חבל הצלה מברזל

מה מניע איש עסקים להשקיע מיליונים ברכישת עיתון מקרטע, שספק אם גם תוכנית הבראה דרסטית תבטיח את רווחיותו ואולי אף את קיומו? הסוגיה הזו, שהועלתה לפני כשנה בעת שמעריב נרכש בידי נוחי דנקנר, מעסיקה בימים אלה את עולם התקשורת והפוליטיקה באוסטרליה. שם אין מדובר באיש עסקים - אלא באישה. ולא בסתם טייקונית, אלא במי שנחשבת כבר עתה לאישה העשירה בעולם, ומצמצמת בעקביות את הפער בינה לבין שני הגברים הניצבים בראש רשימת עשירי תבל, המקסיקני קרלוס סלים והאמריקני ביל גייטס.

גברת הברזל האוסטרלית

באוסטרליה מכנים אותה "גברת הברזל", אולם שלא כמו ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, במקרה של ג'ינה (גורג'ינה) ריינהארט אין מדובר רק במטפורה לנחישות ולעוצמה פוליטית. ההון העצום של ריינהארט - כ-18 מיליארד דולר, שעשוי על-פי הערכות לצמוח בשנים הבאות ל-100 מיליארד - מקורו במכרות המתכת, שהביקוש לה מאמיר בעולם בעשורים האחרונים. היא ירשה את אימפריית עפרות הברזל מאביה, ותחת שליטתה התעצם תאגיד מכרות הברזל והפחם "הנקוק פרוספקטינג" עוד יותר.

המיליארדרית ריינהארט, בלשון המעטה, איננה דמות פופולרית באוסטרליה. חזונה האולטרה-השמרני, הקורא להאצת ניצול משאביה הטבעיים של אוסטרליה עם מיסוי מינימלי על התאגידים העוסקים בכך, מקומם עליה לא רק את כל מי שממוקם מהמרכז שמאלה מבחינה פוליטית וחברתית. מקורביה מנסים לקדם תוכנית שתהפוך את שטחי המכרות במערב היבשת ל"איזורים כלכליים מיוחדים" עם מיסוי מזערי. בסביבתה מבקשים גם להיאבק נגד "מס הפחמן", שיזמה ב-2011 ראש ממשלת אוסטרליה, ג'וליה גילארד, כחלק ממאמץ לצמצם את פליטת גזי החממה.

ריינהארט, בת 58, מוצגת באמצעי התקשורת כאשה קשוחה שהסתכסכה עם אביה ועם בני משפחתה. "יש בה רעבתנות להתדיינות משפטיות", נכתב עליה. שלושה מילדיה הגישו נגדה תביעה לבית משפט, בדרישה למנוע ממנה שליטה בלעדית בקרן המשפחתית שבאמצעותה מנוהלים עסקיה המשגשגים.

בעלת אחוזים ב-330 עיתונים ומגזינים

הסערה הנוכחית פרצה לאחר שריינהארט השלימה באחרונה רכישת 18.7 אחוז מהבעלות על תאגיד התקשורת האוסטרלי השני בגודלו "פיירפקס מדיה", שבבעלותו כ-330 עיתונים, מגזינים, אתרי אינטרנט ואפליקציות (היוצאים לאור גם בניו-זילנד וארה"ב). בכך הייתה לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברה. בתוך זמן קצר התברר כי אינה מתכוונת להסתפק בשליטה פאסיבית, והיא מגלה עניין בעיקר בשלושה מהבולטים בעיתוני התאגיד: ה"סידני מורנינג הראלד", ה"אייג'" וה"אוסטרליאן פיינשל ריוויו". היא מבקשת למנות שלושה משמונה חברי מועצת המנהלים של התאגיד, וליטול לעצמה את תפקיד סגן היושב-ראש. המטרה: לממש את הסמכות לגייס ולפטר עורכים - ובדרך זו להשפיע על הקו המערכתי של העיתונים.

עיתונאים בתאגיד "פיירפקס" יצאו בימים האחרונים למערכה ציבורית כדי לסכל את תוכניותיה של בעלת הבית החדשה, וגייסו לשם כך דמויות ידועות מעולם התרבות, הספורט והכלכלה. הם מניפים את "האמנה בדבר עצמאות המערכת", שאומצה על-ידי הבעלים והעובדים של עיתוני התאגיד בעשורים האחרונים. הסעיף הראשון באמנה קובע כי "הבעלים מכריזים פומבית על מחויבותם לעיקרון הבסיסי והמוכר מזה שנים של עצמאות המערכת". בסעיף אחר מקבלים הבעלים את הכלל כי הסיקור העיתונאי יתבצע "באופן מלא והוגן - ללא קשר לכל אינטרס מסחרי, פוליטי או אישי, כולל אינטרסים של הבעלים, מחזיקי המניות או חברי הדירקטוריון". האמנה קובעת כי עובדי העיתונים יידרשו לבצע את עבודתם "אך ורק בהתאם לתקנון האתיקה של אגודת העיתונאים האוסטרלית".

