קוקוריקו, טיפות אף...

מבקר המדינה יוסף שפירא ידוע כאיש משעשע. לא אחת הוא התקשר בטלפון ולהפתעת בני שיחו קרא בקול גדול: קוקוריקו... בשיחותיו עם עיתונאים ועם גורמים אחרים מרבה שפירא להתבדח. לספר סיפורים. וגם לרכל, משל ירש את תפקידה של ליאורה המיתולוגית.

תוכנו של הדוח שעומד-הוא לפרסם ביום שלישי (17.02.15) על בית ראש הממשלה, יעיד, יותר מכל, על האיש שפירא. אשר במקום לבצע את תפקידו באופן מקצועי ומכובד, ולמקד מאמץ בחשיפת ליקויים מהותיים ובעוולות, הוא בוחר להישאב לעניינים קטנטנים שאמורים להישאר, אולי, בטיפולם הבלעדי של מדורי הרכילות בתקשורת. האם תפקידו של מבקר המדינה הוא להקדיש מאמץ וזמן וכוח אדם כדי לבדוק/לחקור: מי שילם עבור טיפות אף שביקש ראש הממשלה?. כן-כן, טיפות אף?. התשובה ברורה.

בניגוד לקודמיו, שבחרו לצאת למאבקים גדולים וחשובים, שפירא מרחיק עצמו מהתנגשות על החזקים. הוא משתדל לשאת חן. לרצות. גם את המבוקר וגם את התקשורת. בניגוד לקודמיו, בהם מיכה לינדנשטראוס ואליעזר גולדברג, שהקפידו לשמור על כבוד מוסד מבקר המדינה, שפירא מרשה לעצמו להתנהג כליצן. לא אחת הוא נגרר אחרי התקשורת ומקבל החלטות פופוליסטיות ומוזרות.

כך נוהג המבקר, למרבה הצער, גם בימים אלה. מחד-גיסא, שפירא משך זמן רב ועיכב הגשת דוחות בעניינים רציניים יותר הנוגעים לראש הממשלה, בנימין נתניהו. מאידך-גיסא, שפירא נכנע לתקשורת והודיע על פרסום דוח ביקורת ביום 17.02.15, העוסק במשק בית ראש הממשלה. הדוח עוסק כאמור, בין היתר, בפרטים קטנטנים ובלתי נחוצים, שעצם העיסוק בהם, מצד שפירא, מעלה את השאלה: האם מדובר ברכלן שכותב ל"עכבר העיר" או במבקר מדינה.

שפירא יצר ציפיות גבוהות, כשהודיע, בעקבות לחצי התקשורת, כאמור, כי הדוח כולל ממצאים המעלים חשש לפגיעה בטוהר המידות עד כדי חשש לפלילים בהתנהלותו של בית ראש הממשלה בשנים האחרונות. אולם כל מי שמכיר את ממצאי הדוח - שאותם אנו מנועים מלמסור כאן עקב החוק האוסר לבצע עבירות פליליות כפי שביצע רביב דרוקר - יודע כי ממצאיו של המבקר אינם מאששים את קביעתו האמורה. המסקנה העולה מכך: שפירא הפר אמונים כלפי הציבור, כשהפריח לאוויר חשדות לפלילים, בלא בסיס אמיתי.