.
בינואר שנת 1935 הוקמה אגודת העיתונאים בארץ ישראל וכעבור כ-10 שנים בתחילת 1946 הוקם האיגוד הארצי של עיתונאי ארץ ישראל. מלבד דאגה וטיפול בשיפור תנאי שכרם ותנאי עבודתם של חבריה, טיפלה האגודה גם בהבטחת שיכון לחבריה. עיתונאים לא מעטים עלו מזה כבר לארץ והיה נדרש לדאוג להם מלבד לתעסוקה גם לשיכון.
בעשורים הראשונים להקמת המדינה, בניית שיכונים סקטוריאליים או מקבצי דירות עבור חברי ארגונים ואיגודים מקצועיים שונים, הייתה תופעה שכיחה למדי בכל רחבי הארץ. הוקמו, שיכונים מיוחדים, לחיילים, לקצינים, לשוטרים, לרופאים, לעובדי עיריית תל אביב) ועוד כהנה וכהנה. גם העיתונאים ביקשו להקים עבורם שיכונים וריכוזי מגורים משלהם. ב
עיתון הצפה מיום חמישי 27 באפריל 1944, מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "שיכון לעיתונאים" ובה נאמר בזו הלשון: "לאחר מו"מ בין הקרן הקיימת לישראל לבין אגודת העיתונאים העמידה הקק"ל 21 דונם קרקע מעבר לירקון לרשות אגודת העיתונאים לשיכון עיתונאי תל אביב".
מעיון בארכיונים אני למד בין השורות שהעיתונאים וראשי אגודת העיתונאים זכו לא פעם בהקלות ובתנאים נוחים לרכישת דיור ובהקצאת קרקע לדיור אף במקומות יוקרתיים בערים, אולי אף יותר מאשר סקטורים רבים אחרים, יהיו שהלעיזו ואמרו שהסיבה לך משום שהיו מבאי ביתם של אישי ציבור וראשי מפלגות מה שקוראים היום "מקושרים". העיתונאים, ובמיוחד הבכירים שבהם, גם זכו לעידוד ותמיכת כמה ראשי ערים ומועצות שביקשו למשוך ליישובם אנשי רוח ותרבות ובהם עיתונאים סופרים ואמנים.
הקמת שיכון העיתונאים ביד אליהו
בתחילת שנות ה-60 התארגנה קבוצת עיתונאים בעלי משפחות בשיתוף מסוים של אגודת העיתונאים לבנייה משותפת של שני בניינים למגורים. הקבוצה רכשה חלקת שטח גדולה יחסית בשכונת יד אליהו בתל אביב לא רחוק מהמקום בו שכנה "הסינרמה", שעוד לא קמה באותן שנים. צידה המזרחי של החלקה שרכשה קבוצת העיתונאים פונה לרחוב יצחק שדה 56 (אז נקרא רחוב הגשר) וצדה הדרומי פונה לרחוב הפלמ"ח 13. על חלקה זו בנתה קבוצת העיתונאים בתחילת שנות ה-60 שני בנייני מגורים. האחד, ברחוב יצחק שדה 56, בניין בין ארבע קומות והשני כ-25 מטרים מאחוריו ברחוב הפלמ"ח 13, בניין בין 3 קומות. הבניינים תוכננו על-ידי האדריכלים אברהם יסקי, חתן פרס ישראל, ושותפו האדריכל אמנון אלכסנדרוני. היו אלה מבנים ייחודיים שנבנו מלבני סיליקט לבנות שחוזקו בחגורות בטון בין הקומות. בעוד שכמעט כל המבנים באזור היו מבני מלט. שני הבניינים היו למעשה כמעט היחידים ברחוב ובסביבה באותה תקופה שבהם הותקנו מעליות. בשנת 1963 נכנסו לבניינים הדיירים החדשים כולם עיתונאים או חברי אגודת העיתונאים, לרוב בעלי משפחות. בבניין ברחוב יצחק שדה 56 התגוררו 8 משפחות עיתונאים ואילו בבניין השני הסמוך ברחוב הפלמ"ח 13 התגוררו 6 משפחות עיתונאים.
דיירי שני הבניינים
וזו רשימת ופרוט העיתונאים שהתגוררה בשיכון העיתונאים ביד אליהו בתחילת שנות ה-60. רשימה הדיירים מבוססת על נתונים שפורסמו בוויקיפדיה על-ידי חגי אדלר שהתגורר בבניין ומכיר היטב את דייריו. אביו הוא העיתונאי ברוך אדלר וכן על ידע אישי של כותב שורות אלה. בין הדיירים מספר עיתונאים ידועים.
