למעלה מ-50 טנקים וכלי רכב צבאיים מוטלים מושבתים ונטושים בבסיס הצבא בצפון סוריה, אותו לכדו המורדים במתקפה שהפילה את בשאר אסד. הבניין המרכזי נושא את חותמם של שני פיצוצים עזים, אך רק מעט סימנים לקרבות פנים אל פנים. ההתקפה נגמרה בתוך יממה, כאשר החיילים ברחו והותירו אחריהם בגדים, שמיכות, מסיכות גז, קסדות ופחיות ריקות.
בסיס זה מסמל את ההזדמנות והאתגר שבפני המשטר החדש, סבור ניו-יורק טיימס: לאחד את קבוצות המורדים – ולבנות מחדש מדינה הרוסה. ההנהגה החדשה הודיעה על כוונתה לאחד את המורדים תחת כנפיה ובצבא אחד. אנשי הטיימס סיירו במדינה עשרה ימים ושוחחו עם עשרות לוחמים, שרבים מהם קיבלו על עצמם את מנהיגותו של אחמד א-שרע, ראש הייאת תחריר א-שאם.
אולם, המרירות והפלגנות צפויות להימשך מול כוחות שיישארו באופוזיציה, כולל הכורדים שהשולטים ברוב צפון-מזרח המדינה, דאעש הפועל במרכז המדינה ושרידי כוחות הביטחון של אסד המפגינים סימנים של התנגדות. ובעוד המורדים נוטלים לידיהם את ביטחון המדינה וגבולותיה, הם יורשים תשתית צבאית הרוסה שיתקשו להפעיל ולשקם.
בסיסי הצבא נפלו בידי המורדים במהירות מסחררת, ללא התנגדות של ממש. ברור שחייליו של אסד סבלו ממחסור בכל דבר. "חשבנו שנכבוש כפר אחד ובסוף כבשנו את כל סוריה", אומר אבו-עיישה בן ה-24 בחיוך רחב. הוא ניצב בפארק במרכז חמאת יחד עם אבו-חמזה בן ה-25, ומשאיל את הרובה שלו לצעירים המתייצבים לצילום. השניים אומרים שהתאמנו ולחמו מגיל 15 ושכעת יצטרפו לצבא הלאומי.
היו גם קרבות עזים; אבו-עיישה אומר שמפקדו וסגנו נהרגו בימים הראשונים של ההתקדמות לדמשק. אולם, ההתנגדות הייתה חלשה מאשר בשנים הקודמות. הנוכחות הרוסית באוויר והאירנית על הקרקע הופחתו בחודשים שקדמו לנפילת המשטר.
חלב נפלה ב-30.11.24 לאחר שלושה ימי לחימה בלבד. העיר הייתה הזירה לקרבות עזים ב-2011 ונדרשו לאסד ארבע שנים לכבוש אותה מחדש ב-2016 בעזרת אירן ורוסיה. נפילתה הפתאומית היממה את משטרו. משם דהרו המורדים דרומה לחמאת, חומס ודמשק. לאורך הדרך נראים טנקים ונגמ"שים נטושים, פגועים או הרוסים; רק בחלקם נראים סימני לחימה.
|
|
|
|
פסל של חאפז אסד, דיר עטייה [צילום: לאו קוריאה, AP]
|
|
היו גם סימנים של פניקה, מתאר הטיימס. נגמ"ש נתקע בקצהו של בית כפרי, וטנק נותר הפוך לאחר שנתקל בתעלה. כאשר המורדים התקדמו, התכוננו החיילים-האחים מחמוד וממדור לערוק. מחמוד ברח כאשר המורדים תקפו את הבסיס בו הוצב, בדרום הגולן. הוא ושלושה חיילים נוספים רצו בחורשה והתחבאו בכפר שני לילות, עד שמארחם אמר להם שאסד נפל. ואילו ממדור קיבל ב-7 בדצמבר פקודה לפנות את הבסיס. החיילים החליפו לבגדים אזרחיים, נטשו את נשקם ונסעו במשאית לבירת המחוז. בנקודת ביקורת בדקו אותם מורדים ואמרו להם: פשוט תלכו הביתה.
לדברי האחים, התנאים הגרועים, השכר הנמוך וחוסר שביעות הרצון מילאו תפקיד בקריסתו של הצבא. "הם לא נלחמו. איש לא אהב את אסד, אך איש לא יכול היה לומר זאת", אומר מחמוד. "אסד הכריח אותנו להתגייס". הוא רצה להמשיך בלימודיו, אך חויב להתגייס וקיבל עשרה דולרים בחודש. ואילו אחיו חויב לשרת במשך 5.5 שנים.
האחים חוששים מפני השלטון החדש, אך המפקד המקומי של המורדים אופטימי. לדברי א-נהאר, עתידה של המדינה חשוב לעמיתיו בתחריר א-שאם, והוא מכבד את רוב החיילים-לשעבר שלדבריו תומכים גם הם בסוריה. א-נהאר גם הביע את התקווה שהממשלה תגיע להסכם עם הכורדים.
מבחינתם של רבים, הבטחות המורדים מספקות תקווה לגבי הפוטנציאל בעתיד – אם כי עדיין יש להמתין ולראות האם יגשימו אותן. מבחינת המורדים, יש חשיבות לכך שהצלחתם נבעה מהקשר שיצרו עם המנהיגים המקומיים באיזורים בהם שלטה הממשלה וגם עם גורמים בתוך הממשל. הבטחתם שלא לפגוע בבני המיעוטים וקריאתם לאנשי כוחות הביטחון להניח את נשקם, הפחיתו את עוצמת העימות.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
07/01/2025
|
|
|
עודכן: |
07/01/2025
|
|
|