יהלומים - חמישית מסך היצוא מישראל

לכבוד שבוע היהלומים הישראלי, הוזמנו כתבים זרים בארץ לסיור בבורסת היהלומים ברמת גן. אלו הם ארבעה בניינים המתנשאים מעל תחנת ארלוזרוב ("סבידור-מרכז"), מעברו השני של "נחל" איילון.

כיון שלא הייתי אף פעם בבורסת היהלומים, החלטתי שזו הזדמנות נאותה לסיור. יבין הקורא שמרוב ריבוי ארועים בארץ, ניתן פשוט לנדוד מאחד לשני, עד שהדבר נעשה משעמם ואז אפילו שנוא, כך שחייבים - למדתי - להיות בררנים ולהקפיד ללכת רק לדברים שמציתים סקרנות או ענין - בלבי, ואז בלבכם.

היום לדוגמה החלטתי לא לנסוע ליום עיון על תיירות עתידית, שכן לא מעניין אותי לראות את הדברים המיופים במיוחד עבור החוץ, כי אם להתנסות בדברים עצמם, במו כוחי. כולנו זוכרים את התאור בטור זה לפני שבועות לא רבים של השרותים הציבוריים בתחנה המרכזית בירושלים, ואיך הסיפור התפתח ונודע שלא רק שם: גם במקומות "מפורסמים" אחרים, דוגמאת בנייני עזריאלי בת"א או מקום המפגש של פרחי הטיס עם בני משפחותיהם מחוץ לבסיס חה"א (שכן הכניסה פנימה אסורה).

מנסיוני בשטח - ברחובות ת"א, חולון, בת ים, חיפה, נשר, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות וכו' - למדתי, לדוגמה, על אפליקצית "GetTaxi" שהיא שימושית מעין כמוה (אתה עומד ומזמין מונית, ועל צג הטלפון אתה רואה איפה בדיוק המונית וכמה זמן יקח עד שהיא תגיע אליך) או "Moovit" העוזרת לך להגיע ממקום למקום באמצעות תחבורה ציבורית, כשנאמר לך, לדוגמה, באיזה קו אוטובוס להשתמש, מתי האוטובוס הבא מגיע וכמה זמן יקח לך עד שתגיע למחוז חפצך.

בכלל, לתיירות יש פנים רבות. יש תיירות פנים (יקרה מדי), תיירות רפואית (לטיפולי שיניים, טיפולים רפואיים שונים ואפילו - אם רוצים - להכנס להריון, קרי טיפולי פוריות), תיירות של עולי רגל נוצרים, תיירות של ישראלים-יורדים, תיירות של יהודים-דתיים וגם תיירות של אויבינו (בה חייבים להלחם), שחלקה הזעיר הוא יוזמת עץ הזית (Olive Tree Initiative), תוכנית שהתחילה מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, במימון חלקי יהודי-מימסדי, והמשיכה ל-UCLA, UCSB ולקמפוסים אחרים, הכל בתמיכה ועידוד של יהודים.

אך יהלומים, להם קסם מיוחד.

הגעתי והכנתי רשימת שאלות, שכן כל צוות ההנהלה הבכיר אמור היה להיפגש אתנו ואז לקחת אותנו לאזור הסחר עצמו. רציתי לדעת על הסחר ביהלומים כשגריר של מדינת ישראל; על הסכנה הקיימת מתוכנית או חזית ה-BDS לסחר בתכשיטים (יותר מאשר בחומר הגלם); על יהלומים שנכרים בדם הכורים (Blood Diamonds) ומה נעשה בכדי למזער סחר ביהלומים אלו; ועוד יותר על הלבנת הון באמצעות אותן אבנים קטנות מנצנצות, הקורצות לכולנו בשל שווין הרב.

מוזר איך מחצב מהאדמה יכול להיות שווה ערך לכסף, הרבה מאוד כסף. פעם, בעבר הרחוק, השתמשו במלח כאמצעי תשלום. אותי העסיקו בימים האחרונים יהלומים שאמורים היו להציל נפשות מגורל מר בזמן השואה, והנה הם ניתנו עבור פת לחם, לפעמים עבור כמה טיפות מים דרך חלון עם סורגים בקרונות להובלת מקנה.

