אך אין בהם כדי להכשיר את ההדלפות מצד ברכה. כך חשבו גם וינשטיין וניצן, שהורו, כאמור, על בדיקה חשאית נגד ברכה. במסגרת הבדיקה החשאית, זומנה עו"ד מיכל כהן למסור עדות (שנערכה ביום 30.06.15), ועברה בהצלחה שתי בדיקות פוליגרף (שנערכו בו-ביום) - השאלות הוכתבו על-ידי ניצן, וינשטיין ורז נזרי - בהן נדרשה לאשר, בין היתר: כי שמעה במו-אוזניה את ברכה, בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 18.03.12, שבה הדליף ברכה לפני יום המעצרים (מועד ה"פרוץ") על התוכנית לעצור את הקבלן ובנו וכן חשודים נוספים. בשתיהן יצאה דוברת אמת, דבר שאימת מאוד את החשדות נגד ברכה וחייב מעבר לחקירה גלויה. בידי חוקרי מח"ש עדויות נוספות. מזאת חשש ברכה.
4) חקירה רעשנית?
4.1) כותב גידי
"ראשי מח"ש האמינו שהתסריט הפתלתל הזה מחייב בדיקה מעמיקה. הם גלגלו את הסחורה החדשה של פינטו לפרקליט המדינה
שי ניצן וליועץ המשפטי ל
ממשלה יהודה וינשטיין, שהחליטו שאכן יש מקום להמשיך ולברר. במערכת הגדירו את הבדיקה כ"חשאית", אלא שבפועל היא הייתה רועשת מאוד. ליוו אותה פרסומים סנסציוניים שנוסחו באכזריות וקביעות דוקרניות ("פושע", "המידע מזעזע"), בעיקר מצד העיתונאי
יואב יצחק, בעלי האתר News1".
4.2) העובדות (י.י.)
בדיוק הפוך: חוקרי מח"ש הונעו ונאלצו לחקור פרשות שאותן חשפנו ב-News1, לרבות זו שבה התמקדו (בפרשת ההדלפות בחקירה השוחד עיריית אשדוד). החקירה לא הייתה רועשת ופרטיה לא הודלפו, וגם אם דלפו, הם לא פורסמו. לראיה: מלבד News1, שחשף את המידע ששימש את החוקרים והוביל בפרסומיו את החקירה הסמויה, ולמעט העיתונאי
ברוך קרא (שגנב סקופ זה מ-News1 והציגו כפרסום בלעדי שלו), שום עיתונאי לא טרח לחשוף ולפרסם ולהביא את האמת בפני הציבור.
5) דיווחים כוזבים
5.1) כותב גידי
"רק אחרי ההתאבדות יודיע משרד המשפטים באופן ברור ומפורש שהיו אלה דיווחים כוזבים. רק אחרי ההתאבדות יצהירו היועץ המשפטי ופרקליט המדינה שכבר בתחילת הדרך הם העריכו כי הבדיקה בעניין ברכה תסתיים כפי שהסתיימו הבדיקות הקודמות: בלא כלום. איש לא עצר את מחול השדים שנולד במח"ש בזמן. איש לא קרא את המציאות".
5.2) העובדות (י.י.)
גידי משקר במצח נחושה. משרד המשפטים לא הודיע כי דיווחיו וחשיפותיו של הח"מ, בעניינים שנחקרו במסגרת "הבדיקה החשאית", נמצאו כוזבים. נהפוך הוא: היועמ"ש הודיע לאחר ההתאבדות (בשעות אחר-הצהריים ביום 07.07.15),
ובעקבות החשיפה ב-News1 (בצהרי יום 07.07.15) בדבר עדותה של עו"ד מיכל כהן ושתי בדיקות הפוליגרף אותן עברה בהצלחה כדוברת אמת, ואישר למעשה, כי הוא הורה על "בדיקה חשאית", כלשונו, וכי בדיון שהתקיים ביום 02.07.15 (שלושה ימים לפני ההתאבדות) "הוחלט אילו צעדים יינקטו להמשך הבדיקה". משמע: ערב התאבדותו של תנ"צ ברכה עמדה מעל ראשו עננה שחורה בדמות "בדיקה חשאית".
גידי וייץ, כמו גם ברוך קרא, מטעים את הציבור במצח נחושה, כאשר טענו כי בדיקת פוליגרף שנייה לא נערכה למיכל כהן (למרות שנערכה, כאמור). אין מדובר בשגגה מצידם, אלא במסירת מידע כוזב, במטרה: להמעיט בחשיבות עדותה של מיכל כהן ובדיקות הפוליגרף שנערכו לה שבהן יצאה דוברת אמת.