ריינהארט צועדת בעקבות אביה

החשש הגדול של עובדי התאגיד הוא שברגע שריינהראט תיכנס לחדר הדירקטוריון, היא תשליך את העקרונות הללו לפח. על-פי דיווחים שונים, היא כבר הבהירה שאין בכוונתה לאמץ את האמנה. אדאל פרגוסון, שכתבה את הביוגרפיה של ריינהארט, סיפרה בראיון לאחד מעיתוני הרשת כי ל"גברת הברזל" יחס של בוז לעיתונאים. "בעיניה כולם מחזיקים בכרטיס חבר במפלגה הקומוניסטית, העיתונות כולה שמאלית - והיא רוצה לשנות זאת", העידה פרגוסון. בעניין הזה צועדת ריינהארט בעקבות אביה, לאנג הנקוק, האיש שגילה ב-1952 באקראי את עפרות הברזל שהעניקו למשפחה את הונה העצום. הוא הקים לפני עשרות שנים את העיתון "אינדיפנדנט" שנסגר לאחר זמן לא רב, וקרא במשך שנים לאוסטרלים להתעורר כדי לצמצם את התערבות הממשלה בחייהם. הדרך לעשות זאת, כך הסביר, היא השתלטות על אמצעי התקשורת, כדי לחנך באמצעותם את הציבור.

למרות ההתגייסות הציבורית נגד כניסת ריינהארט למועצת המנהלים, מטיל אנדרו ג'וספאן, לשעבר עורך ה"אייג'", ספק רב בסיכוי המאבק. בעיניו מדובר בבזבוז זמן: גם על-פי האמנה מותר לדירקטוריון למנות את עורכי העיתונים, ומכאן קצרה הדרך לשינוי תוכני משמעותי בדפי העיתון.

שר התקשורת האוסטרלי, סטיבן קונרוי, קרא לריינהארט שלא להכתים את המותג של "פיירפקס", שרכש לו במרוצת השנים מוניטין של ארגון תקשורת אמין ומקצועי. מבקרים אחרים הזהירו מפני הנזק החמור שייגרם לעיתונות ולדמוקרטיה אם עיתונים איכותיים יהיו מעתה ביטאוניהם של ריינהארט ושל בעלי המכרות. "ההצדקה המסורתית לקיומה של העיתונות היא יכולתה לשמש ככלב שמירה מול ממשלות ותאגידים רבי עוצמה", כתב דיוויד מקנייט, עיתונאי לשעבר וחוקר תקשורת באתר האינטרנט the conversation . "מה שמתרחש עתה הוא שנציגה של אחד הסקטורים החזקים בחברה האוסטרלית, תעשיית המכרות, מבקשת לשלוט באחד המנגנונים החשובים של הדמוקרטיה".

אשת המכרות ממעטת להתראיין, אבל דבריה נשמעים מפעם לפעם מפיהם של מקורבים, בהם עיתונאים. ב-2010, לאחר שרכשה את ערוץ 10 האוסטרלי, כתב בעל הטור אנדרו בולט כי מבחינתה לא מדובר בתאווה לכסף ורווחים, אלא בדאגה לעתידה של אוסטרליה, נוכח האיומים הנשקפים בעיניה לעושרה של האומה. "לריינהראט יש חזון", כתב בולט. "ערוץ 10 הוא רק אמצעי למימושו". אז, נטען כי בכוונת ריינהארט להפוך את הערוץ במוקדם או במאוחר לבן דמותו של "פוקס ניוז" האמריקני, ארגון השידור השמרני השייך לאוסטרלי שנוי במחלוקת אחר, איל העיתונות רופרט מרדוק.

האיום של מרדוק מתגמד

די באזכור שמו של מרדוק כדי להעביר צמרמורת נוספת בגוום של עיתונאים רבים באוסטרליה. גם שם, כמו בבריטניה, יש מי שמבקש לפקוח עין על דרך התנהלות עיתוניו. בינתיים יש דיווחים שהחברה שבבעלותו עלולה לפטר כאלף מתוך כ-8,000 עובדיה בעיתונים באוסטרליה, כחלק מצמצום המערכות שלה, ובמקביל להגדיל את אחזקותיה בערוצי טלוויזיה. מרדוק עצמו נחלץ בינתיים להגנת ריינהארט. בציוץ טוויטר כתב: "אני מבין שהשמאלנים חוששים מג'ינה ר'. אבל האם יתכן שייאסר עליה, או על כל אדם אחר, לקנות או להקים עיתון? תחשבו שוב".

