שושנה ויג וחני דינור [צילום: שושנה ויג]
כששושנה פגשה את חני |
כתבה שנייה בסדרה "גבעת פייסבוק אינה עונה" ● הפגישה עם חני דינור מהווה סממן חשוב מאוד בהליך הבשלתה של הקבוצה. המעבר הזה לחיים האמיתיים היה עד עכשיו רק בשיחות טלפון. לגעת ממש ולנשק מישהו מהחברים על הגבעה לא זכיתי עד היום. הפגישה איתה פתחה את שביל הזהב למפגשי פסגת גבעת פייסבוק
חני דינור
|
|||||||
|
|||||||
איני עומדת בקצב, אירוע רודף אירוע. או שעובדים עלי או שאני נהנית שדורכים עלי. היום גם קראו לי מדרכה. אבל אני לא מפסיקה, אני ממשיכה. כבר כמה ימים שמגבעת פייסבוק שאינה עונה מתזזים אותי. כשרואים אותי עולה על הגבעה תכף דופקים לי משימה. למשל, לכי תנסי לתקן את שגיאות הכתיב של החברים, וכשנדמה לי שרק לי יש משימות אני מגלה שגם את אורית מנסים לתזז, ואפילו הצליחו.
באמצע היום אני רואה שכתוב מתחת לאחת התגובות בעמוד "למחוק" ואחר כך היא מספרת לי שהיא הסכימה לעבור על התגובות המיותרות ולהצביע על התגובות המיותרות. על הגבעה נמחקו התגובות אך בעמוד של שלמה ארצי הן עדיין מתנוססות בגאון, הוא העתיקן בשלמותן, חבל לפספס...עשה שיתוף לפני שנמחק...
בעוד אני נפגשת עם הזמרת חני דינור לצורך ריאיון, מתרחשים אירועים כל הזמן ברקע הפגישה, כמו מישהו מאחורי הקלעים כל הזמן מושך בחוטים. אני מרגישה כמו מריונטה, ונהנית כמו הייתי לפחות בחבורת חסמב"ה. ואחר כך בערב בעוד אני כותבת את הדברים אני רואה שכתוב על הקיר באותיות מאוד ברורות:
"חני דינור תודה על הריאיון, דורית (זיתוני) - לא נכחתי בריאיון כפי שכתבת, יש כאן תגובות מבלבלות מצד כל החברים ללא יוצא מהכלל והן מלאות ברמיזות ניחושים ובלבול מיותר,לא מבין את זה, בכל אופן מחר ריאיון נוסף, עם מי? הרמז בקישור למטה!!! כן - לא טעיתם!!! מחר הרמז יתבהר. אכתוב עוד מעט, בהצלחה שושה - להפשיל שרוולים,"לשסף" מותניים ולא להתרגש, אין לי עניין מיוחד לכתוב משהו המעסיק את המוח ולכן אכתוב משהו שטותי עוד מעט. שוטי שוטי ספינתי ..." כלומר בעוד אני יושבת ומשוחחת עם חני נכנסת ההודעה על הריאיון הבא. מישהו יושב על הגבעה ובדמיונו טווה עלילה שאיני יודעת מהי.
מישהו משטה בנו. עדיין לא ברור האם אני בסרט או בתיאטרון הבימה, בינתיים אני נהנית וממשיכה הלאה. וכשאני מדפדפת בהודעות המוקדמות על הגבעה אני מגלה:
"ערב טוב דורית (דורית זיתוני). הבטחתי לכם ספר, תקליטור וסרט! כעת אנו בבית התבשיל, מבשלים את העלילה. המרואיינים יוכלו לשחק בסרט אם יבחרו בכך, הדרך ארוכה, התחלנו עם חני דינור, עולים מדרגה בשבוע הבא (אני מקווה שלפני), אח"כ ריאיון עם אישיות מסוימת שלעולם לא התראיינה,יש כאן קצב ויש כאן סדר.