ברחוב יצחק שדה 56 התגורר בדירה 7 בקומה רביעית יוסף "טומי" לפיד עם משפחתו, רעייתו הסופרת והמחזאית
שולמית לפיד וילדיהם
יאיר לפיד, מיכל ז"ל ומירב (כיום ד"ר מירב רוט). דיירים נוספים בבניין היו העיתונאי והסופר יגאל לב, איש
מעריב ורעייתו זאבה (חסונה), שהייתה בתו של עורך החדשות של מעריב אהרן קלאוס. יגאל לב שימש יושב-ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. דיירים נוספים בבניין שיכון העיתונאים ברחוב יצחק שדה 56 היו: העיתונאי ברוך אדלר, שהיה עורך לילה וכתב בכיר בעיתון "הצופה" ורעייתו רחל אדלר שהייתה מפקחת במשרד החינוך על בתי ספר ממלכתיים דתיים, מאיר פרבר עיתונאי ועורך, נפתלי קראוס, איש חב"ד - עיתונאי בעיתון שערים ומאוחר יותר במעריב, דוד לאזר - עיתונאי ועורך המוסף הספרותי במעריב, זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960. מאוחר יותר הצטרף לבניין לוי יצחק הירושלמי, עיתונאי במעריב ויושב-ראש האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, נתן ברון עיתונאי ב
ידיעות אחרונות, וחבר הוועד המנהל של
רשות השידור רעייתו היא השופטת
ציפורה ברון.
בבניין ברחוב הפלמ"ח 13, התגוררו 6 משפחות עיתונאים ובהם שבתאי דון יחיא עורך "הצופה", שלמה ניצן - סופר ועורך עיתון הילדים משמר לילדים. עיתונאים נוספים שהתגוררו בבניין: משה רון - המזכ"ל הראשון של אגודת העיתונאים בתל אביב וממקימיו של בית העיתונאים על שם סוקולוב. זמן קצר לאחר מכן עברה להתגורר בדירה בתו, העיתונאית שולה רון, אשתו לשעבר של
שמוליק קראוס, יצחק בראט - עיתונאי ולימים עורך לעצטע נייעס, עובדיה פלד - עיתונאי בעיתון האידיש לעצטע נייעס ובעיתון בפולנית נוביני קורייר.
חצר משותפת וילדי הבניין
בין שני הבניינים בשיכון העיתונאים ביד אליהו הפרידה חצר גדולה משותפת עם דשא ששימשה בין השאר כמגרש משחקים לילדי העיתונאים וחבריהם מהשכונה. אורי אדלר בנו של העיתונאי ברוך אדלר שהתגורר בבניין מספר כי היה זה מגרש בגודל של "רבע מגרש כדורגל" היום לא רואים דבר כזה בבתים משותפים היום, מן הסתם, היו מנצלים את השטח הגדול להוסיף עוד יחידות דיור, אז הייתה תקופה אחרת, אומר אורי אדלר. האווירה במקום הייתה משפחתית. רבים מהעיתונאים הכירו זה את זה מעבודתם המשותפת ומחברותם באגודת העיתונאים.
בראיונות לעיתונות מרבה חבר הכנסת יאיר לפיד, מי שהיה שר האוצר בממשלת ישראל, ובנם של יוסף (טומי) ושולמית לפיד, לספר על ילדותו בשיכון העיתונאים ביד אליהו וניכר, מדבריו כי הוא מלא ערגה ורגשות למקום. ילדים נוספים שגדלו בבניין הם: עמרי ניצן, לימים במאי ומנהל תיאטרון ידוע בנו של העיתונאי והסופר שלמה ניצן, עו"ד בני דון-יחיא בנו של שבתאי דון-יחיא, דניאל פרבר איש חברת מחשבים, בנו של העורך והעיתונאי מאיר פרבר, אורי אדלר - מוזיקאי יוצר וסופר, בנו של העיתונאי ברוך אדלר, איתי ברון - תת-אלוף במיל', כיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן. בנם של ציפורה ונתן ברון. מיכל לפיד-דורבן ז"ל נהרגה ב-1984 בתאונת דרכים ברחוב המסגר בתם של יוסף ושולמית לפיד כמה מהמשפחות היו משפחות דתיות כמו אדלר, קראוס ונוספות, וילדיהם למדו בבתי ספר דתיים כמו "עציון" ועוד. בתיכוניים למדו ילדי שיכון העיתונאים בבתי ספר שונים במרכז העיר ואף בצפונה.