מבחינת התקשורת האוסטרלית מתגמד האיום של מרדוק בהשוואה לזה של ריינהארט. בשני המקרים מדובר באנשי עסקים קשוחים, המצטיירים כמי שמבקשים לטאטא הצידה את הנורמות העיתונאיות המקצועיות כדי לקדם אג'נדות שמרניות. אבל מרדוק מתמקד עתה בעיקר בשוק האמריקני והבריטי, ואילו ריינהארט מבקשת לתקוע יתד בלב עולם התקשורת באוסטרליה. על-רקע זה, המאבק גולש מהזירה הציבורית אל המערכת הפוליטית. הראשונים להרים את הכפפה היו אנשי מפלגת הירוקים, היוזמים הצעת חוק שתרחיב משמעותית את סמכויות הרגולטור בתחום התקשורת. על-פי ההצעה, יהיה על הרגולטור לבחון מי רשאי להיות בעלים של אמצעי תקשורת, תוך בחינה של "העניין הציבורי" שבבעלות כזו.

בעוד הירוקים מנסים לקדם חקיקה מרחיקת לכת כזו, שתעניק פרשנות חדשנית למושגים חירות הביטוי וחופש העיתונות, מבקשת ממשלת הלייבור לעבד את המלצות ועדה בראשות השופט ריימונד פינקלשטיין, שעליה דיווחנו כאן, לביצור מעמדה של מועצת העיתונות כבעלת סמכות אכיפה.

ובינתיים נדרש תאגיד "פיירפקס" להתמודד לא רק עם רגלה הגסה של "גברת הברזל", המאיימת לפגוע בעצמאות המערכות העיתונאיות, אלא גם עם הנטל הכלכלי הכבד בעידן של ירידה בתפוצה ובהכנסות ממודעות. על-פי הערכה, יצנח ב-2012 חלקה של העיתונות המודפסת בעוגת הפרסום האוסטרלית בתשעה אחוזים נוספים. בחמש השנים האחרונות איבדו מניותיו של התאגיד כ-85 אחוז מערכן, ולאחרונה העריך ה"דויטשה בנק" כי לזרוע העיתונות המודפסת של "פיירפקס" אין עתה כל ערך כלכלי. הדירקטוריון, בינתיים ללא ריינהארט, כבר החליט על פיטורי חמישית מעובדיו, סגירת שני בתי דפוס ומעבר של עיתוני האיכות רחבי היריעה שלו למתכונת של טבלואידים.

אריק ביצ'ר, אחד המבקרים החריפים של הנהלתו הנוכחית של התאגיד, כתב לאחרונה בבלוג אוסטרלי כי צניחת "פיירפקס" תואמת לדגם מוכר בן חמישה שלבים של כשל ניהולי בעולם העסקי. בשלב הראשון הארגון מצליח אך ההנהלה חוטאת בהיבריס, חטא הגאווה, ומסתנוורת מהישגיה; בשני, נוקטים המנהלים בצעדי הרחבה והתפשטות ללא תכנון ראוי ובלי משמעת; בשלישי הם עוצמים את עיניהם לסיכונים ולבעיות; בשלב הרביעי הם פונים לחיפוש נואש אחר ישועה ממקור כלשהו, אך נידונים להיגרר לשלב החמישי והאחרון, זה שבו הופך הארגון לבלתי רלוונטי ונידון למעשה למוות.

חבל לחניקת העיתונות החופשית

ביום שני השבוע הגיב לראשונה תאגיד המכרות על הטענות נגד ריינהארט. בתגובה לכתבה ששודרה בתוכנית טלוויזיה נמסר כי כוונתה הייתה לסייע ל"פיירפקס" להיחלץ מהמשבר החמור שבו נמצאת חברת התקשורת. היא קיוותה, כך נאמר בתגובה, שמועצת המנהלים תראה בה "אביר על סוס לבן" שמבקש להציל את החברה. בתגובה נכלל גם איום: אם לא יינתן לה מקום במועצת המנהלים ויוטלו עליה "מגבלות בלתי הגיוניות" - היא עשויה למכור את מניותיה ב"פיירפקס".

יש אולי מי שיתרשמו מהתיאור הרומנטי של "אביר על סוס לבן", ויראו בהשקעתה בתאגיד הכושל חבל הצלה שעשוי לחלץ את "פיירפקס" מגלישה לשלב החמישי, הסופני. אבל רק מעטים מעיתונאי הרשת מתפתים לאשליה הזו: הם מניחים שמדובר בחבל שייכרך סביב צווארם של העיתונאים ועלול לחנוק את העיתונות החופשית.

רשומות קשורות:

- רוב מכריע
- כתבנו המיוחד לענייני הוקי
- איפה אבראהים ג'סאם
- מרדוק צודק
- פיטר את העורך