6) חרטה והתנצלות? על מה?
6.1) כותב גידי
"איש בצמרת התביעה הכללית ומח"ש לא ביטא השבוע ולו נימה קלה של חרטה על מה שנתפס מהצד כהיעדר גיבוי ותמיכה. גם אחרי שברכה ירה בעצמו לא חשב איש שהוא ראוי לסליחה, ולו רק בשל העובדה שלא קיבל הגנה מול מבול הפרסומים השקריים. מערכת אכיפת החוק הייתה עסוקה השבוע בעיקר בהתגוננות, הצטדקות והעברת אחריות. איש מאלה שעסקו בגורלו של ברכה לא גילה קמצוץ של נקיפת מצפון או רגש אשם גם על עצם הבדיקה בעניינו. "לא נגיד שטעינו כאשר לא טעינו", הסביר בביטחון בכיר במח"ש".
6.2) העובדות (י.י.)
וינשטיין וניצן וראשי מח"ש, עו"ד אורי כרמל ומשה סעדה, אכן לא התנצלו. ולא הביעו חרטה. מהסיבה הפשוטה: הם דווקא סייעו לברכה במשך זמן רב. הם חיפו, טייחו, מרחו ומשכו זמן, במשך שנים. למרות החשיפות ב-News1 ולמרות חובתם על-פי דין לחקור ולברר את האמת, הם לא מנעו את קידומו ולא השעו אותו מתפקידו כראש יחידה הארצית לחקירות הונאה. רק באחרונה, ולאחר שהובאו בפניהם ראיות ממשיות שהצביעו על מעשים בלתי כשרים בדרגת חומרה גבוהה בהרבה, ולאחר שראשי מח"ש כתבו והגישו להם דוחות בני מאות עמודים, נאלצו וינשטיין וניצן להורות על "בדיקה חשאית" נגד ברכה. גידי עושה עוול לניצן ולווינשטיין. גידי מעוול נגדם כשהוא מפנה את האשם כלפיהם, שעה שהוא יודע היטב: בנסיבות שנוצרו, ובמיוחד במהלך השבעה, הם נמנעים מלומר עכשיו את האמת כפי שזו נגלתה בפניהם בחקירת מח"ש.
7) העוול לשי ניצן
7.1) כותב גידי
"יום שלישי בערב הגיע פרקליט המדינה ניצן לניחום אבלים בבית האבן במודיעין שבו מתגוררת משפחת ברכה. כאשר הביע את צערו הכן בפני האלמנה, איילה ברכה, היא השיבה לו באיפוק: "אני מאוד מכבדת אותך, אבל מלה אחת שלך ואפרים היה אתנו עד היום". היא תהתה באוזני ניצן מדוע משרד המשפטים לא הבהיר שלושה ימים לפני ההתאבדות מה שמסר שעות אחריה: שהחשד שעמד בבסיס הבדיקה בעניינו של ברכה "דומה במהותו למידעים קודמים שנבדקו ולא העלו דבר".
7.2) העובדות (י.י.)
גידי יודע היטב, גם מהודעת היועמ"ש לאחר ההתאבדות, וגם מעצם ההתאבדות: הדברים שהתגלו בשבוע שקדם להתאבדות, הצביעו על עבירות שחייבו מעבר לחקירה גלויה. גידי מעוול כלפי שי ניצן, באופן אישי, כאשר הוא מציג את קובלנתה של איילה ברכה כקובלנה מוצדקת. עם כל הצער והכאב של גב' ברכה, גידי אמור לדעת: ניחום האבלים הוא כורח המציאות. אך אין הדבר מאפשר או מחייב את שי ניצן להוציא הודעות ניקוי וטיהור, ואן בידיו הסמכות המוסרית והחוקית לפעול באופן שיעמוד בסתירה לעובדות החמורות שעלו בחקירת מח"ש.
8) קובלנה נגד יואב יצחק?