כיון שאיני בקיא במיוחד בנושא היהלומים, שאלתי חבר טוב שלי, שניהל את אחת מחברות היהלומים הגדולות בעולם, איזה שאלות היה הוא שואל. כך באתי מוכן עם השאלות הבאות לפגישה עם נשיא בורסת היהלומים וכל הצוות הבכיר של ההנהלה:

- התדמית השלילית של הענף בקשר להון שחור
- תרומת תעשיית היהלומים לעולם
- האיום של יהלומים סינטטים
- הסתלקות של בנקים מארופה ממימון התעשיה
- יהלומנים ישראלים ויהודים שעושים עסקים עם החיזבאללה (הלבנונים חזקים מאוד ביהלומים, והרבה ישראלים קונים מהם בידיעה שהכסף מגיע לחיזבאללה).

אקדים את המאוחר ואדגיש שאלו שאלות נוקבות ביותר, כשכל אחת נוגעת בבעיה כאובה וכואבת. לדוגמה, בהון שחור נלחמים במלוא המרץ (ודאי, אחרי שהוברר ברבים שלאלפי ישראלים כעשרה מילארד דולר בבנק HSBC בשוויץ), תרומת התעשיה לישראל אדירה (עד כדי כך שמבדילים את התעשיה משאר הסטטיסטיקה), הס מלהזכיר את המילה "סינטטי" בבנין הבורסה (לפחות אם ברצוני לצאת משם בחיים, שכן זהו "סוף העסק שלנו" ו"צריך למגר את התופעה"), הבעיה של חוסר מימון מתאים אכן הועלתה, וסגן נשיא של הבנק ההולנדי ABN-AMRO היה נוכח אתנו במסיבת העתונים (הוא כנראה מחוזר עד מאד) ולגבי הלבנונים - אלו לא נמצאים כאן כלל ועיקר (קרי הבעיה לא קיימת; או - אנחנו מודעים היטב למה שקורה, אך הרשה לנו לא להתייחס לכך, שכן באת לראות את הצד היפה של הבורסה, ולא איך הכסף מסנוור עיני אדם ומבלבל את חושי הצדק והמוסר שלו).

כשאני מצויד בשני דפי שאלות באמתחתי, הגעתי שעה מראש לבניין. התבקשנו להגיע מוקדם בשל אמצעי הביטחון הקפדניים בכניסה. שם, אכן, הרגשתי כאילו אני עובר ביקורת ביטחון וגבולות בשדה התעופה. את החגורה הייתי צריך להוריד (טוב שאת הנעלים איפשרו לי להמשיך לנעול), והנכנסים מוקפים אנשי ביטחון עירניים. בין אם זה דבר שבשגרה או בגלל שאנחנו עיתונאים זרים, היחס אלינו מצד אנשי הביטחון הבכירים היה כאל אורחים חשובים ביותר (בס"כ מועסקים כ-170 - 180 עובדי ביטחון האחראים על כ-15,000 - 20,000 כניסות ביום. בקומפלקס כ-1,400 מצלמות אבטחה).

באולם הישיבות של ההנהלה חיכה לנו כיבוד ושתיה, והדובר הגיע והציג עצמו, כשהוא מחלק כרטיס ביקור לכל הנוכחים (דבר שאינו רגיל בארץ כלל ועיקר).

עד מהרה התכנסו כל המכובדים - מהבורסה, גברים כולם (בהנהלה אישה אחת וכעשרה אחוזים מ-3,500 חברי הבורסה הם נשים) ואיתם משלחת מטורקיה. חברי המשלחת הוצגו ואף ניתנה להם הזדמנות לדבר. ההתרפסות הזו סביב המשלחת מטורקיה הדהימה אותי, וכך הרצון להפוך את הביקור לעניין תקשורתי. זה כלל וכלל לא בריא, ביחוד בימי ארדוגאן, גם אם כלל הסחר בין טורקיה לבין ישראל חזק ואיתן ואף גובר תאוצה ושובר שיאים מדי שנה, במקום להצטמצם ולהעלם.

