סבך האינטרסים בדרך להסכם עם סעודיה

בדיווחו של פרידמן אין מידע חדש אשר לפרטיה של עסקת החבילה, הנשקלת בוושינגטון זה זמן רב. עם זאת, עיקר העניין בפרסומה הוא עיתוי הפרסום, שנבחר על-ידי ביידן, ועצם הנכונות האמריקנית להאיץ את המהלך כפי שבא לידי ביטוי בשיגורם של יועציו לריאד בשבוע שעבר.

אפשר, כי החלטת הממשל לקדם את עסקת החבילה מתבססת על הערכה, כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהכריז זה מכבר כי נורמליזציה עם סעודיה היא יעד מרכזי לממשלתו, יראה בעסקה מוצא מן הסבך הפוליטי בישראל. ובפועל, האצת המהלך מצידו של הממשל היא גם מעין "תשובה" של ביידן לכישלון מאמציו לשכנע את נתניהו להימנע מביטול עילת הסבירות אלא בהסכמה רחבה. לנוכח הדרישות הסעודית, נראה שהממשל מודע, כי יהיה עליו לשלם מחיר גבוה תמורת הנורמליזציה והוא אף נערך לכך.

בפועל, ביידן חותר להציב את השחקנים באזור בפני צורך לקבל הכרעות היסטוריות. את המהלך מתחיל הממשל מסעודיה, שקרוב לוודאי תצטרך להראות לממשל נכונות להסתפק בפחות מ-100% מתביעותיה (אך גם לא רחוק מהן). הממסד הביטחוני האמריקני, המאותגר ברחבי העולם לרבות בזירה האסיאתית ומול רוסיה באוקראינה, יתקשה כיום להסכין למתן ערבות צבאית חוזית כובלת למדינה כלשהי ולא כל שכן לסעודיה, בעלת הגבולות הארוכים והמוקפת איומים.

דרישת ריאד לפיה ארה"ב תשלים עם הקמת תכונית גרעין אזרחית סעודית, שתכלול יכולת העשרה עצמאית בתחום המדינה ובלי שזו תחתום על הסכם מיוחד למניעת סכנות התפוצה, מציבה קושי רב בפני וושינגטון ובוודאי בפני ירושלים. סביר כי אם תתקבל הסכמה אמריקנית בנושא, הסעודים מצידם יצטרכו להסכים לאמצעי פיקוח אמריקנים קפדניים.

אחת ההצעות שהועלו בעבר היא להקים תאגיד גרעיני אמריקני-סעודי, "ארמק"ו גרעינית", במסגרתו תהיה לארה"ב שליטה בהקמה ובתפעול של תוכנית העשרת אורניום על אדמת סעודיה. עוד יוזכר, כי בהפעלת תוכנית גרעין אזרחית בסעודיה הכוללת העשרת אורניום גלומה סכנה מוחשית, שכן סביר שמדינות נוספות במזרח התיכון ידרשו יכולת זהה, ובכך תגבר סכנת התפוצה הגרעינית באזור. כך למשל, איחוד האמירויות ויתרה על העשרת אורניום בשטחה בתמורה לסיוע בהקמת תוכניתה הגרעינית. לא מן הנמנע, כי כעת היא תדרוש לפתוח מחדש את ההסכם עימה או תדרוש "פיצוי" מארה"ב.

גם הדרישה הסעודית לגישה לאמל"ח האמריקני המתקדם ביותר מעוררת בארה"ב חשש כבד ממרוץ חימוש קונבנציונאלי אזורי, כולל מצד מצרים, איחוד האמירויות ואף ישראל. ובמקרה של ישראל, ארה"ב תתקשה למלא את מחויבותה החוקית לשמר את יתרונה הצבאי האיכותי אם למשל יימכרו לסעודיה מטוסי 35-F (שריאד מעוניינת בהם מזה זמן). בנוסף קיים חשש לעתידו של אמל"ח זה, אם יתחוללו בסעודיה זעזועים פנימיים קיצוניים. איחוד האמירויות, שעד עתה לא קיבלה את מטוסי 35-F ולטענתה הובטחו לה על-ידי ארה"ב, עלולה לראות בהעברתם לסעודיה בסיס לחידוש דרישתה או פגיעה במעמדה.

צפוי, כי היענות אמריקנית לדרישה הסעודית לחוזה ביטחון או ערובה בדומה לכך, תוביל לדרישות דומות מצד מדינות נוספות באזור, בראשן ישראל, וכי הסכמת הממשל לכך תקדם את כינונו של מערך ההגנה האזורי שהוא חותר להקים. ככלל, הצעדים נועדו להגביר משמעותית את הלחץ על אירן ולעודדה לגלות מתינות במגעים הדיפלומטיים בנושא הגרעין, וכן להבהיר לה, לרוסיה ולסין, כי ארה"ב היא עדיין הגורם המעצמתי המוביל במזרח התיכון.