8.1) כותב גידי
"שבועות ספורים לפני ששם קץ לחייו הגיע ברכה לפגישה עם ניצן. הוא ביקש שהמדינה תגיש קובלנה פלילית או תביעה אזרחית בגין לשון הרע נגד יואב יצחק. נדמה שהבקשה קיפלה בתוכה תחינה סמויה: תעמדו מאחוריי, תצהירו שמדובר במסע כזבים שיטתי ושגם בעיניכם News1 הוא מריונטה בתיאטרון הבובות שהתגייס למען רב האמן מאשדוד. ניצן העביר את בקשתו של ברכה לאנשיו וביקש מהם חוות דעת, אבל באותה נשימה המליץ לברכה לרדת מהעניין. "מאז שהמדינה תבעה את עלבונו של ישראל קסטנר והאשימה בהוצאת דיבה את מלכיאל גרינוולד לא ננקט צעד כזה", אמר ניצן לברכה, "ותראה מה קרה שם (גרינוולד זוכה מרוב האישומים, קסטנר הוקע כמי ש"מכר את נשמתו לשטן" ונרצח בעת שהעליון דן בערעורו). זה לא יהיה לטובתך, התובע הופך פעמים רבות לנתבע. מי בכלל קורא את האתר הזה?".
"ברכה קיבל את ההמלצה ונסוג מהעניין והפרסומים של יצחק המשיכו לרדוף אותו. אבל נדמה כי מה שהפריע לברכה הרבה יותר הייתה העילה שסיפקו הבוסים שלו למסע הצלב הפרוע של יצחק: הבדיקה ה"חשאית" נגדו בשירותם של פינטו וחסידיו. היה מי שהניע את הקמפיין והבטיח שיצבור תאוצה, שהכותרות של יצחק יופצו בסיטונות ברשתות החברתיות ובהודעות ווטסאפ. כמה מהן הגיעו גם לאחיו של ברכה, שחי בטנסי שבארצות הברית. מי שילדיו תיארו כאדם רגיש וכ"איש של כבוד" היה ערב התאבדותו מבודד ופגיע. הקמפיין נגדו קצר פירות ותחושת חוסר האמון כלפיו חלחלה באטיות גם לתודעת כמה מעמיתיו במשטרה ובמשרד המשפטים. במשחק הזה לקחו חלק גם כמה עיתונאים".
8.2) העובדות (י.י.)
גידי מסתיר מהקוראים את האמת הפשוטה. ניצן סירב להתגייס ולנקוט צעדים משפטיים נגד הח"מ (יואב יצחק), מכיוון שבאותה עת הוא ידע היטב, מחוקרי מח"ש שכבר היו בעיצומה של "בדיקה חשאית", בהנחייתם של ניצן ווינשטיין: הפרסומים והחשיפות ב-News1, בנוגע לכמה פרשות, נבדקו במח"ש ונמצאו נכונים. לכן, לא היה בסיס לקובלנה נגד הח"מ. ניצן, שחיפה על ברכה במשך זמן רב מאוד, ידע היטב: חובה עליו ועל מח"ש לקיים חקירה מקיפה כדי להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם החשודים, ככל שיהיו.
9) הבחירות הנכונות...
9.1) כותב גידי
"בהלוויה תיאר מפקדו הקודם יואב סגלוביץ' את הדילמה של ברכה בפרשת פינטו כבחירה בין הרב שלו לבין המדינה. "הלכת עם המדינה, הלכת עם הממלכה", ספד לו, פנה לשוטרים וקרא להם לא להרכין ראש: "עשו את הבחירות הנכונות כפי שהוא עשה".
9.2) העובדות (י.י.)
במקום לנגח את סגלוביץ', מחמת דבריו, מצטט גידי את דבריו בשבחו של ברכה, משל דרכו של ברכה, שהתאבד במקום להעמיד עצמו לחקירה, ראויה להוות מודל לחיקוי לכל שוטרי ישראל. בכל הכבוד, וגם אחרי מות - לא ולא. המידע המצוי במח"ש, שחלקים גדולים ממנו חשפנו ב-News1, מלמד כי טוב יעשו שוטרי ישראל אם יחפשו לעצמם מופת אחר.
בחר להתאבד במקום להיחקר [צילום: מן הטלוויזיה]
דרוקר. סדרה של שקרים [צילום: יח"צ]
קרא. גונב מ-News1 [צילום: פלאש 90]
תפוס כינוי יחודי
וגם: ש"ס יוצרת שקופים חדשים, ירון זליכה מטיף מוסר, מי השופטים שהקלו עם פדופיל והסוקרים שוב נכשלו
קטר משמשת עורק חיים כלכלי ופוליטי עבור תנועת האחים המוסלמים וארגוני טרור נוספים 