יש כאן במאי, תסריטאי. במידה ויתקדם בשביל בו אני מציע - וזה תלוי באמון שאקבל כדי לקדם מהלך, השלב הסופי יהיה ליקוט כל החומר לסרט. כל דבר בעתו. כדי לראות את סרט בשלמותו צריך לראות את החתכים בין קטע לקטע ולחבר אותם,כרגע אתם רואים רק נקודת זמן המועלת בתמונה או ריאיון, אתם לא רואים את המשך הסרט ולא את החלקים הקודמים.סבלנות."
לא איכפת לי אם עובדים עלי או לא, אם אני בסרט או משחקת דמקה, העיקר נפגשתי היום עם חני דינור. ישבנו יחד בקפה פרדו במשמר השרון, כשנפגשנו שאלנו אחת את השניה, את מכירה אותו, ראית אותו, את יודעת מי הוא? האמת, לא ממש התעמקנו אלא המשכנו לשיחה אמיתית בינינו. תוך כדי כך נצלנו את פגישת הפסגה ומרוב פחד שלחתי און ליין תמונה לעמוד הפייסבוק שלי ומיד התמונה הפכה למוקד התעניינות. ישבנו שתינו לוגמות מרק בטטה והקבוצה כל אחד בביתו כבר עודכן במעבר הזה לחיים האמיתיים.
למעשה הפגישה עם חני דינור מהווה סממן מאוד חשוב בהליך הבשלתה של הקבוצה, המעבר הזה לחיים האמיתיים היה עד עכשיו רק בשיחות טלפון. לגעת בממש ולנשק מישהו מהחברים על הגבעה לא זכיתי עד היום. רק בשעה שתים וחצי בערך זכיתי לפגוש בחני החיננית. היא הביטה עלי והחמיאה לי ורק בשל כך היה שווה להיפגש עמה. את לא נראית אמא לחמישה ילדים ועוד עם כל כך הרבה עיסוקים. אבל העיקר צחקנו, סיפרתי לה על הפזצטות שעושים לי על הגבעה והיא אמרה לי אני דווקא לא מרגישה כלום, בכלל מי נמצא שם, לא הרגשתי שיש שם רק שלושים חברים רק כשאת סיפרת לי שאנו קבוצה נבחרת הבנתי באיזה מעמד אני, אמרה לי.
ישבנו ותכננו כיצד אני וחני מארגנות ערב שירי משוררים בהיכל התרבות בנתניה, ותוך כדי כיוון שאני מולטי טסקית גם העברתי מסרון, ס.מ.ס לציפי מנהלת האירועים, והיא ענתה בחזרה, "נדבר אחרי החג" יפה שחתי לחני, תראי לא סירבה. וכבר לפני שהתחלתי לערוך את הכתבה שלחתי לה הצעה מסודרת כיאה לרב תחומית כמוני.
ותוך כדי השיחה עם חני, צץ המרואיין הבא. ועל כך לקראת סיום, אולי. חני, לוקחת אויר כשהיא שרה, הנה השיר הראשון ששלחה אלי בפייסבוק לפני כשבועיים כשהיינו שתינו חדשות, ועניתי לה כמה יפה השיר, והיא בוודאי שמחה שקיבלה מחמאה.
עכשיו לנשום
מילים-צביה אהרוני / לחן - חני דינור
אולי היה ולא ראיתי, אולי זה סוד שלא גיליתי,
אולי בגלל שכך קרה, אולי בתוך הסערה,
אולי כי שם אני נולדתי, אולי בגלל שכך גדלתי,
אולי זה היא, אולי זה הוא, אולי מאז היום ההוא
מה הסיבה, מה הגורם, שזה רועד, שזה צורם,
ומי יאמר, יאמר לי כבר
איך האתמול הפך מחר?
עכשיו לקחת לי אויר, להתכוון ולבקש,
עכשיו הזמן שלי לבחור ולברך על מה שיש.
