ועדת הריכוזיות ובראשה מנכ"ל משרד האוצר חיים שני הגישה המלצות ביניים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ בירכו על הדוח האפוי למחצה. כלי התקשורת מיהרו לשבח את חברי הוועדה על אומץ ליבם, מקצועיות ורעיונותיהם. אך את העיקר שכחו: מי ישלם את מחיר הג'יאהד שמנהלים כמה גורמים פופוליסטיים, ובראשם העיתון/האתר דה-מארקר, נגד קבוצה של טייקונים, ובעיקר נגד מי שמסתמן כמתחרה העסקי-העיקרי בהם (באמצעות מעריב): איש העסקים נוחי דנקנר.

ברשימה זו נצביע על התוצאה הבלתי רצויה אליה מובילה ועדת הריכוזיות. בבואה לצמצם את הריכוזיות במשק - בדרך של פגיעה בטייקונים, פוגעת הוועדה באופן בלתי מוצדק בשורה ארוכה של משקיעים וגורמים מוסדיים, ובמיוחד במאות אלפי בתי אב, שהשקיעו ממיטב כספם באותן חברות הנשלטות ישירות ו/או בעקיפין על-ידי אותם טייקונים.

ועדת הריכוזיות עסקה בשני נושאים עיקריים והמליצה כדלקמן:

א) צוות ראשון - בראשות פרופ' יוג'ין קנדל (חבר הוועדה). עסק בבחינת אחזקות ריאליות ופיננסיות. עיקרי ההמלצות: לחייב גורמים המחזיקים במוסד פיננסי משמעותי שמנהל נכסים ביותר מ-50 מיליארד ש"ח ובמקביל בעסק ריאלי שמכירותיו יותר מ-8 מיליארד ש"ח, למכור אחד מהם בתוך ארבע שנים. נכון לעכשיו: מגבלה זו "לוכדת" רק את נוחי דנקנר (קבוצת אי.די.בי., שתיאלץ למכור את כלל ביטוח), צדיק בינו (שייאלץ למכור את הבנק הבינלאומי או את חברת פז), ואת יצחק תשובה (שייאלץ למכור את הפניקס או את חברת דלק);

ב) צוות שני - בראשות פרופ' שמואל האוזר (חבר הוועדה). עסק בבחינת שליטה באמצעות מבנה אחזקות פירמידאלי. עיקרי ההמלצות: אכיפה מחמירה של דיני ממשל תאגידי (ובכלל זה הקניית כוח עודף למיעוט מבין בעלי המניות בחברה); שינויים מבניים (לרבות הגבלת כוחו של בעל מניות השליטה באסיפה הכללית); הקטנת המינוף וסיכון מערכתי (לרבות אי-הכרה בהוצאות מימון בתנאים מסוימים); ועידוד התחרות בדרך של הרחבת סמכויותיו של הממונה על ההגבלים העסקיים.

הנפגעים העיקריים: משקיעים קטנים ומוסדיים

ועדת הריכוזיות זוכה עתה לתמיכה ציבורית רחבה, גם בשל השתלבותה בקמפיין הציבורי ובמחאה החברתית. אך כדאי לבחון לעומקן את ההמלצות, ולקחת בחשבון כי בצד השינויים המבניים המבורכים שמבקשת הוועדה להחיל, עלולות המלצות הוועדה - אם תתקבלנה כחבילה אחת - לפגוע דווקא באותם משקיעים/גורמים עליהם היא מבקשת לגונן, וזאת במקביל לפגיעה בלקוחות ובספקים של אותן חברות המוחזקות על-ידי הקבוצות החזקות. הנה כמה דוגמאות:

א) קבוצת אי.די.בי. - חיוב קבוצת אי.די.בי. למכור את כלל ביטוח בזמן קצוב (צעד שבלאו-הכי ביקשה הקבוצה לעשות מיוזמתה) עלול לגרום - מחמת ההמלצות כבר מסתמנת פגיעה שכזו - לירידת ערך מניותיה של חברת כלל ביטוח (הנמכרת), לאובדן יכולת המיקוח של הקבוצה (המוכרת) לקבלת פרמיית שליטה הגונה, בעת מכירה, ומכאן לפגיעה במחזיקי המניות של אי.די.בי. קבוצת השליטה באי.די.בי., שבראשה עומד דנקנר, מחזיקה ב-55% מהמניות. יתר בעלי המניות (45%), ובהם משקיעים פרטיים ומוסדיים, יינזקו גם הם;

