חברי הכנסת של ימינה הבטיחו, לאחר שמצאו את עצמם מחוץ לממשלת הג'ובים של בנימין נתניהו ובני גנץ, שישרתו את העם באופוזיציה. הם גם הניפו את דגל המאבק בשחיתות, לאמר: עכשיו, כשאנחנו בחוץ, אפשר להיאבק נגד התופעות שלא יכולנו לצאת נגדם כאשר היינו חלק מממשלתו של החשוד/הנחקר/הנאשם בנימין נתניהו.

לחמשת חברי הכנסת של הסיעה המצומקת הזאת לא נדרש יותר מאשר שבוע כדי לגלות את פרצופם האמיתי: לא מלחמה בשחיתות ולא בטיח, אלא ליקוק גלוי לנתניהו וזחילה על ארבע בניסיון למצוא איזשהו סדק שיאפשר להם להיכנס לממשלתו. השרב ששרר ברחבי הארץ בשבוע שעבר לא הצליח לחמם את הקור המקפיא הנושב בספסלי האופוזיציה, או שמא הוא הדגים לנפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ, מתן כהנא ואופיר סופר כיצד מרגישים במדבר הפוליטי.

זה התחיל עם היוזמה של שקד, יחד עם שלמה קרעי מהליכוד - אחד מן הבולטים בלהקת המעודדות של נתניהו - לשינוי אופן בחירת היועץ המשפטי של הכנסת, משרה שיש לאייש ממש כעת. כיום הוא מומלץ (ולמעשה נבחר) בידי ועדה בה משתתפים שלושה חברי כנסת, שופט בדימוס המתמנה בידי נשיא בית המשפט העליון, נציג נציבות שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין ונציג הפקולטות למשפטים. על-פי הצעתם של שקד וקרעי, בוועדה יהיו רק חמישה חברי כנסת - שלושה מן הקואליציה ושניים מן האופוזיציה - כך שבפועל הממשלה היא שתבחר את היועץ המשפטי של הרשות המפקחת עליה.

אפשר להתווכח על ההיגיון של ההצעה הזאת, אך דומה שהצטרפות האופוזיציה אליה היא מוטרפת. היועץ המשפטי לכנסת הוא לעיתים המחסום האחרון (ואף הבלעדי) מפני התעמרותה של הממשלה בכנסת ומפני נסיונות לבצע מחטפים חקיקתיים. ראו למשל את אזהרותיו של איל ינון, היועץ הקודם, מפני הדיון הפגום בחוק מיסוי דירה שלישית - אזהרות שנפלו על אוזניים ערלות של משה גפני, ופגמים שהובילו בסופו של דבר לביטול החוק בידי בג"ץ. הסכמה של סיעה אופוזיציונית להעברת השליטה במינוי היועץ לידי הממשלה, כמותה כהסכמה של התרנגולות להפקיד את מפתח הלול בידי השועל.

שקד איננה טיפשה. ממש לא. היא אישה חכמה ומוכשרת, שהייתה שרת משפטים מצוינת - כך שהיא גם מכירה את התחום בו מדובר. לכן, ההסבר היחיד שניתן לתת להצטרפותה ליוזמה זו, הוא שמדובר בחלק מן הניסיון הנואש - שלא לומר הפתטי - של ימינה להיכנס איכשהו לממשלת ל"ו הצדיקים.

זה נמשך עם הצעת החוק של כל חברי הסיעה, ולפיה ראש ממשלה לא ייחקר בזמן כהונתו אלא על עבירות מין, אלימות וביטחון חמורות - מה שידוע כ"חוק הצרפתי". זה אומנם לא יחול על התיקים הנוכחיים נגד נתניהו, אך בהחלט יכול לעזור לו אם למשל פרשת הצוללות (תיק 4000) תתפתח לרעתו. ואילו דברי ההסבר להצעה נלקחו הישר ממופע האימים של נתניהו בפתיחת משפטו: "הפרדת רשויות מחייבת למנוע מצב בו ניתן יהיה להלך אימים על ראש ממשלה מכהן ולסכל את בחירת הציבור הדמוקרטית באמצעות רדיפה משפטית".

כאן התם שואל: מה זאת? האם כך נלחמים בשחיתות - על-ידי הפיכת לשכת ראש הממשלה לעיר מקלט? על-ידי חתירה תחת עקרון היסוד של שוויון בפני החוק? על-ידי פגיעה אנושה ביכולת לנהל חקירות כאלה, אם יהיה צורך לדחות אותן במשך שנים? או שמא מוטב להיות הבן שאינו יודע לשאול, כי התשובה רחוקה מלהיות ערבה לאוזן: לא, זו אינה מלחמה בשחיתות. זוהי החנפה למי שמואשם בעבירות שחיתות חמורות, במטרה להצטרף לממשלתו.

הציונות הדתית רשמה הרבה רגעי שפל בשנה וחצי האחרונות. החל מהעריקה של בנט ושקד מן הבית היהודי אל הימין החדש, עבור בפלרטוט עם איתמר בן-גביר ודומיו, וכלה בכלנתריזם של רפי פרץ. מה שעושה ימינה בעשרת הימים האחרונים הוא בהחלט שפל עמוק עוד יותר. התחברות לנאשם בפלילים היא דבר אחד, התחנפות אליו היא דבר אחר לגמרי. זו אינה מורשת ישראל, אלא היפוכה. זה לא ציוני, זה לבטח לא דתי. אם הציונות הדתית רוצה להבין מדוע היא מתרסקת - הנה התשובה.