שיכון העיתונאים ביד אליהו שהיה שיכון סקטוריאלי היה מוקף סביבו למעשה בכמה שיכונים סקטוריאליים נוספים ובהם "שיכון עובדי עיריית תל אביב שנבנה עבור עובדי עיריית תל אביב. "שיכון מפ"ם" - שיכון מפלגתי אשר נבנה בשנות החמישים עבור חברי מפלגת הפועלים המאוחדת, ברחוב הגשר (יצחק שדה) 53-61 ו"שיכון הפועל המזרחי" ביד אליהו שהוקם באזור הרחובות יצחק שדה, הפלמ"ח, הגיבור האלמוני, עבור חברי המפלגה הדתית לאומית. בשיכון הפועל המזרחי היה בית כנסת מרכזי וקהילה מגובשת. תושבי שיכון העיתונאים הדתיים היו מתפללים בו. מספרים כי גם
יוסף לפיד שדבקה בו תדמית של אנטי דתי כנראה שלא בצדק, נהג לפקוד לא פעם בית כנסת זה בעיקר בערבי שבת וחגים. ואף רכש בו מושב שמעליו מתנוסס שמו על לוחית.
קרוב למערכות העיתונים
מיקום "שיכון העיתונאים" ב"אזור הסינרמה" ביד אליהו, היה אידיאלי עבור העיתונאים שהתגוררו בו, שכן היה קרוב גאוגרפית לרוב מערכות העיתונים הראשיות שהתרכזו אז, סביב רחובות יצחק שדה, המסגר, קרליבך ורחוב הרכבת - מרחק הליכה של 15-10 דקות משיכון העיתונאים. עיתון מעריב שכן ברחוב קרליבך 2 בתל אביב, מערכת "הצפה" ברחוב המסגר 66, מערכת ידיעות אחרונות שכנה אף היא באזור, מערכת "על המשמר" ברחוב בן אביגדור 4. מערכות העיתונים לעצטע נייעס (באידיש) ואוי קלט (בהונגרית) שכנו באזור רחוב הרכבת ברחוב הרכבת 52 ליד התחנה המרכזית הישנה. עיתונאים לא מעטים שהתגוררו בשיכון העיתונאים ביד אליהו, הלכו למקום עבודתם ברגל. כותב שורות אלה ראה במו עיניו מספר פעמים את שבתאי דון יחיא עורך "הצפה" הולך ברגל ברחוב יצחק שדה בדרכו למערכת הצפה ברחוב המסגר 66 ואת נפתלי קראוס עיתונאי מעריב הולך ברגל אף הוא ברחוב יצחק שדה למקום עבודתו במערכת מעריב ברחוב קרליבך 2. קירבת יד אליהו למערכות העיתונים משכה לשכונה עיתונאים נוספים שהתגוררו שלא במסגרת "שיכון העיתונאים" אם זכרוני אינו מטעני התגוררו בשכונה העיתונאי
ישראל פז שהיה עיתונאי ועורך ב "על המשמר" ובעיתון חדשות הספורט (ששכן אף הוא באזור רחוב המסגר ), העיתונאי ברוך שיין איש ה "
קול ישראל" ועורך לילה בעיתון הצפה, משה גילדאי שהיה אף הוא עורך לילה בעיתון הצפה ועיתונאים נוספים.
שיכון העיתונאים היום
ביקרתי לא מכבר בשיכון העיתונאים ביד אליהו. שני הבניינים ברחוב יצחק שדה 56 וברחוב הפלמ"ח 13 קיימים עד היום ושמרו פחות או יותר על המראה המקורי שלהם ניתן לראות עדיין את לבנות הסליקט בקירותיו. נכון ל-2018 לדברי אורי אדלר רוב דייריו המקוריים, אם לא כולם כבר לא מתגוררים במקום. חלק הלכו לעולמם, חלק עזבו למקומות אחרים. בכניסה לבניין ברחוב יצחק שדה 56 הוצב שלט על הקיר וזה לשונו "הבניין תוכנן על-ידי האדריכלים אמנון אלכסנדרוני ואברהם יסקי חתן פרס ישראל הבניין תוכנן בשנת 1960". בכניסה לבניין השני הסמוך ברחוב הפלמ"ח 13 הציבה עיריית תל אביב לוחית הנצחה לזכרו של העיתונאי והסופר שלמה ניצן שהתגורר בבניין.