ב) קבוצת יצחק תשובה - חיוב יצחק תשובה למכור את מניותיו בחברת הפניקס, עלול לגרום במקביל (כנ"ל) לירידה חדה בערך החברה על-פי מחיר מניותיה בבורסה, לאובדן המחיר שניתן יהא לקבל תמורת פרמיית השליטה. תשובה יקבל פחות כסף עבור השקעתו, באופן בלתי מוצדק ובלתי מידתי. בנסיבות אלה הוא יתקשה עוד יותר לתרום את חלקו להצלת/לפיצוי בעלי המניות בדלק נדל"ן העומדת על-סף פשיטת רגל. נזכיר כי תשובה ניסה בשנה האחרונה למכור את הפניקס, גם בלא קשר לוועדת הריכוזיות, אך קונים לא נמצאו;

ג) נגיסה בזכויות הקניין - הקניית כוח עודף למיעוטים באסיפה הכללית ו/או בדירקטוריון, נוגסת בזכויות הקניין של בעלי השליטה. אין מדובר רק בנוחי דנקנר או בטייקונים אחרים, אלא במיוחד בבעלי המניות מקרב הציבור וגופים מוסדיים, שיאבדו חלק ניכר מהשפעתם בחברת הפער. אי.די.בי., לדוגמה, חברת-הבת שלה השקעות דיסקונט (והחברה הנכדה, וכן הלאה...), יאבדו חלק ניכר מכוחן. מכאן הפגיעה הצפויה בשווי המניות בבורסה באותן חברות המחזיקות במשורשר תאגידים אחרים. וכן יצא, לדוגמה: מי שביקש לצמצם את כוחו של דנקנר המחזיק במשורשר רק 5% בחברת סלקום, עושק, בפועל, ופוגע בהשקעתם של משקיעים פרטיים ומוסדיים המחזיקים בכל יתר המניות;

ד) פגיעה ביכולת לפזר השקעות - ועדת הריכוזיות עלולה לחבל בפיזור ההשקעות. חז"ל כבר אמרו: "לעולם ישלש אדם מעותיו". ההיגיון העומד מאחורי אמירה זו, פשוטו ברור: יש לפזר סיכונים, ולהשקיע בענפים שונים – מקרקעין, מסחר ותעשיה ופיננסים, וגם להחזיק מזומנים. הדבר נכון לגבי משקיע פרטי, קל וחומר כאשר מדובר בקונצרן גדול עם מאזן בהיקף של עשרות מיליארדי ש"ח. ניסיון העבר מלמד, כי פיזור ההשקעות מאפשר לגוף גדול לתמרן טוב יותר בעיתות שפל, ובמיוחד כאשר חלה הרעה בענף מסוים. הניסיון של ועדת הריכוזיות עלול לפגוע במדיניות הנכונה אפילו לפי חז"ל, ולגרום למצב שבו בנקאי כמו צדיק בינו, לדוגמה – אם יאלץ למכור את חברת פז - יאלץ הוא בשנים טובות לגדיל את העמלות שהוא גובה מלקוחותיו בבנק, וזאת כדי להיערך לשנים רעות; וקונצרן כמו אי.די.בי, יאלץ הוא – אם יאנס למכור החזקותיו בחברת כלל ביטוח - לגבות מחיר גבוה יותר בגין מוצרי מלט (מחברת נשר) ושירותי תקשורת (מחברת סלקום) וכו' וכו', כדי לממן ומראש שנים רעות בחברות אלה.

הוועדה קיבלה מנדט פופוליסטי

ועדת הריכוזיות לא קיבלה מנדט אמיתי ואף לא טרחה לרדת לעומקם של דברים - לבעיות האמיתיות יותר של המשק. במקום זאת עסקה ב"טיפול" בבעיות שהוצגו בתקשורת באופן פופוליסטי. לו הייתה עושה את מלאכתה כדבעי, הייתה מגיעה לכמה מסקנות אחרות:

1) הריכוזיות הגדולה המוחזקת בידי חלק מהגופים הגדולים במשק נוצרה רובה-ככולה:

• 
  1.1) בגלל ועדת בייסקי - שנישלה, ובצדק, את בעלי השליטה הקודמים בבנקים;
  
  1.2) בגלל ועדת בכר - שחייבה תאגידים בנקאיים למכור אחזקות ריאליות;
  
  1.3) בגלל הרפורמה שהוביל נתניהו - שהביאה למכירת קופות גמל וקרנות פנסיה לידי גורמים אחרים, ובהם גופים כדוגמת: כלל ביטוח, הפניקס, ואחרים (דבר שגרם לעלייה ניכרת בעמלות הניהול שמשלימים העמיתים);
  
  1.4) ובגלל הפרטה שלומיאלית של חברות ממשלתיות, ובהן, לדוגמה, בתי הזיקוק באשדוד, שנמכרו לקבוצת צדיק בינו. עכשיו נדרש צדיק בינו, שרכש את החברה באמצעות חברת פז, במסגרת מכרז שבו השתתף כדין, למכור את פז או את הבנק הבינלאומי. ניתן להעריך כי צדיק בינו יוכל לסכל מהלך כפייתי זה בדרך של פנייה לערכאות.
  