אותי, לדוגמה, הרשימה יותר העובדה שמשלחת של כ-30-40 ישראלים הייתה בדובאי. למדתי על כך בפגישה אקראית תוך כדי הביקור. אומנם הם תודרכו לא להכריז על היותם ישראלים, להוציא כרטיסי אשראי לא ישראלים, לא להחתים את הדרכון הישראלי, לא לענוד כל סממנים חיצוניים שיצביעו על כך שהם ישראלים, וכו', אך עד מהרה כולם ידעו שהם ישראלים והתייחסו אליהם מאוד יפה. למה? כולם מנסים למכור, להרוויח כסף, ליהנות מהחיים ומהמשפחה, ואותו סכסוך ישראלי-ערבי והשנאה התהומית הקיימת מאבדת משמעות לנוכח הרצון לחיות, ולחיות היטב.

שבוע היהלומים נערך פעמים בשנה, זו השנה השלישית. כחמש מאות קונים מגיעים לכאן מכל העולם. השבוע רואה סחורה ששוויה 2-2.5 מילארד דולר, וסך כל העסקות ביהלומים ובתכשיטים הוא כ-400 מיליון דולר.

המעניין, דבר שאיש לא אמר לי, שלענייני יהלומים מוכר שער חליפין של אחד לאחד: דולר שווה ערך לשקל. זו הייתה אחת הדרכים להשאיר את בורסת היהלומים בארץ במקום שתעבור לבלגיה, הודו או ארצות אחרות. מסתבר שניצנוץ וקסם קיימים לא רק בגלל היקפי מסחר או בגלל עצם אבן החן. יש דברים בגו, והרבה מאוד כסף.

אותי ענין יותר מכל דבר אחד: מה עושה הבורסה כהכנה לזמן בו יהיה חרם אפקטיבי על מוצרי מדינת ישראל שכן הם מגיעים מישראל.

כל יהלום שני בארה"ב מעל חצי קרט (100 מיליגרם) מגיע מישראל. אומנם לא כתוב על היהלום עצמו "מלוטש בישראל", אך כל מי שנמצא בתעשיה יכול לזהות את מקורו.

תנועת החרם כה אפקטיבית שהיא עברה מזמן מתעשיות "קטנות" לכאורה וממוצרים המיוצרים באזור יהודה ושומרון לחברות ענק בינלאומיות, כך שלתקוף תעשיה כה רווחית וחשובה למדינת ישראל יהווה אתגר בר-ביצוע ובסדר עדיפות גבוה מאוד לארגון ה-BDS.

נשיא הבורסה הבין את שאלתי וענה שהיהלומים אינם מלוטשים ביו"ש. אם התשובה נאמרה לצריכה לאוזני הכתבים הזרים, ניחא, אך כנראה שאין מוכנים ליום המחר שכן לא מבינים, לא חשופים ולא מוכנים לקבל את האיום כממשי וכעומד בפתחנו ממש.

יבוא יום ותעשיה של בין 20 ל-30 מילארד דולר תבוא לידי עצירה כללית, בשל התקפה חסרת פשרות, מתקפה פראית ואכזרית על כל התעשיה כולה. ראו כמה יהודים קשורים אליה, ראו איך מרכזה במדינת ישראל (1,400 חברות עם משרדים ראשיים בבורסה ברמת גן), ממש תמנון חובק עולם, ומה חשוב יותר מאשר לקפד את רגליו ולפגוע בקודקודו!

לאחר פגישת העתונאים בחדר ישיבות ההנהלה חילקו אותנו לקבוצות קטנות, ציוותו אותנו לבכיר זה או אחר מהנהלת הבורסה והזמינו אותנו לשטח המסחר עצמו. אלמלא היה המוצר שווה ערך כל כך, הייתי מתבלבל לדקה וחושב שהגעתי ל-Push Market.