עכשיו לפקוח העיניים, לקחת נשימה,
עמוק מתוך אין סוף שמיים, עמוק מבטן אדמה.
עכשיו לנשום...
ומה יהיה ואיך יהיה, ומה יהיה אם לא יהיה,
ואם ארצה ולא ייצא, עד שאגיע לקצה.
ואם אחמיץ או אוותר, לא יישאר דבר יותר,
והבדידות, והבריאות, ומה אספיק עד שאמות
מה השיעור, מה הייעוד, האם ביחד או לחוד
ומי יאמר, יאמר לי כבר
מה הוא השביל שבו אבחר?
באמצע היום אני רואה שכתוב מתחת לאחת התגובות בעמוד "למחוק" ואחר כך היא מספרת לי שהיא הסכימה לעבור על התגובות המיותרות ולהצביע על התגובות המיותרות. על הגבעה נמחקו התגובות אך בעמוד של שלמה ארצי הן עדיין מתנוססות בגאון, הוא העתיקן בשלמותן, חבל לפספס...עשה שיתוף לפני שנמחק...
בעוד אני נפגשת עם הזמרת חני דינור לצורך ריאיון, מתרחשים אירועים כל הזמן ברקע הפגישה, כמו מישהו מאחורי הקלעים כל הזמן מושך בחוטים. אני מרגישה כמו מריונטה, ונהנית כמו הייתי לפחות בחבורת חסמב"ה. ואחר כך בערב בעוד אני כותבת את הדברים אני רואה שכתוב על הקיר באותיות מאוד ברורות:
"חני דינור תודה על הריאיון, דורית (זיתוני) - לא נכחתי בריאיון כפי שכתבת, יש כאן תגובות מבלבלות מצד כל החברים ללא יוצא מהכלל והן מלאות ברמיזות ניחושים ובלבול מיותר,לא מבין את זה, בכל אופן מחר ריאיון נוסף, עם מי? הרמז בקישור למטה!!! כן - לא טעיתם!!! מחר הרמז יתבהר. אכתוב עוד מעט, בהצלחה שושה - להפשיל שרוולים,"לשסף" מותניים ולא להתרגש, אין לי עניין מיוחד לכתוב משהו המעסיק את המוח ולכן אכתוב משהו שטותי עוד מעט. שוטי שוטי ספינתי ..." כלומר בעוד אני יושבת ומשוחחת עם חני נכנסת ההודעה על הריאיון הבא. מישהו יושב על הגבעה ובדמיונו טווה עלילה שאיני יודעת מהי.
מישהו משטה בנו. עדיין לא ברור האם אני בסרט או בתיאטרון הבימה, בינתיים אני נהנית וממשיכה הלאה. וכשאני מדפדפת בהודעות המוקדמות על הגבעה אני מגלה:
"ערב טוב דורית (דורית זיתוני). הבטחתי לכם ספר, תקליטור וסרט! כעת אנו בבית התבשיל, מבשלים את העלילה. המרואיינים יוכלו לשחק בסרט אם יבחרו בכך, הדרך ארוכה, התחלנו עם חני דינור, עולים מדרגה בשבוע הבא (אני מקווה שלפני), אח"כ ריאיון עם אישיות מסוימת שלעולם לא התראיינה,יש כאן קצב ויש כאן סדר.
יש כאן במאי, תסריטאי. במידה ויתקדם בשביל בו אני מציע - וזה תלוי באמון שאקבל כדי לקדם מהלך, השלב הסופי יהיה ליקוט כל החומר לסרט. כל דבר בעתו. כדי לראות את סרט בשלמותו צריך לראות את החתכים בין קטע לקטע ולחבר אותם,כרגע אתם רואים רק נקודת זמן המועלת בתמונה או ריאיון, אתם לא רואים את המשך הסרט ולא את החלקים הקודמים.סבלנות."