מעל להיבטים האסטרטגיים מרחפים השיקולים הערכיים והפוליטיים הפנים-אמריקניים. בקרב המפלגה הדמוקרטית וביידן עצמו קיימת סלידה עמוקה מסעודיה התאוקרטית ומהשליט בפועל, יורש העצר מוחמד בן-סלמאן, בפרט. במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, ביידן אף התייחס לסעודיה כאל מדינה משוקצת ונמנע ממושכות ממגע עם בן-סלמאן.

גם אם חל שינוי בגישתו כתוצאה מהבנה גוברת את חשיבותה האסטרטגית של סעודיה, בעיקר עקב משבר האנרגיה שהתפתח על-רקע המלחמה באוקראינה והערכה לרפורמות הפנימיות מרחיקות הלכת שמחולל מוחמד, הממשל יתקשה להתגבר על ההתנגדות הצפויה בקונגרס לדרישות הסעודיות. ייתכן שהמפתח להתגברות על מכשלה פוטנציאלית זו יהיה הסכמת ישראל לנקוט צעדים מעשיים בסוגיה הפלשתינית שיתנו מענה לדרישות הממשל ומחוקקים דמוקרטיים רבים, החותרים לעצור את תהליכי ההתנחלות והסיפוח המעשי בגדה המערבית ולשמר את האפשרויות להסדר עתידי של שתי המדינות.

ואכן, עיקר הדרישות האמריקניות, המתגבשות כדי לקדם את מהלך הנורמליזציה, מופנה לישראל. התקדמותו צפויה לעורר התנגדות מצד שותפיו הקואליציוניים של נתניהו, ואולי אף לגרום לנפילת הממשלה. ייתכן שהממשל אף שואף למימוש אחת משתי אפשרויות: כינון ממשלת קואליציה חדשה ומתונה יותר בישראל, או עריכת בחירות לכנסת, שלמעשה יהיו משאל עם על עתיד הגדה המערבית.

בראיית הממשל, ביוזמת הנורמליזציה טמונים מספר פיתויים העשויים להביא את נתניהו לאמץ אותה חרף הקשיים, ובכללם: ההזדמנות להירשם בדפי ההיסטוריה כמחולל מהפך מדיני-אזורי מרחיק לכת, לאפשר לו לסגת מהמהפכה המשפטית ולהסיט את תשומת הלב הציבורית מהמשפט המתנהל נגדו.

כמו במקרה "הסכמי אברהם", גם הפעם הפלשתינים הם למעשה שחקני ספסל, שיזכו בעיקר בתמורות חשובות אם יצלח המהלך - עצירה של תהליכי סיפוח בגדה המערבית וסיוע כספי רב. אירן תהיה אז המפסידה העיקרית. הממשל האמריקני רואה ביוזמת הנורמליזציה גם דרך לצמצם למינימום את האפשרות למהלך צבאי ישראלי נגד תוכנית הגרעין האירנית ולהפחית מתחים בין ישראל לאירן בסוריה ובין ישראל לחיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני.

נראה שנורמליזציה חלקית בין ירושלים לריאד תהיה אפשרית גם ללא הסדר מדיני ישראלי-פלשתיני מלא, אך בעוד שאת התמורות המרכזיות לנורמליזציה עם ישראל מבקשים הסעודים מארה"ב, הם יזדקקו עדיין לתמורה מישראל בהקשר הפלשתיני, שאותו יוכלו להציג כתורם למימוש רעיון שתי המדינות. אולם יעד זה יהיה קשה להשגה, שכן מדיניות ממשלת ישראל בזירה הפלשתינית בעת הנוכחית מגבילה את היכולת לייצר תנאים נוחים להתקדמות בערוץ הישראלי-סעודי.

לסיום ייאמר כי יוזמת הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה אינה חפה משיקוליו של ביידן לקראת בחירות 2024 ושאיפתו לגרוף הישג משמעותי במדינות חוץ. בה בעת, מה שמעניק ליוזמה חיות הוא שיקופה את מחויבותו האישית העמוקה של ביידן לתפיסתו את ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית ואת רצונו "להציל את ישראל מעצמה" ולהיטיב עם ביטחונה ומעמדה, הן במישור הפנים-ישראלי והן בהקשרים הפלשתיני והאזורי.