2) ועדת הריכוזיות נוקטת יד קשה דווקא נגד מי שהצליח לגדול. כלל ביטוח, לדוגמה, התפתחה והפכה לגדולה ביותר בשוק הביטוח בזכות הישגיה והתמיכה בה מצד קונצרן אי.די.בי. בכללותו. עכשיו נדחפת אי.די.בי. למכור את כלל ביטוח, במקום שתהנה מדיבידנדים ומתשואה עודפת גם בשנים הבאות;

3) הממשלה נכשלה פעם אחר פעם בהשגת מטרותיה המוצהרות וגרמה נזק לציבור המשקיעים. הממשלה נכשלת, ולא בכדי: שרי הממשלה נמנעים מוויתור על מקצת מכוחם ומביצוע הפעולות הנדרשות כדי לפתוח תחרות אמיתית במשק:

• 
  3.1) כדי לסייע לסקטור העסקי וליזמים פרטיים לקבל אשראי, יש לעודד בנקים זרים לפתוח סניפים בישראל (המגמה ב-20 השנים האחרונות הייתה, למרבה הצער, לצמצם ולמזג בנקים קטנים לתוך הגדולים). התחרות שתיפתח תעודד גם את הבנקים הגדולים בישראל, ובהם בנק הפועלים, בנק לאומי, ובנק דיסקונט, להקצות מקורות ראויים לגורמים עסקיים, גם לקטנים שבהם;
  
  3.2) יש לעודד חברות ביטוח זרות להיכנס לשוק הישראלי. במקביל יש ליתן היתרים להקמת חברות ביטוח לגורמים שרבים מהם עומדים בתור, ונהדפים על-ידי הממונה על שוק ההון באוצר, שפעל במשך השנים לצמצם את מספר החברות הפעילות בשוק;
  
  3.3) יש לפעול להפרטת חברות ממשלתיות: חברת החשמל, חברת מקורות, רכבת ישראל, רשות הנמלים, ונמלי ים (אשדוד, חיפה, תל אביב). במקביל יש להסיר ו/או להקטין חסמים כדי לאפשר יבוא מוצרים כדוגמת: מלט וברזל;
  
  3.4) יש לכפות על רשות מינהל מקרקעי ישראל לשחרר מדי שנה כמות מסוימת של קרקעות שתיקבע על-ידי הממשלה, בהתאם לצרכים ולמצב שוק הנדל"ן; יש לכפות על ועדות התכנון והבנייה לסיים את הטיפול בתוכניות המוגשות אליהן בתוך זמן קצוב הקבוע בחוק;
  
  3.5) יש לבצע טיפול שורש במערכת המשפטית, ובכלל זאת: לחייב את השופטים לסיים הליכים שיפוטיים בתוך זמן שייקבע בחוק. ההפקרות הנוהגת כיום במערכת המשפט גורמת לאנרכיה ולקשיים בעסקים, ולהזדקקות של גורמים פרטיים ואחרים בגורמי פשע. וכך יוצא שמנהלים בחברות נאלצים לכלות כוחותיהם בהליכים משפטיים, במקום לנהל את עסקיהם ולהגביר את התחרות מול יריביהם.
  

האם המטרה מקדשת את האמצעים

כאמור לעיל, ראש הממשלה ושר האוצר מובילים עתה אג'נדה נגד הטייקונים. בינתיים, ובליווי מקהלת מעודדות, הם מצליחים לפגוע בטייקונים ולגרום לירידה חריפה בשווי עסקיהם בבורסה. דנקנר, תשובה, צדיק בינו ואחרים יסתדרו, מן הסתם. עם או בלי עזרה. בישראל או בחו"ל.

את המחיר האמיתי ישלמו משקיעים פרטיים וגורמים מוסדיים. השקעתם באותן מניות שבשליטת הטייקונים, מתאיידת. במהירות עצומה. במקביל יינזקו לקוחות וספקים של אותן חברות, שכן מחמת המגבלות המונעות מהטייקונים לצמצם סיכונים תוך פיזור השקעות כדבעי, הם עלולים להידרש להעלות מחירים באותן חברות שיוותרו בשליטתם. מיותר כמעט לציין: אותן קבוצות הנשלטות על-ידי הטייקונים יהיו חלשות יותר, ומשמעות הדבר - שכר נמוך יותר באותן חברות וצמצום במספר המועסקים. ההתפכחות מכל אלה בוא-תבוא. או-אז תעלה השאלה: האם הג'יאהד הכלכלי נגד כמה טייקונים מקדש פגיעה קשה במשקיעים פרטיים, במשקיעים מוסדיים, בלקוחות, בספקים, ובעשרות אלפי העובדים המועסקים באותן חברות.