לא איכפת לי אם עובדים עלי או לא, אם אני בסרט או משחקת דמקה, העיקר נפגשתי היום עם חני דינור. ישבנו יחד בקפה פרדו במשמר השרון, כשנפגשנו שאלנו אחת את השניה, את מכירה אותו, ראית אותו, את יודעת מי הוא? האמת, לא ממש התעמקנו אלא המשכנו לשיחה אמיתית בינינו. תוך כדי כך נצלנו את פגישת הפסגה ומרוב פחד שלחתי און ליין תמונה לעמוד הפייסבוק שלי ומיד התמונה הפכה למוקד התעניינות. ישבנו שתינו לוגמות מרק בטטה והקבוצה כל אחד בביתו כבר עודכן במעבר הזה לחיים האמיתיים.
למעשה הפגישה עם חני דינור מהווה סממן מאוד חשוב בהליך הבשלתה של הקבוצה, המעבר הזה לחיים האמיתיים היה עד עכשיו רק בשיחות טלפון. לגעת בממש ולנשק מישהו מהחברים על הגבעה לא זכיתי עד היום. רק בשעה שתים וחצי בערך זכיתי לפגוש בחני החיננית. היא הביטה עלי והחמיאה לי ורק בשל כך היה שווה להיפגש עמה. את לא נראית אמא לחמישה ילדים ועוד עם כל כך הרבה עיסוקים. אבל העיקר צחקנו, סיפרתי לה על הפזצטות שעושים לי על הגבעה והיא אמרה לי אני דווקא לא מרגישה כלום, בכלל מי נמצא שם, לא הרגשתי שיש שם רק שלושים חברים רק כשאת סיפרת לי שאנו קבוצה נבחרת הבנתי באיזה מעמד אני, אמרה לי.
ישבנו ותכננו כיצד אני וחני מארגנות ערב שירי משוררים בהיכל התרבות בנתניה, ותוך כדי כיוון שאני מולטי טסקית גם העברתי מסרון, ס.מ.ס לציפי מנהלת האירועים, והיא ענתה בחזרה, "נדבר אחרי החג" יפה שחתי לחני, תראי לא סירבה. וכבר לפני שהתחלתי לערוך את הכתבה שלחתי לה הצעה מסודרת כיאה לרב תחומית כמוני.
ותוך כדי השיחה עם חני, צץ המרואיין הבא. ועל כך לקראת סיום, אולי. חני, לוקחת אויר כשהיא שרה, הנה השיר הראשון ששלחה אלי בפייסבוק לפני כשבועיים כשהיינו שתינו חדשות, ועניתי לה כמה יפה השיר, והיא בוודאי שמחה שקיבלה מחמאה.
עכשיו לנשום
מילים-צביה אהרוני / לחן - חני דינור
אולי היה ולא ראיתי, אולי זה סוד שלא גיליתי,
אולי בגלל שכך קרה, אולי בתוך הסערה,
אולי כי שם אני נולדתי, אולי בגלל שכך גדלתי,
אולי זה היא, אולי זה הוא, אולי מאז היום ההוא
מה הסיבה, מה הגורם, שזה רועד, שזה צורם,
ומי יאמר, יאמר לי כבר
איך האתמול הפך מחר?
עכשיו לקחת לי אויר, להתכוון ולבקש,
עכשיו הזמן שלי לבחור ולברך על מה שיש.
עכשיו לפקוח העיניים, לקחת נשימה,
עמוק מתוך אין סוף שמיים, עמוק מבטן אדמה.
עכשיו לנשום...
ומה יהיה ואיך יהיה, ומה יהיה אם לא יהיה,
ואם ארצה ולא ייצא, עד שאגיע לקצה.
ואם אחמיץ או אוותר, לא יישאר דבר יותר,
והבדידות, והבריאות, ומה אספיק עד שאמות
מה השיעור, מה הייעוד, האם ביחד או לחוד
ומי יאמר, יאמר לי כבר
מה הוא השביל שבו אבחר?
|
|||||
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| כששושנה פגשה את חני |
| תגובות [ 1 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |
| 1 |
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