פירות וירקות

לקוראי שאינם מלוס אנג'לס אפרט שה"פוש מרקט" הוא השם שהצמדנו לחנות פרות וירקות ושאר מוצרי אוכל בבעלות פרסית בשם "אילת מרקט" שבשדרות פיקו. מכרה זהב הוא זה, לבעלים, והמחירים הטובים ביותר לקונים. אלא שמרבית הפרסים יהודים ופרסים, שתי מעלות שכשהן מחוברות בצוותא יוצרות אוירה מיוחדת של בזאר פרסי. אישה זו מושיטה את ידה דרכך ממש להגיע לעגבנייה מימין, ואישה אחרת עולה עליך בעגלה ובכלל לא שמה לב. זו דוחפת להגיע להר המלפפונים שזה עתה הוצאו מהקופסאות וזו מזיזה גבעות שלמות שאינן לרוחה, אלו עוצרות לדבר, ומתעלמות כליל מהעולם הסובב סביבן. "פוש" מלשון לדחוף; אצלם זה טבע שני.

בבורסת היהלומים מאות שולחנות, לידם יושבים עובדי חברות ועליהם מרכולתם - יהלומים קטנים וגדולים, שקופים וצבעוניים, מכל הסוגים והמינים. לאלו סוכריות, ולאחרים תותים "מפרי הארץ." אלמלא הייתה התוצרת בשווי עתק, הייתי מתבלבל לרגע וחושב באמת ובתמים שהועברתי כעל מרבד קסמים ללוס אנג'לס.

איך לא גונבים, שאלתי, שכן זה נראה כל כך קל.

האם ניתן להתווכח על מחירים, הוספתי, ושאל כתב אחר, מה קורה אם התברר לך שהסתדרת והמחיר גבוה בהרבה ממה שהוא צריך להיות (יש בוררות וצוות של עשרות בוררים העובדים בבורסה)?

כך אנחנו עוברים ומסתכלים: תנועה כה ערה של מבקרים וקונים, עסקים בריאים, בחומר הגלם, יהלומים לא מלוטשים, ובתוצר הסופי, תכשיטים.

בצידו האחד של האולם הענק אזור בו מכונות שקוראות את היהלום מכל צדדיו, יוצרות תמונה תלת ממדית שלו ומאפשרת לראות איזה יהלום מלוטש ניתן להפיק ממנו (הדרך הטובה ביותר היא לחשוב על אבן שאספנו ברחוב, והמחשב מצייר לנו איזה צורות ניתן להפיק מאותה אבן מחוספסת, בצורה האופטימלית ביותר - קרי מספר הצורות הרב ביותר או הצורה הגדולה ביותר שניתן להפיק).

עמדתי והסתכלתי סביבי, כיון שרוצה אני לזכור את ההרגשה של שבוע היהלומים בישראל, כשהמספרים בהם מדובר הם במיאלרדים (חצי מילארד שווי עסקות, עד שלושה מילארד ערך יהלומים על השולחנות, סחר שנתי של כעשרים ושמונה מילארד, מתוכו עשרה מילארדים ביהלומים מלוטשים ושמונה בחומר גלם, כשהשאר הוא סחר הלוך-ושוב). רציתי להפנים את ההרגשה של אותו מזכר הבנה עם חברת אלרוסה הרוסית, המיצרת כשליש מכלל התפוקה השנתית העולמית של יהלומים, או את העובדה שלמעלה מחמישית היצוא התעשייתי השנתי מישראל הוא של יהלומים.

כל מי שלמד כלכלה או זוכר קצת היסטוריה יודע שבחיים דברים קורים בצורה מעגלית, וכל מי שמודע ולו בקצת לשנאה התהומית נגדנו שהולכת וגואה, עולה ומגיעה לנקודת רתיחה, יודע שלא יעבור זמן רב וגם בורסה זו תותקף, והמסחר אולי אפילו ישותק.

עד אז, עמדתי משתהה ואסיר תודה על ההזמנה לחוות, ולו לרגע קט, תעשיה אליה לא הייתי נחשף אחרת.